הקברניט
פייק-טיל מתנפח, מטוס מצויר: כך ניסתה איראן להטעות את חיל האוויר
מבצע "שאגת הארי" נראה כהצלחה מסחררת – אך לפי טענות ברשת, צה"ל תוקף בעיקר דמיים – מטרות מתנפחות, מצוירות ומזויפות. איך עובדת הונאה טקטית בקרב מול כוח אווירי, כיצד למדו האיראנים את השיטות, והאם באמת עשו עלינו סיבוב?
שלום, כאן הקברניט; היום נצא לטיסה היסטורית בין שקרים, מזימות והונאות - ומשחקי מוחות בין גנרלים שמתחילים בראשית הזמנים ומגיעים עד לשיא המלחמה של צה"ל באיראן. כמעט שאין אסטרטג גדול או הוגה צבאי שלא התייחס לכמה שהמלחמה כאוטית, מפתיעה ומבלבלת: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" נכתב בספר משלי, "המלחמה היא ממלכת אי הוודאות", פסק באזיל לידל הארט. אם תשאלו אותי, מי שתיאר זאת הכי טוב הוא מייק טייסון, שאמר בפשטות: "לכל אחד יש תוכנית, עד שהוא חוטף אגרוף בפרצוף".
אתם יכולים לסמוך על אלוף העולם במשקל כבד, אדם שמבין באגרופים כל מה שיש; תמיד אפשר להיערך, להתאמן ולצפות את התנהגות היריב, ובכל זאת לעמוד המומים ברגע האמת של הקרב עצמו - ולעשות טעויות גדולות.
מאז החל מבצע שאגת הארי, שנמצא כבר בשבוע השלישי שלו, נראה שהתוכנית של צה"ל דווקא עובדת נהדר: ההגנה האווירית של איראן נכתשה לאבקת נ"מ, רוב משגרי הטילים הבליסטיים חוסלו והיתר מתחבאים, ובקצב הזה עוד רגע יתחילו להתחרות גלידה גולדה וחב"ד מי יפתח קודם סניף בטהראן.
אבל לפי פרסומים רבים ברשתות החברתיות, הארי השואג צריך משקפיים: חיל האוויר הישראלי, טוענים גולשים מרחבי העולם, תוקף המון (ואולי בעיקר) מטרות מזויפות.
תמונות וסרטונים מראים במפורש הפצצת דמיים - מטרות מתנפחות, מטרות מושבתות, ואפילו צלליות על הרצפה. אז היום נבחן את הטענות האלה ועל הדרך, נכיר את עולם ההונאה הטקטית של כוח אווירי תוקף; או בקיצור - איך גורמים למטוס לזרוק פצצה על ציור.
קודם כל, בואו נבין איך הונאה כזו עובדת: שדה קרב הוא סביבה מבלבלת מטבעה, ולפעמים חלון ההזדמנות להשמיד מטרה חשובה נפתח ונסגר תוך דקות. גנרל חכם יוכל לגרום ליריב שלו להביט במטרה מזויפת ולהתמקד בה, לגבש הערכת מודיעין על בסיסה, או לתקוף אותה - מה שגם יכול למנוע חיסול מטרות אמיתיות, וגם יחשוף את התוקף למלכודות ומארבים.
21 צפייה בגלריה
בולי עץ שמתחפשים לקני תותחים בפורט סנטרוויל ב-1862, כדי להטעות תצפיתנים במלחמת האזרחות האמריקאית
(צילום: Library of Congress)
הונאה שכזו אינה נשקו של החלש, אלא של החכם: כל צבא משתמש בדמיים, פתיונות ופייק-מטרות; זה קיים גם בצה"ל - ועל כך לא ארחיב מסיבות ברורות. בואו נגיד שגם אויבי ישראל לא באמת השמידו לנו כל מה שהם חשבו.
שלושה תנאים בסיסיים צריכים להתקיים כדי שמטרה מזויפת תפיל את היריב בפח. הראשון הוא אותנטיות פיזית: זה לא מספיק שהפייק ייראה בעין כמו הדבר האמיתי, הוא חייב להיראות כך גם דרך כל סנסור.
להיות דומה זה לא מספיק, אף שיש דמיים ריאליסטיים ברמה שתאפשר לבלבל טייס מסוק גם ממרחק של 200 מ' בלבד. טנק T72 מתנפח יכול להיראות אורגינל במצלמת יום של כטב"מ - אבל לכלים מוטסים יש גם מצלמות תרמיות שרואות חום, והיריב יבין ברגע שלפניו קליפה ריקה.
ולכן, משתמשים בדמיים בעלי מערכת חימום שנותנת חתימה תרמית נפרדת של מנוע וגנרטור. עוד שיטה היא שימוש במחזירי הד מכ"מ, שגורמים למטרה להיראות לסנסורים כאלה - וישנם אמצעי הטעיה שיכולים לייצר שידורים בדפוס שמעיד על תנועה.
21 צפייה בגלריה
משגר טילים בליסטיים מתנפח, מתוצרת חברה אמריקאית שבונה דמיים
(צילום: i2kdefense התמונה עובדה באמצעות AI)
התנאי השני הוא אותנטיות מודיעינית: הדמיים יוצבו אך ורק היכן שהגיוני שיימצאו - למשל, סוללות נ"מ מזויפות ייפרסו ביחד עם סוללות אמיתיות באזורי הפעולה שלהן. הגדוד יוצא לאימון בהרים? הדמיים יוצאים איתו, וייפרסו באותה צורה בהתאם לתורת ההפעלה של הדבר האמיתי; שקצין מודיעין שמסתכל על הפעילות לא יוכל לחוש בהבדל.
והתנאי השלישי הוא אותנטיות מבצעית: הדמה צריך לקבל התייחסות של מטרה אמיתית ממש מההתחלה. למשל, טנקים מתנפחים מגיעים לזירת פעולה על מוביל טנקים אמיתי, ולא יוצאים מקרטון גדול של עלי אקספרס.
אנטנות של מכ"מי דמה יתחילו להסתובב מתי שמתחילות אלו של מכ"מים אמיתיים, ומטוס דמה יקבל ביקורים קבועים של טכנאים אמיתיים עם ציוד טיפולים אמיתי. הכל כדי שאם מישהו מסתכל מהאוויר או מהחלל, יהיו לו פחות סיבות לחשוד.
איך כל זה נראה באיראן? בעשר השנים שקדמו להפיכת חומייני של 1979, גדל צבא השאה על ברכי הצבא האמריקאי - וממנו למד הונאה והטעיה טקטית. למלחמת איראן-עיראק הוא נכנס בנחיתות גדולה: השיעים החרימו את המערב והסובייטים כאחד ונשארו בלי אף ספק נשק; מטוס שהופל לא הוחלף.
וכאן אנו נכנסים להונאה טקטית בקרב ההגנה: לעיראק היו מפציצים כבדים וטילים בליסטיים, מה שאיפשר לבצע מתקפות הרסניות ביותר על העורף האיראני; ולמרות שאיראן השקיעה בהגנה אווירית והפעילה מטוסי יירוט מתקדמים מדגם F14, השטח הגדול שלה סיפק לעיראקים לא מעט הזדמנויות לזרוע הרס. ולכן, הונאה של כוח אווירי תוקף הפכה שם מהר מאוד לצורך קיומי.
ממתקפה למתקפה למד הצבא האיראני איך לשפר ולשייף את השיטות, ובחלוף השנים בנה שיטות ונהלים קפדניים להפעלת דמיים, טיפול קבוע ורצוף בהם. לצד אמצעים טכנולוגיים כמו מחזירי הד מכ"מ ותעבורת קשר חכמה להטעיית האזנות עיראקיות, הלכו גם על טריקים פשוטים כמו ציור צלליות של מטוסי קרב בחניות שדות תעופה.
בפתח המלחמה הנוכחית ניצבה איראן עם דמיים מלוא הטנא, שנבנו והוצבו בידיעה שכל מלחמה עם המערב תכלול שוב נחיתות בתחום האווירי; כפי שצה"ל התכונן למלחמה הזאת מאז שנות התשעים, כך התכונן גם האויב.
בואו נראה אילו שיטות הטעיה מייחסים לו ברשת, ומי מהצדדים בסיפור הזה קיבל את האגרוף שהזכיר מייק טייסון. הבה נתחיל בתמונה הכי ויראלית, שחרכה את הפידים בשבוע שעבר: שלוש צלליות מצוירות של מטוסי פאנטום - כשאחת חטפה פצצה.
ציור צלליות של כלי טיס הוא שיטת הונאה ותיקה מאוד: הסובייטים נהגו לעשות זאת בשנות ה-60 וה-70 כדי להטעות את מטוסי הריגול והלוויינים של ארה"ב, שתחשוב שיש להם הרבה יותר מפציצים מבצעיים בכל בסיס.
חלוצי התחום היו הבריטים: בפרוץ מלחמת העולם השנייה הם צבעו כ-230 שדות תעופה מזויפים, עם ציורי מטוסים (ובהמשך, מטוסים מושבתים). גרמניה הנאצית שלחה מטוסי יונקרס 86R, סיירים מגביהי טוס - שצילמו את שדות הדמה בלי להבין שהמטרה מזויפת.
21 צפייה בגלריה
שדה תעופה? זה רק נראה ככה. ובמסגרת: צלליות מטוסים שצוירו בידי יפן
(צילום: airfields-freeman , NARA)
ציור צלליות מטוסים נראה מטופש בימינו; ללווייני תצפית מודרניים יש איכות צילום מדהימה, והמערכות החכמות שסורקות את התוצרים שלהם יבינו במילי-שניה שזה אובייקט דו ממדי.
אבל ישנם אמצעים פחות חכמים שעוד נופלים בפח: למשל, רחפנים אוטונומיים שמטילים חימוש, ונשענים על מיקום כללי ואלגוריתם זיהוי תמונה לאיתור המטרה. רוסיה עד היום מציירת מפציצים על הרצפה בבסיסים שלה, כדי להטעות רחפנים אוקראינים.
אז האם נפלנו בפח ותקפנו ציור איראני? לא ולא: חדי העין בטח שמו לב שלתמונה הזאת יש כיתובים עם טעויות פונטים שמאוד אופייניות לתוכנות GenAI. בנוסף, מוצגת פה סיטואציה לא סבירה בעליל: גם אם מישהו נפל בפח הזה, למה שיתקוף רק את המטוס האמצעי ויתעלם מחבריו? התמונה היא זיוף של זיוף.
גם גרפיקות אחרות של ציורי כלי טיס שהופצצו התגלו כזיופים מאוד ברורים. צה"ל, ככל הידוע, לא תקף אף ציור על אף רצפה.
21 צפייה בגלריה
מימין: הכיתוב שמווכיח את הזיוף, ועוד תמונה מזויפת של הפצצת צלליות
(צילום: תיעוד איראני)
נעבור הלאה: הדוגמה הבאה מגיעה ממקור אותנטי - צילומי מסך מתוך סרטוני התקיפות שפרסם דובר צה"ל. רואים בהם איך עוד ועוד משגרי טילים בליסטיים ניצודים ומחוסלים בשטח איראן, כדי לסרס את יכולת האש האסטרטגית של האויב.
אבל גולשים בפידים פרו איראניים וסתם חבר'ה ששוטו כתבו שהמשגרים מזויפים - כמעט כולם. למה? כי הפיצוצים שמוצגים פה הם מאוד קטנים. חבר'ה - טענו הטוענים - אם יש פה טיל שמתפוצץ ובראשו מטען של חצי טון ויותר, איך יתכן שהפיצוץ כל כך קטן? פשוט מאוד: המטרה היא דמה, משאית רגילה.
21 צפייה בגלריה
מימין: משגר הטילים המותקף, ופיצוץ יותר קטן מהרכב עצמו. האם זה משגר אמיתי?
(צילום: דובר צה"ל)
רכבי דמה ותחפושות הם אחלה שיטה להונאות טקטיות, וגם כאן לא מדובר בהמצאה חדשה: לפני קרב אל עלמיין השני של אוקטובר 1942, נערכה הארמיה השמינית הבריטית להתל בקורפוס האפריקאי של גרמניה.
הבריטים עטפו טנקים במסגרות מתכת ועץ ומתחו עליהם ברזנט כך שייראו מהשמיים כמו משאיות, כדי שלא ייפגעו בתקיפות מקדימות. בצד שמו שלדי עץ עטופים בד בצורת טנקים. סיורי האוויר נפלו בפח, הנאצים הפציצו את הפייק ואת הדבר האמיתי פגשו בקרב.
אז מה, עבדו עלינו האיראנים עם משאית שמתחפשת למשגר? לא ולא: המשגרים שבתיעודי דו"צ הם כלים ייעודיים לירי טילים בליסטיים מבוססי דלק נוזלי. הטיל מתודלק לפני הירי, ורק כאשר הוא מונף וזקוף בעמדת האש; הדלק והחומר המחמצן מוסיפים מאות אחוזים למשקל הטיל הריק, שמבנהו תוכנן לעמוד בעומס כשהוא עומד ולא שוכב. אם יתודלק ואז יוזקף - הוא יתפרק.
הפיצוצים בסרטוני דו"צ נראים קטנים פשוט משום שבטיל אין עדיין דלק; אלו מטרות אמיתיות שתפסנו בזמן, לפני שהספיקו לחבור למיכלית התדלוק, לצאת ישראלה ולגרום נזק. כדי לנטרל את הטיל והמשגר לא צריך חימוש כבד במיוחד - המשאית והטיל לא ממוגנים.
נעבור לדוגמה הבאה: ברשת טוענים שישראל תוקפת מטוסים ומסוקים מזויפים - דגמים מתנפחים - וגם כאן נשענים על תיעודי דו"צ. למשל, בסרטון אחד נראה מסוק MI17 שנפגע מחימוש ולהבי הרוטור שלו לא זזים לאחר מכן, ובמקרים אחרים תועדה הפצצת מטוסי F14 מזויפים.
מטרות דמה מתנפחות הם אמנות: בטרם מבצע אוברלורד - הפלישה לנורמנדי של יוני 1944 - הוקמו בסיסים מזויפים ובהם טנקים ומשאיות מתנפחים. הרעיון היה להרתיע את הגרמנים במספרים מנופחים של כלי רכב, ובהמשך - גם למנוע מהם להבין שטנקים הועברו לכלי שיט לקראת הפלישה; טנק שיצא מבסיס אמיתי הוחלף במתנפח, ומטוסי הסיור של הגרמנים הביאו תמונות שמעידות על עסקים כרגיל.
מטרות מזויפות שכאלה הופעלו כמעט בכל זירת קרב מאז: הוייטקונג הציב טילים מזויפים במחפורות הנ"מ של צפון וייטנאם, והסרבים ביוגוסלביה שמו פייק-טנקים והטעו את מטוסי התקיפה של נאט"ו במלחמת קוסובו.
הדוגמאות הכי טריות מגיעות אלינו ממלחמת אוקראינה: שני הצדדים מציבים מטוסים מתנפחים בשטח, כדי להטעות צוותי מודיעין ומפעילי כטב"מים.
האם זה מה שקרה לנו באיראן? כן ולא, ואני אסביר: נתחיל בתיעוד תקיפת ה-MI17 - מדובר בהליקופטר אמיתי, אף שלהבי הרוטור שלו לא זזים לאחר הפגיעה. הסיבה היא שתקפו אותו בחימוש יחסית חלש, אם כי עוצמתי דיו כדי לפרק את הקבינה של המסוק.
לאחר טענות מרובות ברשת, העלה משתמש אוקראיני תיעוד של חימוש שפוגע במסוק MI17 וצולם מהקרקע - ומראה בדיוק שהרוטורים לא זזים יותר מדי כשהמסוק נפגע, אם לא חטף ברוטור עצמו והחימוש אינו חזק.
21 צפייה בגלריה
מימין: הפגיעה שתיעד צה"ל, בה הרוטורים לא זזים. ומשמאל: פגיעה דומה, מהקרקע, שגם בה זה ככה
(צילום: דובר צה"ל , PhGritti)
אבל חיסול ה-F14 הוא סיפור אחר. זה אינו מטוס אמיתי, ולא קשה לראות את זה - זנב של F14 עומד ניצב בדום מתוח כמו במסדר של רוקני ז"ל, ולא נפול כמו בתמונה הזאת כאן.
יודעים מתי הזנב רופס? כשיוצא ממנו האוויר. התקיפות הללו הן לא מהמבצע הנוכחי אלא מ"עם כלביא", ואנשי אתר the aviation geek club השוו את התיעוד שפרסם דו"צ לצילומי לוויין ישנים: אלו מטוסים מתנפחים ב-100%.
אז האם פה סוף סוף ערבלו אותנו? לא בהכרח. גם כשמזהים מטרת דמה, ומבינים שהיא כזו באופן ודאי - לעיתים חכם לתקוף אותה ולגרום לאויב לחשוב שנפלנו בטריק שלו. הרי אין לו איך לדעת אם נפלנו בפח או לא, ואם יעריך שכן יחשוב שהוא בטוח, ואולי יגביר פעילות ויחשוף מטרות אמיתיות.
נסיים בשאלה קשה: כל מה שהצגתי פה הן שיטות ותיקות מאוד, חלקן בנות שמונים שנה ויותר - ואין צבא בעולם שלא מכיר אותן. אז מה הטעם בלהשתמש בהן? מה הסיכוי שמשהו מהרשימה הזאת יעבוד על מישהו בכלל? הרי סוד גלוי איננו סוד.
התשובה טמונה ברעיון עמו פתחתי את הטיסה שלנו היום: המלחמה כאוטית, לא מצייתת לאף תוכנית של אף אחד, ואי הוודאות בשטח גדולה מאוד. אם מתגלה מטרה שלא ברור כמה היא אמיתית, אך מסוכנת לכוחות בשטח (כמו סוללת נ"מ) או לאזרחים בעורף (טיל בליסטי) - הניטרול שלה יהיה הדבר החשוב ביותר עבור רוב הצבאות.
רוב המפקדים יורו על תקיפה אווירית מיידית גם אם בטוחים רק ב-50% שהיא אמיתית, כמובן כל עוד משימת התקיפה עצמה לא מסוכנת מדי. יש בכך גם רכיב של חישוב עלות מול תועלת: אם המטרה אמיתית ומטוסי קרב שתלו בה פצצה? ביג ווין, הכל טוב. אם לא תוקפים ויש ספק שהמטרה אמיתית? חובה לעקוב אחריה ולוודא זאת.
מה שאומר שעכשיו צריך להצמיד אליה כטב"מ תצפית, לתת משימה למפענחי לוויין שיבדקו כמה זזה המטרה בתקופה האחרונה, להוסיף צוות האזנות שיחפש אזכורים שלה בשיחות של האויב, והמהדרין יוסיפו גם אלינט וסייבר וקוראת בקפה. אם הסיכון בגיחה נמוך, יהיה חכם יותר פשוט להפציץ אותה וזהו.
ולכן, כל הצבאות ממשיכים להשתמש בפרקטיקות הונאה טקטית, בידיעה שאף אויב לא יוכל להרשות לעצמו לקחת צ'אנס, ואם יקח - ייאלץ לבזבז על המטרה משאבי איסוף ומודיעין, על חשבון גזרות אחרות ומטרות אמיתיות. איך אומרים אצלנו? אם יש ספק - אין ספק. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח
