האם ישראל בדרך להפוך לדלוור של המזרח התיכון?
הרפורמה במיסוי ההייטק שחשף שר האוצר מסמנת שינוי כיוון נדיר במדיניות הכלכלית של ישראל. אחרי שנים של רגולציה סבוכה, חוסר ודאות וחוקים שנכתבו מתוך חשדנות כלפי ההון והיזמות ישראל מאותתת לעולם: אנחנו פתוחים לעסקים.
אם נרצה להבין לאן הצעד הזה צריך להמשיך ולהגיע, די להסתכל על דלוור. אותה מדינה קטנה בארצות הברית הפכה בעשורים האחרונים לגן עדן לחברות, לא בזכות תמריצי מס בלבד, אלא בזכות מערכת יציבה, חכמה וצפויה. זהו המקום שבו משקיעים ויזמים יודעים בדיוק למה לצפות: משפט אחיד, רגולציה ברורה, מערכת דיגיטלית שקופה ותרבות של אמון.
ישראל רחוקה משם אך לקחה עם הרפורמה הזו צעד בכיוון הנכון.
הרפורמה החדשה נותנת סוף־סוף תשובות אמיתיות לסוגיות שמנעו השקעות בשנים האחרונות: הסדרה של דמי הצלחה ודמי ניהול בקרנות הון־סיכון, פטור ממע״מ על השקעות זרות, הקלות בעסקאות מיזוג ורכישה, והגדרה ברורה של מדיניות מיסוי לעובדים חוזרים. אלו לא רק תיקונים טכניים, זו שפה כלכלית חדשה.
יזמים ומשקיעים מבינים שמה שמניע הון אינו רק שיעור המס, אלא הוודאות. בעולם שבו כסף יכול לנוע בלחיצת כפתור בין תל אביב, לונדון ודובאי ודאות היא המטבע החזק ביותר.
דלוור הצליחה בזכות שלושה יסודות: ודאות משפטית, רגולציה צפויה ויציבות שלטונית. ישראל, לעומת זאת, סבלה בדיוק מההיפך: מדיניות מס מתהפכת, פקידי ממשלה שלא מדברים באותה שפה, ומערכת משפטית שהפכה שדה קרב פוליטי.
לכן הרפורמה הנוכחית אינה רק "הטבה להייטק" אלא היא צעד ראשון בהחזרת האמון של העולם בישראל.
כי אחרי הכול, חברות גלובליות אינן נמדדות לפי סנטימנט. הן נמדדות לפי סיכון. כשיזם שוקל היכן להקים את מרכז הפיתוח הבא שלו, הוא שואל שאלה אחת פשוטה: מה רמת הוודאות והחסמים במדינה הזו?
ההייטק הישראלי, שנולד מתוך חוסר ודאות ביטחונית, עוד בסוף המאה הקודמת, יודע לעבוד במצבי לחץ. אבל ההון הבינלאומי לא. הוא זקוק לשקט תעשייתי, לשלטון שמכבד את עצמו, למערכת מס שמדברת בשפה אחת, ולשלטון חוק שאפשר לסמוך עליו.
הרפורמה הזו מחזירה לישראל חלק מהאמון שאיבדה, אך היא רק ההתחלה. אם נרצה להפוך באמת לדלוור של המזרח התיכון, עלינו ללכת עד הסוף:
• לעגן בחקיקה ראשית את כללי המשחק והמיסוי להשקעות הון־סיכון לטווח ארוך.
• לבטל רגולציות מיותרות וביורוקרטיה שמקשות על פתיחת חברות וקליטת עובדים זרים.
• לקבע מנגנון מס לשנים קדימה על הון סיכון, שימנע הפתעות תקציביות.
• ובעיקר להרגיע ולחדול מזעזועים חקיקתיים ומשפטיים המעיבים על תחושת הביטחון של המשקיעים הזרים והמקומיים כאחד.
המשקיעים בוחנים לא רק את מבנה המס, אלא את טיב המוסדות. הם מסתכלים על מדינה ושואלים האם היא ניתנת לחיזוי. דלוור, סינגפור, אירלנד ושווייץ הצליחו להפוך למדינות־עוגן בזכות יציבות מערכתית, לא רק בזכות גובה המס.
ישראל יכולה ללכת באותו הנתיב ואפילו לייצר מודל ייחודי משלה: שילוב של חדשנות טכנולוגית עם אחריות מוסדית, פתיחות לעולם לצד חוסן לאומי.
הרפורמה החדשה במיסוי ההייטק היא לא סוף פסוק היא חייבת להיות רק ההתחלה. היא ההכרה הפשוטה שבלי ודאות משפטית ויציבות שלטונית, לא תישאר כאן תעשייה, ולא יחזרו לכאן המוחות. אם נדע לשמר את היציבות הזו, ישראל לא רק תתחרה בדלוור היא תהפוך למודל הבא שלה.
מאיה שוורץ מתמודדת לנשיאות התאחדות התעשיינים ומנכ"לית איגוד ההייטק לשעבר
