הקברניט
יוצאים מן הצללים: החמקנים הסודיים של המלחמה באיראן
במשך 16 שנה שמרה ממשלת ארה"ב בסוד על ה-RQ180, כטב"מ ענק שנצפה רק בתמונות מטושטשות - ועתה יצא לקרב. מה מיוחד בו, וכיצד הוא משפיע על ביטחון ישראל והמזה"ת כולו? "הקברניט" מנתח ומסביר
שלום, כאן הקברניט; היום נדבר על כלי טיס כל כך חשאי, ששנים ארוכות התקיים רק בתור שמועה, ותמונות מטושטשות שהבליחו מדי פעם בטוויטר בעוד מיטב הצייצנים מתווכחים אם הן פוטושופ או הדבר האמיתי.
זהו כטב"מ חמקן ענק, כנראה הגדול ביותר בעולם, ואומרים שיש לו חתימת מכ"מ של פריכית אורז. אפילו השם בו הוא נודע - RQ180 - אינו רשמי ולא ברור אם כך קראו לו יוצריו. יותר מעשר שנים התקיים בצללים - והנה באה המלחמה עם איראן וגררה אותו סוף-סוף אל אור השמש.
ב-18 במרץ 2026 נשא חובב התעופה היווני אפת'ימיוס סיאקראס את מצלמתו לשמיים, ולכד בה את הכטב"מ מוריד גלגלים ומנמיך לנחיתה בנמל התעופה לאריסה שבצפון המדינה, גולש בקז'ואליות כאילו היה איירבוס עם תיירי לואו קוסט.
למה נחשף החמקן הזה ומדוע דווקא עכשיו, מה אנחנו יודעים עליו, ומאיפה הגיע?
18 צפייה בגלריה
נעים להכיר: הכטב"מ הכי סודי בקטלוג של ארצות הברית, טס מול יוון
(צילום: Efthymios Siakaras)
הסיפור של ה-RQ180 מתחיל היכן שמסתיים סיפורו של כלי טיס אחר, שהוא ההיפך ממנו כמעט בכל מובן. בשנת 1998 נחת מטוס הביון האסטרטגי SR71 בפעם האחרונה, ויצא משירות מבצעי כמרגל מעופף. 32 שנה פילח "הציפור השחורה" את השמיים במהירות של מאך 3.5, מהיר מכדור רובה, ואסף מודיעין בכל פינה בעייתית בעולם.
רשמית, הוא יצא משירות משום שממשלת ארה"ב החליטה שלוויינים הם פיתרון נוח יותר לתצפית מוטסת – והם לקחו לו יותר ויותר מהג'וב. מה גם שלוויין הרבה יותר נוח פוליטית ומבצעית; כשהוא חולף מעל סין או רוסיה קשה לדעת במה התמקד ומה צילם, והחליפה הזאת לא תיחשב כפלישה.
אבל היתה זו רק חצי-אמת: בשני העשורים הראשונים לפעולתו, ה-SR71 היה כמעט בלתי אפשרי ליירוט, אך נוח לגילוי ומעקב; אין הרבה דברים שבולטים כפגיון טיטניום של 30 מ' שעף ב-3,700 קמ"ש בגובה 70,000 רגל.
בתחילת האייטיז השיקה בריה"מ את המיג 31, מטוס יירוט רב עוצמה שמסוגל לרדוף אחר מטוס הביון המפורסם. גם הוא מגיע למהירות מאך 3 ואף שאינו מסוגל להתמיד בה כמו טרפו, פריסת מיגים כאלה בנתיב המרגל המעופף תאפשר לפגוע בו עם טילים ארוכי טווח.
ביוני 1986 יצא לפועל מבצע שכזה: SR71 נע לעבר בריה"מ היבשתית ומעל לים ברנץ החלה התרעת הנעילה לצפצף בתא הטייס - מיג 31 נעל עליו טיל. צוות מטוס הביון האיץ ויצא מטווח הירי, אך המיירט לא המשיך במרדף - רק העביר את המטרה למיג אחר שטס בהמשך הדרך; שוב ושוב ברח האמריקאי, שוב ושוב נעל עליו רוסי אחר. המשימה בוטלה והמסר עבר היטב; ארה"ב חדלה לשלוח את ה-SR71 לתוך בריה"מ.
כך הפנימו השפיונים האמריקאים שיש להם בעיה: יש דברים שלוויין לא יכול להעביר, וקל לצפות את הגעתו ולהסתיר פעולות צבאיות. הפיתרון היה משהו שלא צריך להיות מהיר כברק, רק מאוד מאוד חמקן.
במשך עשר שנים ניסו האמריקאים למקד את הפרויקט; שקלו לתת יכולות איסוף לכטב"מים חמקנים אחרים, במיזמים במימון חיל האוויר וחיל הים בנפרד. בסופו של דבר הוחלט לבנות כלי ייעודי לביון אסטרטגי, וב-2008 הוענק החוזה לחברת נורת'רופ גראמן, אלופת החמקנים שהביאה לעולם את ה-B2 הנפלא.
בשנים שלאחר מכן צצו דיווחים על מטוס משולש מוזר, בעיקר מפי חובבי עב"מים סביב אזור 51 – בסיס גרום לייק שבנבאדה. בהמשך הופיעו גם דיווחים של טייסי נוסעים, והחוקרים המוכשרים של מגזין אוויאיישן וויק נכנסו לאירוע - ב-2013 הם חשפו את קיומו של הכטב"מ ושם גם הופיע השם RQ180.
18 צפייה בגלריה
השער של אוויאיישן וויק, והבסיס בו הוצב הכטב"מ. על האספלט: מטוסי U2
(צילום: google maps Aviation Week)
לפי מקורות המגזין, טיסת הבכורה בוצעה בקיץ 2010, ובהמשך צצו עוד ועוד פרטים על הכטב"מ הסודי. לפי הערכות, הוא נכנס לשירות באזור 2015, והוצב בבסיס בייל הקליפורני, בחברה טובה: משם פועלים גם מטוסי הביון U2, עוד מרגל מעופף מפורסם שתוכנן לטיסה גבוהה.
בנובמבר 2020 הופיע התצלום הראשון של הכטב"מ, משייט בגובה 20,000 רגל בקליפורניה. אפשר לראות בו שני שובלים, שמעידים על כטב"מ סילוני דו מנועי. עם הזמן צצו עוד תיעודים והחלה להתגבש תמונה של כלי יוצא דופן, כמוהו אין לאף אחד בעולם.
מוטת הכנפיים שלו מוערכת ב-40 מ', יותר משל הבואינג 737 והאיירבוס A320 שלוקחים אתכם ללונדון ולרנקה. ומילא הם: מוטת כנפיו ארוכה ב-30% משל ה-U2. אפילו ל-RQ4 גלובל הוק, כטב"מ הריגול האמריקאי הכי גדול שנחשף, כנפיים קצרות יותר. מידותיו דומות לשל ה-B21, המפציץ החמקן שמתחמם על הקווים, בדרכו לרשת את ה-B2.
הביצועים של החמקן המסתורי אפילו יותר חריגים: לפי הערכות, ביכולתו לטוס לטווח של 22,000 ק"מ, לגובה של לפחות 60,000 רגל, וזמן המשימה נמשך כ-24 שעות.
רגע, איך בכלל אפשר לדעת כיצד מתנהג באוויר כטב"מ סודי, שאין עליו אף נתון רשמי? מאיפה באו המספרים האלה? התשובה טמונה במספר הדלפות מתוך מערכת הביטחון האמריקאית, ביחד עם ניתוח שביצעו חוקרי תעופה על בסיס דרישות כלליות שהעביר הפנטגון ליצרניות אירוספייס, פענוח אווירודינמי של צורת הכטב"מ, ליקוט דיווחים ותצפיות מרחבי העולם ועוד.
מאוד יתכן שביצועי ה-RQ180 אף טובים מכך; גורמי מודיעין מדליפים מפעם לפעם נתון מסולף לצורך הונאת אויב. אסכולה ותיקה בתחום זה דחפה האדרה של יכולות מטוסים, שנועדה להרתיע את האויב ולאלץ אותו להשקיע יותר משאבים בהתמודדות עמם.
18 צפייה בגלריה
שקף ממצגת של נורת'רופ גראמן, פסלון דגם עיצוב קונספט, ותמונות מטושטשות. כך לומדים על הצורה
(צילום: secretprojects)
איראן היא דוגמה טובה: שמתם לב שבכל פעם שהיא חושפת משהו חדש, היא מצהירה שהוא הכי טוב מסוגו, אימת שביל החלב כולו - ואבוי לאומלל שיפגוש בו בקרב? אסכולה אחרת, מודרנית יותר, מעדיפה דווקא את המעטת היכולת, כדי שהאויב יופתע לרעה ממשהו שלא חשב שיאתגר אותו.
נחזור לחבר מאה שמונים: התיעוד של מר סיאקראס מראה שני סנסורים בולטים מאוד בגחון הכטב"מ. הצבע של האחד שונה מצבע הגוף; זו שבירת אור שמעידה על חומר שקוף צבוע; מצלמה. היא צריכה להיות מספיק עוצמתית ומתקדמת כדי לספק תוצרי מודיעין מגובה רב, וארה"ב מתמחה באופטיקה שכזו.
לא ברור מהו הסנסור השני. אולי זה חיישן תרמי, אולי אנטנת מכ"מ SAR – חיישן שיוצר תמונה תלת ממדית מהחזרי שידורים. ביכולתו לכסות שטח גדול מאוד והוא לא מושפע למשל, מעננים, אבל לא בהכרח יתאים למבצע חשאי; השידורים שלו עלולים לחשוף את הימצאות הכטב"מ.
חוקרים עירניים גילו שהסנסורים האלה כבר נצפו בעבר: מטוס מדגם פרוטאוס, שמצטיין בטיסה גבוהה ומופעל לניסויים ובדיקות ציוד תועד בידי צוות TF23 ב-2021 כשהוא נושא אותם בנוואדה.
מאז נטען שהוא מסתובב באזורי עימות ברחבי העולם, מצלם ונעלם - ממריא מבסיס בפיליפינים ומציץ לצפון קוריאה, ממריא מיוון ומעיף מבט ברוסיה ואוקראינה, וכנראה שביקר גם בסוריה, ונצואלה ועוד. כמו ה-SR71, ככל הנראה שמופעל גם החמקן בשירות ה-CIA, ועוקב אחר יעדים של סוכנות הביון – בטח גם במדינות ידידותיות.
למה להפעיל דבר כזה בזירת איראן? כי אין בעולם כלי יותר מתאים ממנו כדי לקדם הכרעה וניצחון. אתם מבינים, מוקד העוצמה של מכונת המלחמה האיראנית הוא היכולת ליצור איום על מטרות רגישות עם מערכות נשק שיש להן זמן חשיפה קצר ביותר, דקות בודדות.
זה נקרא TCT, מטרת זמן קריטי - כזו שאם לא נתפסה בשטח על חם? תיעלם לנו ותחזור להזיק ולהשפיע שוב ושוב. לדוגמה, משגרי טילים, סנסורים ניידים, רכבי פיקוד ועוד.
איך זה נראה במלחמה הנוכחית? למשל, כדי לסתום את מצר הורמוז, צריך האויב רק משאית אחת עם טיל נגד אוניות, שיכול לצאת רגע ממחסן בנמל, לשגר ולעשות רוורס למחבוא. אם לא היה כטב"מ מעליו שמסתכל בדיוק למחסן ההוא, לכו תדעו מאיפה בא הטיל.
קחו דוגמה קצת יותר מטרידה: כדי להכניס מיליון ישראלים למקלטים צריך רק משגר אחד שיצא ממנהרה מוסוות או מסתור בשטח בנוי, יזקיף טיל בליסטי, ישגר ויברח חזרה לחור שלו.
לא קשה להבין מאיזה איזור בוצע הירי: הלוויינים והמכ"מים של ארה"ב יודעים לאכן נקודת שיגור - אבל לא בדיוק של מטר על מטר. אם אין מצלמה באוויר בדקה שלוקח למשגר להתחפף, לא בהכרח ידעו היכן הוא מסתתר והנזק יזכה לשוב ולהזיק.
עכשיו, האויב לא פראייר וברור לו שבלי נכסי פופ-אפ כאלה, היה מנוצח במהירות ולכן יחשוף את המשגרים למיניהם אך ורק כשהוא מעריך שהסיכוי שלהם לחטוף טיל אמריקאי מהצד השפיצי נמוך מספיק. דהיינו, כשאין סנסורים בשמיים, הלוויין סיים לחלוף, ומטוסי קרב מפציצים משהו באזור אחר.
ופה נכנס ה-RQ180 לתמונה. באיראן יש כרגע מערך גילוי מאוד מוגבל - המכ"מים הזירתיים הושמדו, נשארו מעט מכ"מים גזרתיים ניידים שמסתתרים ומופעלים בקושי, ומטוסים מאותרים בעזרת רשת מצלמות תרמיות; הסיכוי של כל זה לאתר כטב"מ חמקן שטס בגובה בו הרקיע משחיר? נמוך, נמוך מאוד. ה-RQ180 יכול, תיאורטית, לעזור לאויב לחשוב שהשטח נקי, לחשוף את המשגרים וכך תקבל ארה"ב מיקומי מטרות מדויקים.
אז אם כטב"מ כזה יכול לגלות ראשון את המשגר, למה שלא יפתח עליו באש ויעלה את שיעור ההשמדה? ראשית, לא לכך הוא נועד ומאוד סביר שאין לו כל תאי חימוש - ואם יותקנו הפצצות חיצונית הוא גם לא יהיה חמקן וגם לא יגיע לגובה ולטווח הנדרשים. שנית, הרעיון בכלי כזה הוא לספק מודיעין שהאויב לא ידע מאיפה הגיע - פצצה שנופלת משום מקום תבהיר לאיראן שיש מה שהטיל אותה.
ושלישית, לא תמיד אפשר לדעת איזה חימוש יידרש בכלל - מה אם המשגר נמצא בחצר של בית חולים, וחובה לירות חימוש פצפון? מה אם הוא בפתח מנהרה לא מזוהה, ונדרשת פצצה מתחפרת כבדה? בתצורה הנוכחית ה-RQ180 מעביר את המידע, וארה"ב תחליט אם לגמור את המשגר עם טיל טומאהוק, כטב"מ נפץ או רביעיית F15.
אוקיי, הבנו כמה חשוב הוא הכטב"מ הזה; איך יתכן שנשק כל כך סודי ומתוחכם ומשפיע צץ ונחשף מול חופי יוון?
אחרי שהתפרסם הסרטון של סיאקראס, הערכתי שהסיבה היא טכנית. יש דברים שעובדים ב-99.9% מהמקרים שתנסו להשתמש בהם - למשל פטיש, מטוס דקוטה או טנדר טויוטה מהסוג שמחבלים אוהבים; כטב"מ סילוני דו-מנועי חמקן לגובה רב וטווח ארוך הוא לא דבר כזה. אולי, חשבתי באותו יום, אירעה תקלה כלשהי שחייבה חזרה מיידית לבסיס.
אבל מאז נצפה ה-RQ180 מסתובב בלאריסה באור יום פעמים נוספות, ועתה אני סבור שהסיבה היא העומס המבצעי של ציד המשגרים שמאיימים על אוניות המפרץ וערי ישראל.
קל לשכוח שארה"ב לא השתתפה במלחמה נגד יריב ששטחו כה גדול מאז שנות הארבעים והמצב באיראן חייב הרבה יותר גיחות, בכל שעה. טבעי שתרומת החמקן למאמץ המלחמתי תיקבע כחשובה יותר מהרצון לשמור אותו בשושו.
בשורה התחתונה, מלחמות מושכות החוצה מהחשכה הרבה חידושים והמצאות, וחושפות יכולות והברקות יצירתיות של מהנדסים וקצינים כאחד. לשמחתי, החידושים והכלים המתקדמים ביותר נמצאים לרוב בצד שלנו, ולא של האויב – אם כי אסור לזלזל ביצירתיות הטכנית שלו.
ומי יודע, אולי כשיבוא העימות הנוכחי אל סופו, תחליט ממשלת ארה"ב לשחרר קצת יותר פרטים על החמקן המרתק שלה, ותזין את הסקרנות העצומה שהוא מעורר. אם וכאשר זה יקרה, תוכלו לדעת: הדור הבא של הכלים החשאיים כנראה מתבשל כבר בתנור, ועד מהרה ישובו העב"מיסטים סביב אזור 51 לספר בעיניים נוצצות על כלי טיס שנראה לא מהעולם הזה. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
