ועידת התחזיות

"כשאמרו לי בפעם הראשונה 'נשיאה' לא האמנתי. זה אומר שאין תקרת זכוכית"

כלת פרס ישראל מרים פרץ, מבכה את השסעים בעם והקיטוב בין המחנות, מספרת על הקושי בריחוק החברתי בשל הקורונה, על ההצעות שדחתה מראשי המפלגות להיכנס לפוליטיקה ועל החלום של הילדה שגדלה במרוקו בלי ספרים להיות יום אחד נשיאת מדינת ישראל. ראיון מיוחד לוועידת התחזיות של כלכליסט

עמיר קורץ 13:2108.03.21

"אני אדם שאוהב לחבק, צריכה מגע אנושי, ולהיות פה שבתות וחגים לבד ולהעביר את כל הימים האלה בבדידות היה מאוד מורכב. בשבת הראשונה שערכתי את השולחן שתמיד יושבים לידו 16 ילדים ונכדים והיתה צלחת אחת וכוס אחת הרגשתי כאב עצום. אבל באותה שניה אמרתי לעצמי: פרופורציות! תחשבי שלפני 70 שנה לאחים שלך בגטו ובמחנות ההשמדה - מה היה להם? אני בבית שלי, אני חופשיה יש לי אוכל! את עוד מעזה להתלונן?"

 

 

כך מתארת כלת פרס ישראל מרים פרץ את תקופת הקורונה המאתגרת שעברה עליה בשיחה עם כתב "כלכליסט" עמיר קורץ בוועידת התחזיות. פרץ היא אחת הנשים האהובות ומעוררות השראה בישראל. מאז שאשת החינוך מגבעת זאב שכלה את שני בניה הקצינים הקרביים אוריאל ואלירז שנפלו במהלך שירותם הצבאי, פרץ מקדישה את חייה להנחלת המורשת היהודית והציונית. היא מרצה בפני חיילים ובני נוער. ומאמינה בכל ליבה בקירוב לבבות ובקבלת האחר. בימים אלה בהם נדמה שהחברה הישראלית מפולגת ומשוסעת מתמיד, בלב מגפת הקורונה וערב מערכת בחירות רביעית, היא מספרת על הבחירה שלה לראות את הטוב שבחיים, על ההצעות שקיבלה להיכנס לפוליטיקה, וגם על החלום להפוך יום אחד לנשיאת המדינה.

 

ראיית המבט שלך אופטימית מאוד, אף שעברת חיים לא פשוטים ואיבדת שני בנים. איך מפתחים גישה כזו למרות כל הסבל שעברת?

"אני ג'ינג'ית, וג'ינג'ים נולדו אופטימיים עם שמחת חיים. מהדלות שבאתי ממנה, העוני והקשיים למדתי תמיד לראות את חצי הכוס המלאה. לכן בקורונה לא בחרתי לומר רק כמה רע אלא דמיינתי תמונה של איך אני נפגשת עם הילדים ובניתי לי תרבות של תקווה. אחרי נפילת הילדים בחרתי בדבקות בחיים, והחזון שלי היה לזכות לרקוד בחתונה של הילדים של אלירז שלא זכו להכיר את אבא שלהם - ואני עושה הכל כדי לרקוד בחתונה הזו".

 

אנו בפתחה של מערכת בחירות קשה, החברה הישראלית משוסעת ומפולגת ומגפת הקורונה העצימה עוד יותר את הקרעים האלה. איך את רואה את הדברים בתור מי שמסמלת בדיוק את ההיפך?

"בכאב גדול, ואני לא מייפה את המציאות שהיא מורכבת. השסעים, החלוקה ביננו, המילים של שמאל, ימין, דתיים, ערבים – מה זה הדבר הזה? משהו אבד, ולכל אחד מאיתנו יש חלק באובדן הזה. היה דבק שהדביק אותנו, היה לנו חלום להגיע לבית הזה, ולא משנה אם באת מעיראק, פולניה או מרוקו, בנינו אותו בבניינים ועכשיו אנו צריכים לבנות את הרוח של הבית הזה. זה תהליך, ומי שרואה קצת אופק אסור לו שיתייאש".

 

"זו הארץ שלי שעליה חלמתי?"

 

פרץ סיפרה כי היה לה קשה לראות את התמונות של ההפרות במגזרים השונים ובפרט בחברה החרדית ואת ההתנגשויות האלימות עם המשטרה ששיאן שריפת האוטובוס בבני ברק. "בכיתי כשראיתי את התמונות האלה. שאלתי את עצמי - זו הארץ שלי? זו הארץ שעליה חלמתי? האוטובוס השרוף, הארועים ההמוניים, הפרת חוק לא משנה של איזה מגזר, זה מראה על התפוררות בערבות ההדדית בינינו, כי אם היה אכפת לי ממך – אז אני אשמור על החוק גם אם זה עולה לי, אני אשים את המסכה גם אם זה לא נעים לי".

 

עם זאת לפרץ חשוב להדגיש כי "רוב החרדים הם לא כאלה. אני מכירה חרדים שסגרו את בתי המדרש, לא למדו תורה, שעבורם זה הרג ובל יעבור. אבל אנו בוחרים איזה תמונה לראות ואולי להעצים אותה. אני בוחרת לראות תמונות אחרות, למשל של הערבי שעזר ליהודי חולה הקורונה לקרוא קדיש לפני מותו".

 

מרים פרץ, כלת פרס ישראל מרים פרץ, כלת פרס ישראל

 

 

ואיך הרגשת כשראש הממשלה הסית נגד הציבור הערבי במערכות הבחירות הקודמות?

"אני חושבת שכל אחד עושה תיקון, וראש הממשלה בבחירות האלה מדבר על קירוב הערבים, יכול להיות שיש תקופות שנאמרו דברים. אנו צריכים בארץ הזו מחילה. מה, כל מילה שמישהו אמר תישאר על הקיר לדיראון עולם?"

 

קיבלת הצעות מהמפלגות השונות להצטרף אליהן?

"על הספה הזו ישבו ראשי מפלגות רבים. כבר לפני 8 שנים ראש הממשלה הציע לי בלי פריימריז לרוץ בליכוד, והגיעו לפה רוב ראשי המפלגות והציעו תפקידים מאוד בכירים. אבל פני לא לפוליטיקה. אני לא שייכת לשום מגזר. אני רואה את כל אזרחי המדינה, ולכן סירבתי לכולם".

 

עם זאת, פרץ מספרת כי פנתה אחרי הבחירות הקודמות לנתניהו וגנץ במטרה לקדם את ממשלת האחדות. "עשיתי הכל בשביל ממשלת אחדות כי בימי קורונה בתקופה קשה מספיק עם השסעים. אבל האחדות לא צלחה. הרבה פעמים נישואים עולים על שרטון. אני מקווה שהפעם הבחירות האלה יבשרו לנו בשורה אחרת כי מאסנו בבחירות. זה בזבוז כספי מדינה, שהיום אני יכולה להשקיע אותם באנשים שאיבדו את מטה לחמם. אני מקווה שכל ראשי המפלגות יקחו אחריות כדי שלא נחזור לעוד בחירות".

 

"אני רוצה להיות ראויה לנפילת בניי"

 

השם שלך הוזכר לא אחת כמועמדת לנשיאות המדינה. היית רוצה לכהן בתפקיד הזה אחרי רובי ריבלין?

"כשאמרו לי בפעם הראשונה 'נשיאה' לא האמנתי. אני הילדה שעלתה בגיל 10 ממרוקו, שגדלה בחיי דלות עם הורים שלא ידעו קרוא וכתוב, שספר לא ראיתי בחיי, עד שהגעתי לארץ. אז שידברו על הילדה הזו לנשיאות?! זה רק אומר ששום דבר לא יכול לעצור אדם. שאין תקרת זכוכית. שאם אתה רוצה אתה יכול להגיע אם תתאמץ. יש הרבה קולות של אזרחים, כך שאני לא יכולה לעבור ברחוב בלי שצועקים לי הנשיאה הבאה. אני לא שמה את הקול הזה בצד. אני שומעת אותו ואני חושבת שאתייחס אליו ברצינות".

 

זה משהו שאת מקדמת? משוחחת עם האנשים הרלוונטיים?

"ממש לא. רק עם הילדים שלי. לא תיארתי את חיי עם הטייטל של הנשיאות. אבל בוא נחכה קודם שיסתיימו הבחירות, כי מי שקובע מי יהיה הנשיא זה לא העם אלא חברי הכנסת. אבל אני לא שם במסדרונות הכנסת. אני לא באה מהעולם הפוליטי ולא מעולם האינטרסים. יש לי רק אינטרס אחד – להיות ראויה לנפילת בניי ולהיות ראויה לכל אלה שנפלו על הגנת המדינה הזו, כל אלה ששרדו את הדברים הכי נוראים, שייבשו ביצות ונטעו עצים ובנו בתים. ולהיות ראויה זה אומר להיות אנשים טובים ועם כבוד הדדי".

 

לכן, אומרת פרץ, הגישה שלה היא "לדון אנשים לכף זכות. הערבי לא יעזוב את הארץ וגם לא החרדי ולא איש השמאל. אנו כולנו על אותה אוניה. יש לנו קיצוניים משני הצדדים שרוצים להטביע את האוניה הזו ואנו לא צריכים לאפשר את זה. אנו יכולים לא להסכים אבל לשבת ביחד, כי אנו אחים. במרוקו אמרו לי 'יהודיה', אבל פה אני שומעת 'את מרוקאית, אתה פולני', אתה שמאל'. ואני אומרת בצער: מה קרה לנו? חסר לנו הדבק הזה, השמן הזה, שמדביק את הסלט הישראלי. כל אחד תרם בדרך שלו. זה התפלל על הארץ, זה סלל כביש וזה לחם עליה. אין אחד שלא רוצה לראות את ילדיו גדלים פה בלי מלחמה, בלי מדים. אני לא מייחלת לימי המדים, לא טוב למות בעד ארצנו, טוב לחיות בעד ארצנו. אבל איך לחיות? לחיות בכבוד הדדי, וזה מתחיל בחינוך – מלמטה. לכן צריך להשקיע בתשתית הכי חשובה – חינוך שמשנה פני דור. ואם אנו רוצים לקרב בואו נחפש את הטוב שיש בכל אחד מאיתנו".

x