• תפריט

זיו שילון: "הבת שלי בת שנתיים וחצי לימדה אותי איך להפוך בלתי אפשרי לאפשרי"

שילון, שנפצע קשה בעזה ב-2012 ואיבד יד, הוא כיום פעיל חברתי ויזם. בכנס יזמות 2018 של "כלכליסט" ורשת עמל הוא סיפר על הדרך שעבר מאז פציעתו ולמה הוא מפנה עכשיו את היוזמות שלו

מאיר אורבך 13:5819.06.18

רס"ן (במיל.) זיו שילון, ששירת כקצין בחטיבת גבעתי ואיבד את ידו במהלך הלחימה ברצועת עזה ב-2012, הוא כיום פעיל חברתי למען נכי צה"ל ולמען נוער בסיכון, מרצה ויזם. בכנס יזמות 2018 של "כלכליסט" ורשת עמל הוא סיפר בפרוטרוט את סיפור פציעתו הקשה ושיקומו.

 

"אני מפונה למנחת המסוקים ומשם לסורוקה במצב אנוש, ועובר ניתוח של 14 שעות, שהציל את חיי. מחברים לי את יד ימין למציאות חדשה - מתפקיד מ"פ קרבי המפקד של 135 חיילים, עברתי  למיטה שבה שכבתי 3.5 חודשים, וזקוק לעזרה בכל פעולה", סיפר שילון.

 

"ככל שהזמן עובר, החיים נמלאו בחוסר משמעות, כאשר חשתי שאין התקדמות. באחת השיחות עם בת הזוג שלי עדי אמרתי לה שאין לה מה להיות איתי כי אני נכה. חשתי תחושה של ריקנות.

 

 

 

"בינתיים גם אמי חלתה בסרטן ונפטרה, ואז החלטתי להתחיל לבנות את חיי מחדש. בהתחלה ללמוד לאכול, להתלבש, להתקלח, קצת לכתוב, לנהוג, ללמוד לימודים אקדמאיים וכו'. כל דבר כזה הוא  חודשים של עבודה והפנמה. המציאות היתה מורכבת, היה חוסר ודאות כאשר אתה בשביל חלקלק. ואז צריך לבחור בין נפילה לתהום או להתחיל לעוף ולנצח.

 

"ואז באו אליי אנשים ואמרו לי שבזכות השיקום שלי הם מחלימים ומשתפרים. אישה שחלטה בסרטן התחילה בטיפולים בזכות הסיפור שלי. הבנתי שיש לי הזדמנות להביא עוצמה לאנשים ובחרתי להתמודד עם שלוש תקרות זכוכיות שלא האמנתי שאנפץ: להביא את הגוף שלי לקצה גבול היכולת,  להיות יזם ולהתחתן.

 

 

זיו שילון בכנס זיו שילון בכנס צילום: אוראל כהן

 

"קצה גבול היכולת. יד שמאל שלי קטועה ויד ימין משותקת ב-90%. אני שונא לרוץ ולכן בחרתי לעשות מרתון. כעבור 9 חודשים סיימתי את מרתון ברלין. אמרתי לעצמי אני בפסגת האולימפוס מה עכשיו אני צריך לעשות. שמעתי על תחרות הזויה שנקראת איש הברזל שבה שוחים 3.8 ק"מ, רוכבים 180 ק"מ ואז רצים מרתון. כמה שעות לאחר מכן נרשמתי לתחרות. בפעם האחרונה שרכבתי על אופניים נפלתי ואני בכלל לא ידוע לשחות,  אבל הנה אני עומד על הקו של אחת התחרויות הקשות בעולם איירונמן מרילנד. גם בשבילי וגם עבור אחרים סללתי שביל חדש וטוב.

 

איך הגעתי ליזמות? הבנתי שלעולם הנורמטיבי אין תשובה עבורי והמצאתי פתרונות מובנים. לך תסגור מכנסי ג'ינס, לך תשחק באקס בוקס בלבי ידיים, לך תלמד כשאין לך יכולת ריכוז. ויש הרבה כמוני בעולם, כך שבמובן מסוים המגבלה שלי כאדם היא היתרון היחסי שלי. מצאתי פתרון שהתאים לאנשים ללא מוגבלות, החלפתי את הכפתורים בג'ינס לסקוטשים, יצרתי חולצות עם מגנטים וללא כפתורים, ייסדתי תוכנית באקדמיה שמלווה פצועים, נתתי השראה למיקרוסופט לפתח שלט לבעלי מוגבלויות. אני רוצה לעזור לאנשים עם מוגבלויות, לעשות לא רק מה שהם חייבים לעשות אלא רוצים לעשות.

 

"החתונה שלי היתה הדבר השלישי שפחדתי שהוא בלתי אפשרי. להקים משפחה זה לא דבר  טריוויאלי, התרסקות כאן תיקח לתהום עוד אנשים שיהיו הכי יקרים וקרובים אליי בעולם. אבל קפצתי לאש והתחתנתי עם אותה אישה שהלכה איתי כל הדרך. ואז נולדה לי הבת הבכורה, שירונת.

 

"היא נולדה לבקנית עם בעיות ראיה, ואז אמרתי לעצמי כמה בן אדם יכול לעבור, המון ניתוחים, אובדן של אמא וחברים והרבה רגעים שאתה רוצה להרים ראש וחוזר למסלול הקושי. ועכשיו שנתיים וחצי אחרי היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הילדה נתנה לי להבין איך להפוך בלתי אפשרי לאפשרי, וכל מה שעברתי כדי להפוך לאבא היה כדאי. אנשים גדולים בוחרים להתעסק עם דברים גדולים ולא נותנים לדברים קטנים להפוך למכשולים. דבר אחד איני יכול לצערי - למחוא כפיים", סיים שילון את דבריו המרגשים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x