בשבחי השופוני: איזקיה חדשה חורכת את העיר
אסא, איזקאיה ענקית עם מנגל יפני, בר ויסקי ופגודת סושי היא המסעדה החדשה של אנשי הלנה וצ’אקולי בהשקעה של 5.8 מיליון שקל. ואיך האוכל? מהמם
גם אחרי שמנקים את מקדם הדאווין חסר התקדים של מסעדת אסא החדשה — וכלל לא בטוח שאפשר או צריך לעשות את זה — נשארים עם מסעדה נהדרת ויוצאת דופן. לא מדובר בעוד מסעדה. מדובר באחת שעלתה 5.8 מיליון שקל ובכזו השייכת לשילוש הקדוש של המצליחנים בסצנת האוכל התל־אביבית דהיום – איציק חנגל, גיא גמזו ומוש בודניק. חנגל הוא מבעלי הבית של מסעדת פאסטל היוקרתית במוזיאון תל אביב ושל קפה דובנוב הוותיק ויחד עם בודניק וגמזו הוא מחזיק גם בהלנה וצ'אקולי הספרדיות שהמשיכו לשגשג גם בתקופת המלחמה שהיתה קשה לרוב המסעדות בארץ. עושה רושם שלפחות בהלנה, צ'אקולי וגם כאן, הם פיצחו את הקוד למה שהקהל התל־אביבי המעודכן והפחות מעודכן רוצה. ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר – לאכול אוכל טוב מאוד, במסעדה שנראית מצוין ובאווירה תוססת, במחירים כאילו זולים – המנות במחירים סבירים (חלקן, יחסית), טעימות להפליא ונראות מצוין, אבל גודלן המזערי מצריך הרבה מהן כדי להרכיב ארוחה. הם לא המציאו את הפורמט הזה של היחס בין גודל המנה למחיר, והוא נפוץ ברבות מהמסעדות בעיר וכבר כתבתי על כך לא מעט.
אסא הוקמה על חורבות הסושיאל קלאב שבודניק היה אחד מבעליו, ממש מתחת לבורסה לניירות ערך. זו מסעדה ענקית, עטופה בעץ ומעוצבת למשעי כולל בר צמוד. במרכז המסעדה ניצב מנגל יפני ענק. חוץ מההייפ האדיר שהיא כבר מחוללת, המתבטא ברשימת המתנה של חודשיים קדימה, היא יכולה להיתפס בקלות כיריית הפתיחה (ביטוי מקאברי למדי) לסיום המלחמה.
אסא – שום קשר לסטייקיות פונדקי אסא הוותיקות ואני רק תוהה אם בעלי הבית זכרו את השם הזהה כשקראו לה כך – מצטרפת לגל היפני חסר התקדים בתל אביב שאינו מסתפק עוד בסושי וראמן. לכן, מעתה אל תאמרו עוד סושייה או מרקיית ראמן. שננו את המונח איזקאיה – סוג של בר אוכל יפני באווירה פחות רשמית ממסעדה. היא מצטרפת לגל מקומות יפניים ששוטפים את תל אביב, בהם בתי הקפה קוהי בבן יהודה, פתיחתה המחודשת של מסעדת דיינינגס במלון נורמן אחרי חמש שנות סגירה, אובי החדשה וגייג'ין החדשה קצת פחות.
למרות הגדרתה כאיזקאיה, אסא היא מסעדה לכל דבר. כמו בהלנה ובצ'אקולי יש כאן מקרר מרשים ליישון דגים, אלא שפה גם מצטרף אליו ההירורי – אותו מנגל יפני מטורף ממש המאכלס את הרחבה שמאחורי הבר. מזבח נירוסטה ענק מכוסה בחול צרוב שהפך לזכוכית ובמרכזו כלוב עגול קטן אותו השף מזין בגחלים. את הדגים משפדים על במבוק ונועצים בחול מול האש, קצת כמו באסאדו ארגנטינאי, ולאט לאט הוא נצלה. התוצאה מופלאה. בנוסף יש גם מכונה שטוחנת גושי קרח ענקיים למעין שלג־קרח שמשולב בקוקטיילים, ובר ויסקי צמוד עם תקליטי ויניל ורמקולים אימתניים ואיכותיים במיוחד. יש גם פגודת סושי בחלון ממול, וסליחה אם שכחתי משהו. תל אביב שנדמה לה שראתה כבר הכל, תופתע בכל זאת. ובצדק. זה מדהים.
אחרי כל השופוני הזה הגענו לאוכל – ואיזה אוכל. אויסטר צלוי בצדפתו על המנגל הנ"ל עם חמאת שירו דאשי (רוטב על בסיס סויה בהירה ודאשי — פתיתי אצות ודג) וסאקה — קצת מוזר לאכול אויסטר שאינו חי אבל זה טעים. האנדרול (סושי פתוח) של פורל – מנה יפהפייה ונפלאה, גיוזה ממולאת בבשר וואגיו יוקרתי, שרימפס ענק על שריונו בטמפורה, שיפוד כבד בקר ושיפוד שקדי עגל על גריל רובטה יפני, צלופח בטמפורה, סשימי בוויניגרט יוזו עם שום וצ'ילי עם קולורבי מוחמץ וליים, עגבניות מוחמצות בדאשי (העגבניות הכבושות הכי טובות שאכלתי מאז חיים גריל רומני בדיזנגוף, אין מחמאה גדולה מזו). ואחרי כל אלו הדג — פלמידה לבנה במשקל 300 גרם — מהמנגל. אוכל מהמם. אין לי מילה אחרת.
אסא, אחד העם 54, תל אביב
לפני הטיפ
אויסטר — 24 שקל
האנדרול — 42
שרימפס טמפורה – 60
צלופח טמפורה — 36
גיוזה וואגיו – 39
סשימי – 74
עגבניות — 40
שיפוד כבד בקר – 28
שיפוד שקדי עגל – 28
300 גרם פלמידה לבנה – 180
