“בשקל הנוכחי, אם הייתי יכול הייתי מגייס את כולם בחו"ל"
בהייטק מסתכלים בזעזוע על הדולר הקורס. היזם ליעד אגמון: “השאלה היא כמה מו”פ לא נכנס לפה”. רונן ניר, קרן PSG: היחלשות הדולר עלתה לנו 21 מיליארד שקל, “כל התעשייה תושפע, פרט אולי לאזורים כמו חומרה או טילים"
"בישיבת הגיוסים שהיתה לנו השבוע ביקשתי לחפש עובדים מחוץ לישראל, כי אני לא רוצה ולא יכול לשלם יותר משכורות בשקלים", כך אומר לכלכליסט ליעד אגמון, יזם סדרתי שהיה גם שותף בקרן הון סיכון אינסייט, והיום מוביל סטארט־אפ חדש בשם סאניי, שבונה פלטפורמה לליווי רגשי מבוסס AI. בעבר הוא מכר את דיינמיק יילד למקדונלד’ס ב־300 מיליון דולר. "אנחנו גדלים עכשיו משמונה עובדים ל־11, זה עדיין קטן ולא משתלם לשלם משכורות ישראליות. בישראל הציפייה היא לשכר שנתי שהוא במונחים דולריים כרגע כ־170 אלף דולר. במדינה כמו פורטוגל, למשל, אני יכול לגייס עובד באותה רמת כישורים ב־100 אלף דולר בשנה".
עד לאחרונה השיח בסטארט־אפים על גיוס עובדי פיתוח מחוץ לישראל היה בגדר טאבו. זה היה שמור בעיקר לחברות הגדולות יותר, שכבר רווחיות ויש להן פריסה בינלאומית של לקוחות. הסטארט־אפים הצעירים, לעומת זאת, גייסו את הגרעין שלהם באמצעות "חבר מביא חבר" מהיחידה בצה"ל, ובמשך שנים התפיסה היתה ש”אין על המפתחים הישראלים”. אלא שההתחזקות הדרמטית של השקל מאלצת את ההייטק להתחיל לקבל החלטות קשות. מעבר להיותן מורכבות לביצוע, אלה החלטות שעלולות לפגוע בסטארט־אפ ניישן הישראלי, ובעתיד הצמיחה. ב־2025 ההייטק היה אחראי לרבע מההכנסות ממסים ולחמישית מהתוצר המקומי של המדינה.
“ההוצאות גדלו ב־17%”
"ברור שעדיף וקל יותר להיות קרוב לעובדים. אני חי פה והנטוורק שלי פה, אבל המציאות והעובדה הן שאולי פרט למקומות כמו סייבר, אין בישראל יתרון מיוחד. בשקל הנוכחי, אם הייתי יכול הייתי מגייס את כולם בחו"ל. העובדים הישראלים כבר מזמן יקרים מאוד, אבל השקל טורף את הקלפים: אם בניתי תקציב שנתי לפי השער של 3.3 שקלים לדולר, ההוצאות שלי בשער החדש גדלו ב־17%", ממחיש אגמון, "זה אומר שאני חייב לגייס פחות עובדים או לגייס עוד כסף".
אגמון מזהיר מפני ההשלכות של המצב לטווח הארוך יותר: "השקל הופך גם לפקטור בחברות הבינלאומיות הגדולות כי אם אני מנהל עכשיו ששוקל איפה לגייס עובדים, אני לא אלך לישראל. מתחילים לדבר עכשיו על כך שהמו"פ יוצא מכאן, אבל השלב הבא, שאותו קשה יותר למדוד, הוא כמה מו"פ לא נכנס לפה בגלל השקל, וכאשר ברקע יש גם את המצב הפוליטי. בהמשך זה גם יכול להשפיע על האקזיטים כי חברות שבוחנות רכישה של סטארט־אפ ישראלי יראו את מבנה ההוצאות שלו, יבינו שהרווחיות יותר נמוכה בהשוואה לאחרים וירצו לשלם שווי נמוך יותר".
אגמון, שעורר אתמול מיני־סערה כשצייץ בנושא ברשת X, מצפה לפתרון כלשהו שיגיע מירושלים, כמו למשל התערבות של בנק ישראל. "אם הדולר יחזור שוב אל מעל 3 שקלים, הנזק לתעשייה יהיה חולף, כמו להכניס ראש למים ומיד להוציא, אבל אם המצב הזה יימשך – זה כמו שמישהו מנסה להטביע אותך ולא נותן להרים את הראש מעל 10 דקות, אז כבר הנזק הוא לטווח הארוך ואולי אפילו בלתי הפיך", אומר אגמון.
רונן ניר, שותף מנהל בקרן ההון סיכון הבינלאומית PSG וחוקר במכון אהרן למדיניות, מדבר על איומי שער השקל מול הדולר וחושש כי לא מדובר במצב חולף, אלא ב"נורמלי החדש". "לאורך העשור האחרון התנודות בשער השקל נבעו מאירועים גיאו־פוליטיים שהיו קשורים בישראל, אבל הפעם הסיבות אחרות וקשורות גם להתנהגות הגופים המוסדיים בשוק הפנסיוני וגם לרצון של ממשל טראמפ להחליש את הדולר כדי להקטין את החוב של ארה"ב", הוא אומר.
לפי בדיקה שערך, העלות הנוספת להייטק של העובדים הישראלים בהיחלשות הדולר משער היסטורי ממוצע של 3.53 ל־3 שקלים היא 21 מיליארד שקל. עלות זו משקפת העסקה של 40 אלף עובדי הייטק בהנחת שכר ממוצע של כ־30 אלף שקל בחודש. כלומר זה מספר המשרות שעלול לצאת מישראל לחו"ל. בנתונים שפרסם מכון אהרן בשבוע שעבר כבר היה שיקוף למגמה זו, עם ירידה ראשונה בתולדות תעשיית ההייטק במספר עובדי פיתוח בישראל.
"אלה מספרים גדולים וכל הענפים בתעשייה יושפעו מהם, פרט אולי לאזורים עם ידע ייחודי, כמו חומרה או פיתוח טילים. אבל גם בחברות הענק הבינלאומיות מתחילים לחשוב אם לגייס כאן עובדים. בסוף זה פוגע ברווחיות וכואב לכולם בכיס, גם לחברות הפרטיות וגם לציבוריות", אומר ניר.
בהייטק היסטורית לא אוהבים מעורבות של הממשלה, והאימרה הקבועה היא "אל תפריעו", אבל הפעם גם בתעשייה העצמאית מרגישים שהאירוע גדול עליהם. "ההייטק לא צועק ולא זועק, כי הוא יכול להתמודד עם הכל, אבל בכלים שזמינים לו: כלומר העברת כוח אדם לחו"ל כדי להוריד עלויות. אבל אם ההייטק חשוב למדינה כמנוע צמיחה, היא זו שצריכה לחשוב מה לעשות כדי למנוע את המעבר הזה. זה לא תחום ההתמחות שלי, אבל ישנם פתרונות כמו טיפול בפערי הריבית, מיתון של פעילות המוסדיים והורדת חסמים ביבוא כדי למתן את עודף הייצוא".
בשיח בתעשייה, ללא קשר לדעה פוליטית, ישנה הבנה כי הפתרונות לא פשוטים, בעיקר משום שהכוחות שמניעים את שוקי מטבע החוץ הם עצומים וחזקים, כך שלא תמיד פעולות שננקטות על ידי מדינה מסוימת יכולות להשפיע. פתרונות שהשפעתם מובטחת לכאורה מגיעים מיד לעולמות של שליטה בשערי המטבע באופן שלא מאפיין כלכלות מערביות מפותחות, אלא מתקשר מיד למשטרים ריכוזיים. "אי אפשר לבוא ולהגיד שאין מה לעשות, כי אם הדולר של פחות מ־3 שקלים הוא הנורמלי החדש, השוק החופשי ימצא לעצמו שיווי משקל חדש, אבל לא בטוח ששיווי המשקל הזה טוב למדינת ישראל".
