"התרופות שאנחנו מפתחים עכשיו לכאב גופני יהיו יעילות גם לכאב נפשי"
את הדברים אמר פרופ' יורם יובל, בכנס רפואה חכמה של כלכליסט. יובל: "אחד הקשיים הגדולים בפיתוח תרופות זה להתגבר על הקיר שמפריד בין המעבדה ובין מיטת החולה, ופיתוחים חדשים בתחום ההדמיה המולקולרית יכולים לקצר את המרחק הזה"
"אין היום בתחום הרפואה כאב חריף שלא יודעים לטפל בו בהצלחה, אבל כשמדברים על כאבים כרוניים התמונה משתנה לחלוטין. יש אמנם תרופות אבל מדובר בתרופות האופיאואידיות ממשפחת הנרקוטיים, שיש להן תופעות לוואי נוראות. אחד הקשיים הגדולים בפיתוח תרופות זה להתגבר על הקיר שמפריד בין המעבדה ובין מיטת החולה. פיתוחים חדשים בתחום ההדמיה המולקולרית יכולים לקצר את המרחק הזה: ברגע שאפשר לעשות ניסויים שמביאים בחשבון את המבנה התלת מימדי והאינטראקציות בין אטומים בודדים ברצפטור לעומת התרופה, וכל זה נעשה במחשב, אפשר לצפות מראש אילו תרופות יעבדו ואיך תתרחש האינטראקציה ביניהן"; את הדברים הללו אמר פרופ' יורם יובל, בשיחה עם כתב כלכליסט אדריאן פילוט שנערכה במסגרת כנס רפואה חכמה של כלכליסט.
לדברי פרופ' יובל, הוא הגיע לפיתוח תרופות נגד כאב פיזי בעקבות מחקר שערך לגבי טיפול באובדנות באמצעות תרופות נגד כאבים גופניים - בו גילה כי התרופות מורידות את הדחף האובדני. "אנחנו יודעים שאותן תרופות שאנחנו מפתחים עכשיו לכאב גופני יהיו יעילות גם לכאב נפשי, וכל השאלה היא איך לעשות אותן יותר בטוחות".
התרופות הקיימות כיום לטיפול בכאבים כרוניים הן ממשפחת הנרקוטיים, להן יש תופעות לוואי של סבילות - כלומר צריך להעלות את המינון וכך את ההתמכרות, לייצר תלות פסיכולוגית ואת התופעה הגרועה ביותר של דיכוי נשימתי. "בארה"ב, מעל 50 אלף איש בשנה מתים ממנת יתר של אופיאואידים ורובם לא נרקומנים". לכן, כיום הטכנולוגיה יכולה לסייע לפיתוח תרופות חדשות לטיפול בכאב.
פרופ' יובל מסביר: "גילינו תוך כדי העבודה על כאב נפשי שאנחנו יכולים באמצעות מודלים מולקולריים לצפות מראש אילו תרופות יעבדו, ולהגיע לקומבינציית תרופות קיימות שהרבה יותר בטוחות מהתרופות הנרקוטיות. כאן מגיע היתרון של מחקר אינטגרטיבי. אחד הקשיים הגדולים בפיתוח תרופות זה להתגבר על הקיר שמפריד בין המעבדה ובין מיטת החולה. פיתוחים חדשים בתחום ההדמיה המולקולרית, שאנחנו יכולים ממש לעשות ניסויים שמביאים בחשבון את המבנה התלת-מימדי ואת האינטראקציות בין אטומים בודדים ברצפטור לעומת התרופה – אלה יכולים להקפיץ אותנו מהר למיטת החולה. ברגע שאנחנו יכולים לעשות את המודלים האלה באופן תבוני אנחנו כבר לא חייבים לפתח מולקלות חדשות. אנחנו יכולים לקחת מולקולות קיימות שאנחנו יודעים שהן בטוחות לשימוש. אפשר לעשות את המידול במחשב ולהגיע לתובנה של אילו תרופות צריך ואלה תרופות בטוחות לשימוש ויש לעבור לניסוי בבני אדם".
לגבי השפעות הסגר והאמצעים שננקטו למניעת התפשטות מגיפת הקורונה אמר יובל כי "כל האינדיקציות שיש לנו למדדים של בריאות הציבור ותחלואה נפשית מראים שהקורונה עשתה לנו לא טוב. לא טוב בתור בודדים ולא טוב בתור חברה. צריך להישיר מבט על הדבר הזה ולא להכחיש את זה. אנחנו רואים את זה באלימות בתוך המשפחה, בפניות למרכזי העזרה, בגירושים ובפניות לבתי חולים וקליניקות פסיכיאטריות. אנחנו רואים באמת שהמצב הנפשי והחוסן הנפשי של העם בישראל הולך ונפגע.
"למה זה קורה בעצם? הרי ידענו כבר מצבי חירום, נפלו פה טילים, ועכשיו, כולם בבית, אף אחד לא רעב, אנשים לא מתים כל כך מלבד מי שנמצא באוכלוסיית הסיכון. אז איך זה פגע בנו כל כך? זה פגע בנו לא בגלל הקורונה אלא בגלל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להימנע מהדבקה. כי מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להימנע מהדבקה, הריחוק הזה, הוא נגד הטבע האנושי. זה נגד מערכת ההפעלה שלנו כי בדיוק את מה שאנחנו אוהבים לעשות כשאנחנו בסטרס, את זה אסור: להתקהל, להתחבר, להתחבק - וזאת הסיבה שהמחיר כל כך גבוה. ברגע שהבנת את זה אתה מבין גם איך להילחם בזה: להתחבר, בזום להתחבר בתוך המשפחות".
