אבי נשר: "הקולנוע הישראלי תורם ליוקרה הלאומית כמו ההייטק"

בוועידת התחזיות של כלכליסט אמר הבמאי נשר כי "כשאני עושה סרט, הסרט לא עובד עבורי, אני עובד עבור הסרטה. באותו אופו אני מצפה משר שיעבוד עבור העם ולא שהעם יקדם את האג'נדות שלו"

דורון ברויטמן 12:3109.03.21

 

"כשאני עושה סרט, הסרט לא עובד עבורי, אני עובד עבור הסרט. באותו אופן אני מצפה משר שיעבוד עבור העם ולא שהעם יקדם את האג'נדות שלו. התרבות היא יותר מלזרוק עצם להמונים. היא משהו שקשור למערך אסטרטגי לאומי", כך אמר הבמאי אבי נשר בוועידת התחזיות של כלכליסט.

 

"לא צריך לטפל בקולנוע ברצינות רבה יותר מענף התיירות", אמר נשר. "אבל צריך להבין שקולנוע זה לא בידור להמונים, הקולנוע הישראלי תורם ליוקרה הלאומית יותר מכל מנגנון אחר שאני מכיר, מכדורגל לא יוצא מי יודע מה. זה נכס אסטרטגי כמו ההייטק. זה נכס אינטלקטואלי שמקדם את האג'נדה הישראלית בעולם וזו הסתירה הטובה ביותר לטענות אפרטהייד וזה סותם טענות של ה-BDS".

 

 

אבי נשר אבי נשר צילום: טל שחר

 

"אני מאוד מקווה שחילי טרופר ימשיך להיות שר התרבות", המשיך נשר, "הוא היה שר תרבות מצוין. הוא העביר נוהל של פיצויי קורונה וזה אפשר למספר לא קטן של סרטים להצטלם השנה. המשמעות היא שעם החזרה של בתי הקולנוע לפעילות רגילה יוצגו בו סרטים ישראליים. הקולנוע הישראלי הולך להמשיך מהנקודה שבה הוא עצר. בלי ההתערבות של משרד התרבות וחילי טרופר זה לא היה קורה".

 

נשר היה אחד מאותם ברי מזל שהצליחו להמשיך וליצור בעת משבר הקורונה: " זה סוג של נס", אמר נשר, "עכשיו אני לא מבין איך הצלחנו לעשות את הסרט בלי שאף אחד ייחלה".

 

משבר הקורונה תפס את תעשיית הקולנוע, כמו את שאר המשק, לא מוכנים. לאנשי הקולנוע לא היה ביטוח והיה חשש ממשי לסגירה רוחבית של תעשיית הקולנוע בארץ. על פי נשר, "אם לא היו עושים סרטים שנה שלמה כל חברות ההפקה היו נסגרות. חברות הפקה הן לא בתי מלון שאפשר לסגור ואחרי שנה לפתוח. מבין 14 אלף מסעדות ברחבי הארץ, 5,000 נסגרו ועוד 2,000 יסגרו, כלומר חצי מהענף הזה יקרוס. בקולנוע אין וולט – היה חשש שזה ייסגר".

 

נשר נכנס לתקופת הקורונה בזמן תקופה קשה בחייו האישיים לאחר שבנו, ארי, נהרג בתאונת דרכים. "אני באתי לסרט הזה מתוך מצוקה אישית מאוד קשה", סיפר, "לא הייתי בטוח שאני יכול לעשות את הסרט בכלל. בסגר הראשון, אני מתבייש לומר, קצת שמחתי בליבי שיכולתי לצאת בכבוד מאי עשיית הסרט. אולם הבנתי שבסרט שאני צריך לעשות צריכים לעבוד בצורה כזו או אחרת 1,200 איש: מנהגי מונית ועד צבעים, לא רק אנשי קולנוע – ציבור שלם. הבנתי שאולי הדרך הטובה ביותר לצאת מדיכאון זה לחשוב מה חשוב וטוב לאנשים אחרים. מאותה שנייה והלאה עשיתי סרט – לא עשיתי סרט בזמן קורונה". 

 

סגירת בתי הקולנוע הובילה לכך שהקהל עבר, בלית ברירה, לטלוויזיה ולשירותי הסטרימינג. לשאלה האם זה אומר שהקולנוע מת, השיב נשר: "אני אל רואה שום מצב כזה. לקולנוע יש מנגנון חוויה מאוד ייחודי - חוויה קהילתית – זה דבר שאתה עושה עם עוד אנשים. יש יצירות שאפשר לראות לבד בבית וזה אפקטיבי לחלוטין, אבל לצחוק עם 500 איש או ולהתמקד סביב נרטיב אחד, 500 איש זה דבר מאוד מאוד עוצמתי. ביהדות אתה אמור להתפלל במניין, לפחות 10 אנשים, אין חשש שאלוהים הוא כבד שמיעה, אין בעיה רפואית נובעת מסוג זה".

 

x