כך הוכפלו עלויות המימון של קבלני התשתיות בחסות המדינה
הריבית הגבוהה ומנגנון תשלום של שוטף פלוס 85 דוחקים את רווחיות הקבלנים בתחום התשתיות לאחוזים בודדים. חלק מהחברות נאבקות על הישרדות, ואחרות נסגרות. בעשור האחרון נעלמו כ־30% מהחברות בענף
ישראל נמצאת בעיצומו של גל השקעות בתשתיות — כבישים, מסילות ופיתוח שכונות חדשות. אך מאחורי שורת הפרויקטים הארוכה מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה: לקבלני התשתיות קשה מאוד להרוויח מפרויקטים בתחום. דו"חות חברת דניה סיבוס בתחום התשתיות, שפורסמו לאחרונה, מדגישים את אחת מנקודות התורפה המרכזיות של הענף בישראל: הקושי להפיק רווח מפרויקטים. עבור דניה סיבוס מדובר רק באחד מכמה תחומי פעילות, אולם עבור חברות קטנות יותר — שהתשתיות הן עיקר הפעילות ולעתים אף התחום היחיד, התקופה הנוכחית הפכה למאבק הישרדות.
בהתאחדות הקבלנים מתריעים זה זמן רב מפני הידרדרות במצב הענף. זאת אף שבמבט ראשון הנתונים נראים דווקא חיוביים: מספר הפרויקטים המקודמים במקביל גבוה, וההשקעה בתשתיות כאחוז מהתוצר נותרה יציבה יחסית. עם זאת, ההשקעה בישראל עדיין נמוכה מהממוצע במדינות ה־OECD, העומד על כ־3.7% מהתמ"ג. בישראל היא נעה בין 2.4% ל־2.9% בחמש השנים האחרונות, ובשנה שעברה עמדה על כ־2.6%.
לפי נתוני ההתאחדות, היקף הביצוע בענף ב־2024 עמד על כ־46.7 מיליארד שקל. אלא שבמקביל, תנאי המימון של הקבלנים הורעו משמעותית. בשנת 2017 שונה מנגנון התשלומים של המדינה לספקים: מתשלום שוטף פלוס 45 לתשלום שוטף פלוס 85, וברשויות המקומיות אף שוטף פלוס 95. וכל זאת בנוסף לעלייה החדה של הריבית במשק. השילוב בין הארכת ימי האשראי לעליית הריבית הגדיל משמעותית את צורכי ההון החוזר של הקבלנים ויצר מחנק אשראי.
הרווחיות בענף נמוכה מלכתחילה ועומדת על אחוזים בודדים בלבד. במקביל, עלויות המימון של הקבלנים זינקו. תשלומי הריבית בענף הוכפלו מאז 2017 — מ־518 מיליון שקל לכ־1.094 מיליארד שקל ב־2025. התוצאה ניכרת גם במספר החברות הפועלות בענף. בעשור האחרון נרשמה ירידה של כ־30% במספר חברות התשתיות הפעילות (כולל חברות הבונות מבני ציבור): מ־6,680 חברות ב־2015 ל־4,618 בלבד ב־2025. רק בין השנים 2024 ו־2025 נגרעו מהענף 385 חברות. רובן חברות קטנות של קבלני משנה, אך גם חברות גדולות יותר נקלעו לקשיים — בהן חברת א.צ.מ, שנכנסה לאחרונה להקפאת הליכים.
מעבר לקשיים הפיננסיים, הקבלנים מצביעים גם על שורה של בעיות מבניות ביחסים עם המדינה. אחת הבולטות שבהן היא המחסור בכוח אדם, שהחמיר לאחר 7 באוקטובר. גורם נוסף שמכביד על הענף הוא חוק מוסר התשלומים לספקים שקובע כי בענף הבנייה והתשתיות התשלום יועבר בתוך 85 יום ממועד הגשת החשבון. זאת, כדי לאפשר למדינה לבצע בקרה ופיקוח על העבודות. אולם בפועל נוצרה בעיה חדשה: ספירת 85 הימים מתחילה רק לאחר שהחשבון עבר בדיקה ואישור. לדברי קבלנים, המדינה יכולה לעכב את שלב הבדיקה והאישור במשך חודשים, מסיבות שונות, עוד לפני שמתחילה התקופה המוגדרת בחוק. כך, אף שהחוק נועד לייצר ודאות בתשלומים, במקרים רבים הוא דווקא החמיר את המצב.
הבעיה בולטת במיוחד בפרויקטי תשתיות, שבהם הקבלנים מבצעים פרויקטים של עשרות ואף מאות מיליוני שקלים. ״המדינה היא גם הבעיה וגם הפתרון״, אומר רן סמואלוב, מנכ"ל חברת מסד עוז ניהול והנדסה, המנהלת פרויקטים בתחום התשתיות. לדבריו, הבעיה אינה מחסור בפרויקטים. ״אנחנו עובדים גם באירופה, ושם זה אחרת לגמרי. בישראל, מהרגע שמפורסם מכרז כמעט כל הסיכונים הם על הקבלן״.
בעיה נוספת היא איכות התכנון. ״המדינה יוצאת לעתים למכרזים לא בשלים. הקבלן מגיע לשטח ומגלה טעויות בתכנון — העבודה מתעכבת שלא באשמתו, אבל המדינה לא משלמת על כך״. סמואלוב מציין כי בעבר נהגו קבלנים לנהל התחשבנות מול המדינה על שינויים ותוספות בעבודות, ולעתים אף הגדילו כך את הרווחיות. כיום, לדבריו, כל שינוי או אישור עלולים להימשך חודשים — וכאשר הריבית גבוהה, תזרים המזומנים הופך לגורם קריטי.
