פרשנות
שלוש עתירות נגד שלושה חוקים שמעלים את ישראל על מסלול של מדינת הלכה
לבג"ץ הוגשו בשבוע שחלף עתירות נגד הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים, העברת הכספים הקואליציוניים ועונש המוות לערבים בלבד - אבני דרך מובהקות בהפיכת ישראל למדינת הלכה; גם אם יש עילות טובות לביטול, או לפחות להתערבות של, בכל אחד מהחוקים האלה, עצם הריבוי מעורר כשלעצמו קושי
חוקי ההפיכה המשטרית, כמו הטילים מאיראן, מיועדים ליירוט. המסלול ידוע: ממשלת ההפיכה מנחיתה, הכנסת המסורסת מאשרת, ועכשיו יגיע תורו של בג"ץ. בשבוע שחלף, במקביל להפסקת האש, חזרנו לשגרה ובמזכירות מחלקת הבג"צים בבית המשפט העליון נחתו עתירות לביטול שלושה מחוקי ההפיכה הבולטים - שלושתם עם ניחוח הלכתי מובהק. מדובר בעתירות לביטול חוק עונש המוות, לביטול החוק להרחבת סמכות בתי הדין הדתיים ולעצירת הביזה של הכספים הקואליציוניים - והכל בחסות המלחמה. כשהתותחים יורים - החוקים (והכספים) עוברים.
1. עונש מוות לערבים בלבד
נגד חוק עונש המוות הוגשו שלוש עתירות – של עדאללה; האגודה לזכויות האזרח; וח"כ גלעד קריב מ"הדמוקרטים", מכון זולת וארגון "קול רבני לזכויות אדם". העתירה של ח"כ קריב נפתחת בציטוטים מפורסמים מתרבות העולם והיהדות נגד עונש מוות. מרבי עקיבא ורבי טרפון, "אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם", ועד אלברט איינשטיין, "המדינה אינה רשאית ליטול חיים בשם החוק כאשר היא מבקשת להגן על ערך החיים".
נימוקי העתירה נעים בין הטיעונים המקובלים נגד עונש המוות לבין הטיעונים שמייחדים את החוק החדש, מעשה ידיהם של הכהניסטים בהובלת איתמר בן גביר, לימור סון הר-מלך וצבי פוגל. "החוק קובע עונש מוות אך ורק לערבים המבצעים עבירות טרור ולא ליהודים המבצעים עבירות דומות", כותבת עו"ד דפנה הולץ-לכנר, באת כוח העותרים, ו"בשל הגזענות הגלומה בחוק, הוא מנוגד למשפט הפלילי הבינלאומי המנהגי".
העתירה נפתחת בבקשה לצו ארעי, כדי שלא ימהרו לתלות מחבל לפני שבג"ץ יאמר את דברו. בלשון המשפטית קוראים לזה "מאזן הנוחות" – "סיכון ליצירת מצב בלתי הפיך". נזכיר שעד כה בוצעו בישראל שתי הוצאות להורג, כאשר המהנדס מאיר טוביאנסקי שהורשע בבגידה במשפט שדה במהלך מלחמת העצמאות - זוכה לאחר מותו. ההוצאה להורג השנייה היתה של הבכיר הנאצי אדולף אייכמן.
בית המשפט קצב למדינה 55 יום להגיש את תגובתה, ואילו החוק מאפשר לה 30 יום להחיל את חובת העונש בשטחים. "אין לדעת מתי תוכרענה העתירות והאם יהיה זה טרם מועד הרשעתו של תושב האזור הראשון בעבירה", מזהירה העתירה.
על המשפט הבא שנכתב מוטב היה לוותר. "מדובר בחוק ברברי ומפלצתי, אשר יהפוך את מדינת ישראל למקום בו שולטים רגשות הנקם", נכתב, ועד כאן בצדק, ובהמשך: "כאשר משפחות נפגעי עבירה יוזמנו כדבר שבשגרה לצפות בתלייתם של רוצחי בני משפחתם". את המשפחות מוטב היה להשאיר מחוץ לעתירה ולא ללהק אותן כקהל צמא דם במופעי התלייה. בטוח שחברי "עוצמה יהודית" של בן גביר יהיו שם בשורות הראשונות. המחזה שלהם דומעים מהתרגשות בכנסת וחוגגים בהרמת כוסית את החוק היה אחד הגרועים והמבישים שנראו אי פעם בכנסת. והתחרות על התואר אינה קלה.
2. חיזוק הדין הדתי: "אלוקים אחד"
משמר הדמוקרטיה באמצעות ד"ר מורן סבוראי ועו"ד מירי גרוס הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה שיורה על ביטולו של חוק סמכויות הבוררות של בתי הדין הרבניים. החוק, נכתב בעתירה, "הוא חלק מתוך שורה של חוקים המהווים הפיכה משטרית, ותוכנית רחבה יותר לריסוק הרשות השופטת ומערכת המשפט". החוק נועד לייצר מקור סמכות מיוחד לדון על פי הדין הדתי בשורה של עניינים שקודם היו מנועים מלדון בהם, וזאת על דרך של "בוררות" מיוחדת לבתי הדין הדתיים - הרבניים והשרעיים. "מערכת בתי הדין בה יתקיימו הליכים אלה", נכתב בעתירה, "היא מערכת אשר מפלה באופן עקרוני וכעניין מובנה את כל מי שאינו גבר יהודי אורתודוקסי – נשים אינן רשאיות לכהן בה כשופטות, וסדרי הדין כמו גם הדין המהותי החל בה מבוססים על הלכות שנוצרו בתקופה קדומה בהתאם למסורת אשר מעדיפה גבר על פני אישה, את היהודי כעליון על פני מי שאינו יהודי, ורואה בקיום מצוות הדת ערך עליון".
מלבד נשים ולא-יהודים, צופה העתירה פגיעה בתחום יחסי ודיני העבודה. בהתנגדות ההסתדרות לחוק צוין שזכויות רבות של עובדים פותחו על ידי הפסיקה בבתי הדין לעבודה ונוכח חוקי היסוד, וכי אלה עלולות לרדת לטמיון. בית המשפט העליון נאלץ בעבר להתערב במקרים שבהם פסיקת בתי הדין הרבניים הייתה בניגוד לעקרונות יסוד דמוקרטיים ופוגעת בזכויות יסוד.
המהות האמיתית של החוק היא בהכנעת המשפט האזרחי בידי משפט ההלכה. מצוטטים בעתירה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן שחוגגים את הכנעת בג"ץ, וכן ח"כ יצחק פינדרוס שהוביל את החוק בוועדה שאמר על מערכת המשפט כי "הייתי רוצה שתהיה רק דתית", והוסיף: "שכולם יבינו שיש אלוקים אחד ותורה אחת שניתנה והיא מחייבת את כולנו. זו המטרה בסוף. אני רוצה אנשים שיקיימו את ההלכה, המדינה לא מעניינת אותי".
3. ביזת התקציב: כשהתותחים יורים
חוק נוסף שיאותגר בבג"ץ הוא חוק התקציב שהעביר לחרדים כ-5 מיליארד שקל בהליך לא חוקתי, כנטען בעתירה שהגישו משמר החינוך הממלכתי וחברות הכנסת נעמה לזימי ואורית פרקש הכהן באמצעות עו"ד גלעד ברנע. העתירה מפרטת את הקומבינה המורכבת שהצליחה אפילו לבלבל את האופוזיציה ואפשרה לממשלה להעלים מתחת לרדאר את המיליארדים בזמן המלחמה. כשהתותחים יורים, לא רק המוזות שותקות, אלא גם הכספים, שזורמים חרש למוסדות הפטור, לחינוך העצמאי, למעיין החינוך התורני, למוסדות תורניים ל"תרבות יהודית". העותרות מבקשות לבטל את ההקצאות האלה "ולחלופין הממשלה תהיה רשאית לעשות שימוש בסכומי הכספים הקואליציוניים (בסך האמור של 499,500,000 שקל) אך ורק למימון צורכי המלחמה, לרבות מיגון העורף או טיפול בצורכי העורף האזרחיים".
הטיעון המשפטי-חוקתי הוא שהממשלה "הפרה את הציוויים החוקתיים הקבועים בסעיף 3 לחוק יסוד: משק המדינה". הממשלה פעלה להכללת כספים קואליציוניים מובהקים בבסיס התקציב, כאשר העברת כספים כזו עומדת בניגוד למכלול הדינים המסדירים את המימון הציבורי מאוצר המדינה. והכל במסווה של התמודדות עם ההשלכות הפיסקליות של המלחמה, "תוך שימור מלא כמעט של כל הכספים הקואליציוניים שהקצתה הממשלה, תוך הפרת הוראות הדין החוקתי וכפועל יוצא מכך פגיעה קשה ומהותית בסמכותה ומעמדה של הכנסת כמי שמופקדת על הפיקוח על הוצאות הממשלה וקביעת סדרי העדיפויות".
בנוסף, נטען, הצעת התקציב כללה סכומים חסרי תקדים במהותם והיקפם שאינם משויכים לתכניות הוצאה אלא "חונים" בסעיפי רזרבה. "נוצר חשש ממשי בו שר האוצר הופך להיות 'צאר התקציב' שיכול למעשה להקצות סכומים בלתי מוגבלים מתוך הרזרבה לתכליות כמעט בלתי מוגבלות", נכתב בעתירה. "הותרת סכומי כסף משמעותיים ללא כל יעוד ברזרבה סותרת את החובה כי התקציב יהא מפורט והיא אסורה". ביום חמישי הורתה שופטת העליון רות רונן לממשלה ולכנסת להגיב לעתירה עד 19 באפריל.
4. הלכה המדינה: מדינת הלכה
שלוש העתירות הן נגד חקיקה של הכנסת – דרגת ההתערבות הגבוהה, הרגישה והבעייתית ביותר של בית המשפט העליון. והבעיה היא גם בעצם הריבוי. גם אם יש עילות טובות לביטול, או לפחות להתערבות, בכל אחד מהחוקים האלה, עצם הריבוי מעורר כשלעצמו קושי. שלושת החוקים שנגדם הוגשו העתירות הם אבני דרך מובהקות בהפיכת ישראל למדינת הלכה: הרחבת סמכויות הדין הדתי; העברת כספים קואליציוניים למגזר הדתי במקום לצפון, למיגון, לעסקים קורסים ולמשרתים; והחוק היחיד, שלהבדיל משני קודמיו, לא נועד ליהודים - חוק עונש מוות גזעני לערבים בלבד.
