למה חברות בענף התשתיות קורסות? עיון בדו"חות דניה סיבוס מספק תשובות
ענקית הבנייה סיכמה את 2025 עם הפסד גולמי של 3.6 מיליון שקל במגזר התשתיות בשל עלייה בתשומות בעקבות המלחמה, ומבנה התשלומים הנדחים שמכפיל את עלויות המימון. לדניה סיבוס זו מכה קלה בכנף. לחברות קטנות ממנה זו עשויה להיות מכת מחץ
ענף התשתיות הישראלי נמצא בתקופה מאתגרת במיוחד והתוצאות באות לידי ביטוי בדו"חות החברות הציבוריות. כך גם הדו"חות של דניה סיבוס לסיכום 2025, שפורסמו אתמול, מספקים אינדיקציה מובהקת למגמה: לראשונה זה שנים רשמה החברה הפסד גולמי במגזר התשתיות. אומנם מדובר בהפסד שאינו מהותי ביחס להיקף פעילותה הכולל של החברה, הפועלת גם בתחומים רווחיים נוספים, אך במונחים ענפיים זהו סימן אזהרה ברור המעיד על שחיקה ברווחיות הביצוע בתשתיות בישראל. זאת בשל השפעות ביטחוניות מתמשכות, פגיעה בפריון ועלייה בתשומות, מבנה תשלומים שמכביד על התזרים ומגדיל עלויות מימון, מחירונים ציבוריים שאינם משקפים את עלות הביצוע בפועל ומחסור מתמשך בכוח אדם מיומן.
ההפסד הגולמי של דניה סיבוס במגזר התשתיות עמד ב־2025 על 3.6 מיליון שקל, זאת לעומת רווח גולמי של 24.7 מיליון שקל ב־2024 ושל 79.9 מיליון שקל ב־2023. מדובר בשחיקה הדרגתית ומתמשכת. בתחומים אחרים מצבה של דניה סיבוס שונה: במגזר הבנייה שלא למגורים זינק הרווח הגולמי בכ־40 מיליון שקל, ל־166 מיליון שקל, ואילו בתחום הייזום והביצוע למגורים חלה עלייה ברווח הגולמי - מכ־10 מיליון שקל ב־2024 לכ־25 מיליון שקל ב־2025. תוצאות שמרככות את הפגיעה של תחום התשתיות ברמת הקבוצה - אך אינן מטשטשות את האיתות השלילי בענף. בדניה סיבוס תלו את ההפסד הגולמי בעיקר בזינוק בעלויות הפרויקטים כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל שנגרם מגיוס עובדים, איסור העסקת עובדים פלסטינים, פתיחה חלקית של אתרי הבנייה בתחילת המלחמה, מחסור בעובדים זרים, ופעילות מצומצמת של קבלני משנה וספקים.
עוד ציינה החברה כי בחלק מהפרויקטים נרשמה השפעה ישירה על קצב הביצוע, שהשליכה על לוחות הזמנים ועל עלויות הפרויקטים. לצד זאת חלה התייקרות בתשומות, שנבעה בעיקר משינוי בהרכב העובדים באתרי הבנייה ומהירידה בתפוקות שנגזרה מכך. המשמעות התפעולית היא פגיעה בפריון העבודה - אחד המשתנים הקריטיים בשמירה על רווחיות בפרויקטים ארוכי טווח, שבהם מרווחי הרווח מלכתחילה מוגבלים. בנוסף החברה ציינה כי במהלך מבצע "עם כלביא" עבדו אתרי החברה תחת מגבלות פיקוד העורף ובהיקפים נמוכים מקצב הפעילות הרגיל, גורם נוסף שפגע ברציפות התפעולית וביעילות הביצוע.
אם במקרה של דניה סיבוס, שנסחרת בשווי של 5.6 מיליארד שקל, האתגרים בענף מתורגמים להפסד גולמי לא גבוה, הרי שבכל הנוגע לחברות גדולות פחות, ההשפעות הן דרמטיות יותר. כך, למשל, לאחרונה קרסה חברת א.מ.צ שמש, שבשליטת הקבלן מהדי אבו מוך. החברה עסקה בפרויקטים רחבי היקף מול נתיבי ישראל ונת"ע, ובינואר השנה הוצא לה צו עיכוב הליכים לאחר שצברה חובות של יותר מחצי מיליארד שקל.
בהסבר לקריסתה טענו בחברה כי רצף הלחימה מאז 7 באוקטובר גרם למחסור בכוח אדם ובקבלני משנה, לעיכובים בביצוע עבודות ולעיכוב בשחרור כספים עבור חשבונות מאושרים. כך נוצר גירעון תזרימי שהלך והעמיק. כדי לגשר עליו פנתה החברה לשוק האשראי החוץ־בנקאי, המאופיין בריביות גבוהות משמעותית מהמימון הבנקאי, ריביות שפגעו קשות בתזרים והאיצו את ההידרדרות.
בהתאחדות הקבלנים מתריעים זה זמן רב מפני ההידרדרות בענף התשתיות, וזאת אף שבמקביל מקודמים פרויקטים רחבי היקף ובראשם המטרו והרכבת הקלה. לפי נתוני ההתאחדות, היקף הביצוע בענף ב־2024 עמד על כ־46.7 מיליארד שקל. עם זאת, במקביל חל שינוי לרעה בעלויות המימון, שהאמירו בהתמדה מאז שונה משטר התשלומים לקבלנים ב־2017 - ממנגנון שוטף פלוס 45 לשוטף פלוס 85 בתשלומי המדינה, ולשוטף פלוס 95 ברשויות המקומיות. הארכת ימי האשראי מגדילה משמעותית את צורכי ההון החוזר של הקבלנים.
אריה דוד, סגן נשיא התאחדות הקבלנים ויו"ר אגף התשתיות, הוסיף כי מחירון העבודה של משרד השיכון איבד קשר למציאות וכיום משקף רמה הנמוכה בכ־20%-15% מעלות הפרויקטים האמיתית. פער כזה, כשהוא מגולם בהצעות מחיר במכרזים ציבוריים, מתורגם ישירות לשחיקת רווחיות ואף להפסדים. לצד זאת, הענף סובל ממחסור חמור בעובדים מיומנים לאחר שהשוק נותר ללא העובדים הפלסטינים. "העובדה שקבלנים שוב ושוב קורסים בגלל דרישות והתנהלות מזמיני העבודה הציבוריים מגיעה לכל בית בישראל. כל הישראלים נפגעים מקריסת חברות תשתיות. המשמעות היא עצירת עבודות של פרויקטים שהופכת את החיים של כל ישראלי לסיוט וזה עולה לכולנו המון כסף", אמר דוד.
