פִילַנְתְרוֹפָּטֶנְט – פילנתרופיה של פטנטים
מעבר לרכבי הטסלה שגודשים את כבישי הארץ, כדאי שהקהילה העסקית והמשפטית בישראל תעצור לשאוב השראה משיעור אחר לגמרי שמאסק לימד את העולם: היכולת לוותר על הבלעדיות כדי להפוך לבעל הבית.
ב-12 ביוני 2014, מאסק הדהים את עולם הקניין הרוחני כשהכריז שטסלה לא תתבע אף חברה שתשתמש בטכנולוגיה שלה "בתום לב". "All Our Patent are Belong to You" אמר בפאתוס. רבים ראו בכך מעשה של אלטרואיזם, אך במבט מעמיק מעדשת הממשל התאגידי (Corporate Governance), מדובר במהלך אסטרטגי קר ומחושב.
האשליה של "הפסד" המיליארדים נכון למועד ההכרזה, לטסלה היו כ-160 פטנטים רשומים. כיום, התיק שלה מוערך בלמעלה מ-3,000 פטנטים. על הנייר, שווי התיק הזה נאמד במיליארדי דולרים. פטנט הוא מונופול חוקי המאפשר לחסום מתחרים ולגבות דמי רישיון (Royalties). בוויתור עליהם, מאסק לכאורה "שרף" ערך עצום לבעלי המניות.
אולם, מאסק פשוט שינה את המודל העסקי: מ"חומת פטנטים" ל"רשת של סטנדרטים". המונח המשפטי שמאסק החיה הוא "התחייבות פטנט" (Patent Pledge). המטרה אינה צדקה, אלא יצירת אקו-סיסטם: כשמתחרים משתמשים בטכנולוגיית הטעינה של טסלה, הם הופכים את התשתית שלה לסטנדרט התעשייתי. טסלה אולי ויתרה על תמלוגים, אך היא הפכה ל"בעלת הבית" של שוק הרכב החשמלי העולמי.
הדילמה של הדירקטוריון: בין חובת זהירות למעוף אסטרטגי
כאן נכנסת המשמעות המשפטית המרתקת עבור הדירקטוריון. לפי דוקטרינת "שיקול הדעת העסקי", דירקטורים נדרשים להשיא את רווחי החברה. ויתור על נכס קניין רוחני יקר ערך עלול להיתפס לכאורה כבזבוז נכסי התאגיד.
אולם, המקרה של טסלה מוכיח שדירקטוריון מודרני חייב להסתכל על קניין רוחני לא רק כנכס מאזני, אלא ככלי לעיצוב שוק. המשמעות המשפטית של ה-Pledge היא יצירת "השתק" (Estoppel) – החברה כובלת את ידיה מראש כדי למנוע חסמי כניסה לשוק שהיא עצמה רוצה להצמיח. הדירקטוריון של טסלה הבין שצמיחת השוק כולו משרתת את טובת החברה יותר מגביית דמי רישיון זניחים.
המודל של וולוו ואיקאה: לשחרר כדי לנצח
מאסק אינו הראשון. חברת וולוו (Volvo) פתחה ב-1959 את הפטנט על חגורת הבטיחות לשימוש חופשי. היא ויתרה על הון עתק, אך זכתה במעמד של מובילה עולמית בבטיחות. גם איקאה (IKEA) אימצה גישה דומה עם פלטפורמות עיצוב פתוחות (Open Source Design). על ידי שיתוף ידע הייצור שלה, איקאה מייצרת "נעילת לקוחות" סביב הסטנדרטים שלה, שהופכים לשפה העיצובית השלטת בכל בית.
והזווית הישראלית: איפה אנחנו בסיפור?
כאן מגיעה הנקודה הכואבת. דווקא עם ישראל שידוע בערבות ההדדית, בתשוקה לקידמה ובהיותה מעצמת פטנטים, לא הצליחה להשתחרר מהקונספציה של "הקניין הרוחני הוא המבצר".
בישראל אין כמעט חברות שמאמצות מודל של Patent Pledge. חברות טכנולוגיה מקומיות ממוקדות ברובן באקזיט מהיר או במכירת הקניין הרוחני כנכס מוחשי. עבורן, פטנט הוא "מוצר למכירה" ולא כלי אסטרטגי.
לקראת ביקורו של מאסק, אולי כדאי שגם הדירקטוריונים והיזמים בישראל יבינו שבעולם הטכנולוגי החדש, לפעמים הדרך הטובה ביותר להגן על היתרון התחרותי שלך היא דווקא לחלוק אותו עם העולם. כשחברה פותחת פטנטים, היא מפסיקה להיות שחקנית בשוק והופכת להיות זו שקובעת את חוקיו.
רפי הוימן הוא עו"ד, סגן מנהל מרחב אירופה בקרן היסוד וסטודנט ל-M.A למשפטים, טכנולוגיה וחדשנות עסקית באוניברסיטת רייכמן
