ניתוח
עובדים מהודו, ידע רק אצל היבואנים: כך ייראה מוסך העתיד
הודעת קבוצת שלמה על פתיחת רשת מוסכים חושפת מגמה עמוקה שועומדת להתרחש בענף: ככל שהמכוניות יהיו מתוחכמות יותר, הידע הטכני יתרכז בידי יבואני הרכב ומקורביהם – והמוסכים השכונתיים ישארו עם החלפות שמן ופחחות בלבד
אתמול (א') פרסמה קבוצת שלמה הודעה לפיה היא "מעמיקה את פעילותה בתחום פיתוח תשתיות שירות עצמאיות". בפועל, מאחורי הנוסח התקשורתי עומדת הודעה פשוטה: קבוצת שלמה פותחת רשת מוסכים. למי שיבדוק לעומק – שלמה כבר מפעילה רשת מוסכים ורשת שירותי דרך, כך שמדובר למעשה בפתיחת מוסכים נוספים, הפעם בניהול הקבוצה ולא קבלנים חיצוניים. יתרה מכך, לפחות בשלב זה המוסכים החדשים אינם פתוחים לציבור הרחב – הם יטפלו במכוניות של קבוצת שלמה בלבד. התועלת למי שאינו לקוח הקבוצה: נמוכה עד בלתי קיימת.
ועם זאת, דווקא הודעה זו שופכת אור על תחום שנוגע ישירות לחייהם ולכיסם של לא מעט ישראלים – תחום שאינו "סקסי" אבל נוגע לכולנו: עלויות הטיפול במוסך, שבשנים האחרונות הולכות ומטפסות. כמה כסף מכניסים המוסכים? קשה לדעת במדויק, אך בשנת 2023 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דוח על הכנסות המוסכים בישראל: בשנת 2022 עמד הפידיון הכולל על 18.6 מיליארד שקל. מאז מספר המכוניות רק עלה.
בהקשר זה חשוב לציין: לא רק המחירים עלו – המכוניות עצמן הפכו מורכבות בהרבה לתיקון ולתחזוקה. גם רכבים שתחזוקתם יחסית פשוטה, כמו רכב חשמלי, כוללים "יציאות" שהלוחות לא תמיד חישבו עליהן – החל בהחלפת נוזל קירור ועד להחלפת סוללה במקרה קיצון. ואם מדובר ברכב פלאג-אין היברידי – פלח שוק הולך וצומח בישראל – יש אמנם חיסכון בדלק כשהרכב נוסע על חשמל, אך הוא עדיין זקוק לטיפולים תקופתיים הכוללים שמן מנוע, רצועות תזמון וכל ה"תופינים" שיש לטפל בהם במכונית בנזין רגילה.
אבל זו אינה הבעיה העיקרית: רכבים חדישים – חשמליים, פלאג-אין היברידיים ורכבים מודרניים בכלל – קשה מאוד להכניס למוסך שאינו מורשה של יבואן הרכב לצורך תיקון מורכב. החלפת שמן, החלפת חלק פח או איתות – בזה המוסך יכול לטפל. אבל כל תהליך הדורש כניסה למחשב הרכב לצורך עדכון תקופתי, התחברות ליצרן להורדת עדכונים, או אפילו החלפת צמת חשמל פגומה שדרכה זורם מידע לחלקי הרכב השונים – החל בחלונות החשמליים וכלה במחשב תיבת ההילוכים – אלה תיקונים שמוסכים שאינם מורשי יבואן יעדיפו לרוב לא לגעת בהם, מחשש לנזק בלתי הפיך או מחוסר ידע. חשוב לציין: יבואני הרכב מחויבים מבחינה חוקית לחלוק את הידע גם עם מוסכים בלתי תלויים – אלא שבפועל המוסכים הללו מעדיפים במקרים רבים שלא להתעסק עם תיקונים מורכבים.
הודעת שלמה מעניינת במיוחד בשל סתירה שמופיעה בה: לדברי אסי שמלצר, יושב ראש הקבוצה, "המהלך יאפשר לקבוצה לנתק את התלות בספקי שירות חיצוניים" – כלומר שלמה תשלוט בתהליך הטיפול במכוניות שלה. אך במקביל, לקבוצה תהיה לפי שמלצר "זכיינות של יבואנים שונים לטיפול במגוון רחב של מותגים" – כלומר הידע הטכני של יבואני הרכב, שממנו מוסכים חיצוניים מנועים, יחולק עם מוסכי שלמה. משפט זה מצביע על בעיה שקיימת כבר שנים בענף: התכנסות היכולת לטפל במכוניות חדישות לקומץ מוסכים – של יבואני הרכב או מי שנתמך בעקיפין על ידם. לדברי גורמים בענף, מדובר במגמה שהתגברה עם כניסת הרכבים החשמליים לישראל: "עוד עשור, המוסכים שישרדו יהיו כאלה שיעשו פחחות וצבע. היתר יהיו של יבואני הרכב או יעבדו ישירות איתם – פשוט כי למוסכים שאינם בחונטה הזאת אין גישה למידע ואין יכולת לעבור השתלמויות באוטוטרוניקה".
מעבר לכל אלה, לפי הקבוצה חלק מהעובדים יהיו הודים. עובדים מהודו אינם תופעה חדשה – היא נחשפה בכלכליסט בשנה שעברה. אך עובדה זו מאירה קושי שממנו סובלים לא מעט מוסכים בישראל: מחסור בידיים עובדות ישראליות. הסיבות כפולות: שנים שלימודי מכונאות רכב אינם נחשבים לעיסוק אטרקטיבי, מערכת החינוך הפנתה ללימודים מקצועיים בעיקר את בני הנוער הבעייתיים, והמערכת הצבאית לא השקיעה בהכשרת מכונאים לחיים האזרחיים. ובנוסף: לאור הדיגיטציה הגוברת של המכוניות, עובדים איכותיים המתמחים במיחשוב ואלקטרוניקה יודעים שבהייטק משלמים יותר – והעבודה פחות קשה פיזית. בסופו של דבר, הודעת קבוצת שלמה ממחישה היטב את מה שעומד לקרות בענף הרכב הישראלי – ולמעשה כבר קורה: ככל שהמכוניות מורכבות יותר, ענף המוסכים יעבור תהליך התכנסות שבו הידע הטכני ישאר בידי היבואנים ומקורביהם, העובדים לא יהיו ישראלים, והאפשרות להתחרות במוסכי היבואנים תלך ותצטמצם.
