פרשנות
הקואליציה מקווה שבג"ץ יגיש לה משבר חוקתי על מגש של כסף
הקואליציה מרסקת את עקרון הפרדת הרשויות ומבטלת למעשה את הרשות השופטת, זאת כדי ליצור דה־לגיטימציה ולנתץ את אמון הציבור במערכת המשפט. הביטול הרטורי מניח את הבסיס לביטול פיזי של המוסדות. שנת הבחירות מעצימה אצל קברניטי ההפיכה המשטרית את המוטיבציה
בג"ץ ידון לכל המאוחר בחודש מרץ בעתירות להורות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את איתמר בן גביר מתפקידו כשר האחראי על המשטרה. זאת לאחר שהיה אמור לקיים את הדיון מחר, אך החליט לדחותו מאחר שתגובת נתניהו לעתירות "לא היתה עניינית". אתמול הגיש בן גביר את תגובתו המקדמית וניצל אותה להשתלחות בריונית ביועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה שהצטרפה לעמדת העותרים. להפגנות השרירים נוסף מכתב התמיכה בבן גביר ששלחו ראשי הקואליציה לראש הממשלה. חתומים עליו יו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד אופיר כץ, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', יו"ר הימין הממלכתי גדעון סער (כיצד התפוגגה מחויבותו למנחם בגין?) ויו"ר עוצמה יהודית בן גביר שחותם על מכתב תמיכה בעצמו.
במכתב קובעים מומחי המשפט האלה ש"אין לאף גורם משפטי, כולל לבג"ץ, סמכות בחוק לכפות הדחת שר בממשלה ובפרט כאשר אפילו לא הוגש נגדו כתב אישום". עכשיו לא רק נוטלים את סמכות בית המשפט אחרי פסק הדין, אלא נוטלים אותה לפני כן באקט מאפיוזי שלא שוכח להתחשבן גם עם היועצת: "ניסיונה של היועמ"שית המודחת לפטר שר בכיר בממשלה הינו ניסיון הפיכה נגד הדמוקרטיה".
אין יותר אורוול ו"שיחדש" (newspeak) מזה. שחור הוא לבן, אמת היא שקר, הפיכה משטרית היא הגנת הדמוקרטיה. קואליציית נתניהו מבקשת לשכנע אותנו שאת ההפיכה האמיתית נגד הדמוקרטיה מבצע הדיפ־סטייט בראשות המודחת בהרב־מיארה והעבריין יצחק עמית. מה שמבהיל כאן הוא שניים: רמת הציניות של הפוליטיקאים ויצרני הספינים, וגם כמות הכסילים שאוכלת את התעמולה התרמיתית הזו.
1. הדמוקרטיה מול בן גביר
בן גביר צפוי להרוויח פוליטית בשני המקרים - גם אם העתירות נגדו תתקבלנה וגם אם תידחינה. שני המקרים יפרנסו לו קמפיין טוב, ושני המקרים יוציאו רע את בית המשפט כי מעל הקומה משפטית יש קומה פוליטית ומעליה יש קומה דמוקרטית. מבחן בן גביר הוא צומת קריטי לדמוקרטיה הישראלית.
אם בית המשפט יורה לנתניהו לפטרו הוא יקבע תקדים חדש, אקטיביסטי מאין כמוהו שירחיב את מבחן הפיטורים של הגשת כתב אישום; ואם ישאיר אותו כשר לביטחון לאומי, הוא ינרמל סכנה ברורה של מחיקת זהותה ותפקידה של המשטרה במדינה דמוקרטית. החיים, החופש והביטחון האזרחיים מתחילים במשטרה ובאמון האזרחים שהיא ממלכתית, מקצועית וכפופה לחוק ולבתי המשפט. ואת האמון הזה מנפץ בן גביר. וזה חמור שבעתיים מכל כתב אישום.
אם בג"ץ יורה לנתניהו לפטר את השר בן גביר, כנראה שמזומן סירוב. האם נתניהו יפר לראשונה צו אישי נגדו? אם כן, אנו בשיאו של "משבר חוקתי" שאנחנו כבר זולגים לתוכו בסיפור חוק ההשתמטות שנגיע אליו.
"כדור הסירוב" עלול לעבור גם למפכ"ל דני לוי שבזמנו התחייב להקדים נאמנות לבית המשפט מאשר לפוליטיקאים. מאז הוא מנסה לג'נגל בין מוראו משלטון החוק לבין מוראו משלטון בן גביר. רגל פה, רגל שם.
2. הכנסת נגד בית המשפט
הגברת השנאה וההסתה נגד מערכת המשפט הופכת לתרועת החצוצרה של הקואליציה לקראת הבחירות. שר המשפטים יריב לוין ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה עולים שלב ומקדמים החלטה הצהרתית שנשענת על הצעה לסדר של ח"כ אביחי בוארון שלא להכיר בפסקי דין של בית המשפט העליון ולהכריז עליהם שניתנו בחוסר סמכות. מדובר בשני פסקי דין: פסילת חוק יסוד שביטל את עילת הסבירות וחוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שנדחה לכנסת הבאה.
הנוסח של בוארון מנוסח כפסק דין: "החלטת בית המשפט להוציא צו על תנאי לתיקון חוק יסוד נעשתה בחוסר סמכות, ודינה להתבטל מעיקרה". וכאן החידוש - עליית מדרגה בהפיכה המשטרית: לא עוד שרים וחברי כנסת מבטלים בהבל פה פסקי דין של בית המשפט העליון, אלא התלכדות של הקואליציה באמצעות הרוב בכנסת סביב הצהרה רשמית של בית המחוקקים שכופר בסמכות בית המשפט העליון. כבר כתבנו לא פעם שביטוי מרכזי של ההפיכה המשטרית הוא הפקעת פרשנות החוק בידי הממשלה והקואליציה. יש כאן ריסוק בוטה של עקרון הפרדת הרשויות ופלישה גסה לבלעדיות בית המשפט כפרשן המוסמך של החוק. מעכשיו, לא רק בוארון, שלמה קרעי, יריב לוין, שמחה רוטמן וטלי גוטליב מסבירים לציבור מהו החוק; מעכשיו הכנסת תודיע לבית המשפט מתי חרג מסמכותו ופעל בניגוד לחוק. באופן מעשי אין שום משמעות להצהרה כזו, ועם זאת אין משמעות מובהקת מכך לרעיון ההפיכה - הפיכה של היוצרות, של הסמכויות, של התפקידים, של הדמוקרטיה. הרשות המבצעת והרשות המחוקקת מבטלות למעשה את הרשות השופטת. ביטול רטורי שנועד להניח את הבסיס לביטול פיזי. יוצרים דה־לגיטימציה ומנתצים את אמון הציבור במערכת המשפט. מפרקים כדי להרכיב מחדש. ולוין כבר מדבר על הרכבה מחדש של בית המשפט העליון. נגיע לכך בהמשך.
3. קיש נגד "תומכי טרור"
גם שר החינוך יואב קיש מנסה להשתחל לתוך קבוצת השרים שקובעים ומפרשים את החוק. "הנחיתי את מנכ"ל משרד החינוך", כתב בפוסט, "לוודא שכל הארגונים שעודדו סרבנות ופעלו בניגוד לחוק לא ייכנסו למוסדות החינוך". הנה עוד פרשן משפטי שקובע מי פועל כחוק ומי בניגוד לחוק. שופטי בג"ץ הבהירו לשר בעתירת "אחים לנשק" את מה שמובהר ממילא בנוהלי המשרד ש"אין כל מדיניות האוסרת על אדם או גוף מסוים לפעול במוסדות חינוך ולקחת חלק בפעילויות חינוכיות". וזה מצטרף להחלטת בג"ץ מלפני כשבוע להוציא צו על תנאי נגד החוק שאוסר העסקת מורים "עקב הזדהות עם מעשה טרור". במסדרונות ההפיכה המשטרית סערו הרוחות נגד בג"ץ שמונע לפטר מורים "תומכי טרור". הקלות הבלתי נסבלת שבה הפטריוטיזם הגואה מדביק למבקרי השלטון את התואר הבוגדני של "תומכי טרור" ו"סרבנים" היא עוד סממן לנסיגה הדמוקרטית, לפשיזם שמבקש להשליך ממוסדות החינוך ולהרחיק מילדינו את "אחים לנשק" ואת המורים הביקורתיים. ולטובת מי? מחזקי הזהות היהודית מהצד הכהניסטי.
בעתירות "החינוכיות" האלה ממשיך בית המשפט לגלות עמוד שדרה מול השלטון. כמו בצווי הביניים שהוציא בעניין גל"צ, מבקר המדינה, תקצוב החרדים. כמו בהותרת היועמ”שית בתפקידה. והמבחנים ממשיכים להיערם לפתחו. העתירות נגד בן גביר הן מאתגרות במיוחד כי מעולם לא היה פער כזה בין הנימוקים המשפטיים נגד פיטוריו לבין הנימוקים הדמוקרטיים בעד הפיטורים. במיוחד לנוכח הדילמה האם צריך להשאיר את הנימוקים הדמוקרטיים להכרעת הבוחר גם כשהוא מצביע מרצונו החופשי נגד הדמוקרטיה.
4.היועמ"שית מול נתניהו
הכניסה לשנת בחירות מעצימה אצל קברניטי ההפיכה, ובראשם לוין, את הזעם והתסכול על כך שהיועצת המשפטית ובג"ץ עדיין חיים ובועטים. לוין חושש שהכישלון הזה יגזול ממנו את תיק המשפטים לטובת טלי גוטליב, והוא על טורבו, מגיב בהסתערות מחודשת: בהצהרת הכנסת נגד חוקיות פסיקת בג"ץ וגם בחשיפת תוכניתו להחליף את הרכב בית המשפט העליון בקדנציה הבאה של ממשלת ההפיכה, אם תיבחר. בתקופה זו צפויים לפרוש חמישה שופטים ויחד עם הארבעה החסרים יוכל לוין למנות, באמצעות ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים, תשעה שופטים. תשעה דמויי הד"ר רפי ביטון ואביעד בקשי שהוא נכשל במינוים בקדנציה הנוכחית. קשה שלא להיאחז בבעתה כשחושבים מאיפה יביא תשעה מועמדים.
הבריונות וגסות הרוח המשתלחת של השלטון במערכת המשפט מגיעות ממקורות נוספים. לא רק הבחירות, לא רק בג"ץ בן גביר. שתי הפרשות שמאיימות ביותר על השלטון הן חוק ההשתמטות וקטארגייט. לפרשה זו נמצאה לאחרונה סוג של סימטריה: לא חוקרים את היועמ"שית בפרשת הפצ"רית ולא חוקרים את ראש הממשלה בפרשת קטארגייט. הסימטריה מגוחכת. היועמ"שית לא זומנה לחקירה כי אגף החקירות סיים לחקור ולא מצא זנב ראיה שמצדיק לתשאל את היועצת למורת רוחם של השר והמפכ"ל. לעומת זאת, עדותו של נתניהו חיונית לבירור השאלות הקשות שעולות מהסיפור.
חוק ההשתמטות הגיע לבג"ץ בבקשת ביזיון בית המשפט בטענה שהממשלה מפרה פסק דין שחייב אותה לגבש עד תחילת ינואר מדיניות אפקטיבית לאכיפת חובת גיוס לתלמידי ישיבות. היועמ"שית בתגובתה לבג"ץ הבהירה שהממשלה "הפרה את פסק הדין... לא פעלה לבצע את פסק הדין.... ואף לא הביעה כוונה לקיים את פסק הדין". והוסיפה: "התנהלות זו מהווה סכנה של ממש לקיום המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל".
אגב, הסנקציות שניתן להטיל בגין ביזיון בית משפט הן קנס או מאסר והיועצת מבהירה ש"אפשרות השימוש בסנקציות אלה ביחס למדינה מעוררת שאלות מורכבות, מהותיות ויישומיות". ובעברית פשוטה: תשכחו מזה. תחליף מסוים ל"ביזיון" נמצא בביטוי "משבר חוקתי", שאין רשות מוסמכת שמופקדת על הכרזתו, וגם ממנו לא משתרשרות השלכות וסנקציות אמיתיות. כל שנשאר ממנו הוא סוג של בהלה וייאוש.
המשבר החוקתי הוא סירוב הממשלה לציית לצווים שיפוטיים והוא מחמיר בהדרגה - מקריאה פומבית של שרים שלא לכבד פסקי דין ועד ליוזמה מוסדית של יו"ר הכנסת ושר המשפטים להכתים רשמית את הכנסת בהרמת יד על בית המשפט. וכרגיל עולה התהייה: אם השלטון מפר חוק ופסקי דין, למה שהאזרחים יכבדו אותם? מהסיבה הפשוטה, שהם עדיין לא הידרדרו לשפל המדרגה של נבחריהם.
