הקברניט
עקיצה מהסרטים: כך השיג צה"ל את המטוס הכי קטלני של מלחמת העצמאות
ב-1948 מצא עמנואל צור אוצר בבריטניה: תריסר מטוסי בופייטר עוצמתיים - בדיוק מה שצריכה ישראל, שהיתה תחת חרם נשק עולמי וסכנה קיומית. איך הביא אותם ארצה? במזימה שהיא מטורפת וגאונית באותה המידה; סיפור כזה עוד לא שמעתם
שלום, כאן הקברניט; לכבוד יום העצמאות אספר לכם על שיא העולם בחוצפה ויצירתיות ישראלית, שנקבע אי שם בקיץ 1948 - כשעתיד המדינה הצעירה היה בסימן שאלה גדול.
הגיבור של הסיפור שלנו הוא טייס בשם עמנואל צור, ואנחנו מדברים על בן אדם עם ביצים כל כך גדולות שאפשר לראות אותן מהחלל - עוד רגע תבינו למה.
צור נולד בגליציה, נמשך לתעופה מגיל צעיר וב-1930 נסע ללמוד אווירונאוטיקה בצרפת. בכיתה שלו ישבו מרסל בלוך ואנטואן דה-סנט אקזופרי, ובעוד הראשון הקים ברבות הימים את יצרנית המיראז'ים דאסו והשני כתב את "הנסיך הקטן", עמנואל הלך לחולל מהפכה בארץ הקודש, ולהביא את תחום התעופה ליישוב העברי.
כך הפך למדריך הטיסה הראשון בארץ, שלימד את ההגנה והפלמ"ח לא איך משתמשים במטוסים. במקביל, חשב על תשתיות אזרחיות וב-1936 השתלב כטייס ראשי בפעילות "אווירון", חברת התעופה הישראלית הראשונה. במסגרת התפקיד בנה קשרים בצרפת ובריטניה; עשר שנים לאחר מכן, הם עמדו להפוך קריטיים לגורל ישראל.
20 צפייה בגלריה
עמנואל צור (מימין) ומטוס דרגון רפיד של חברת אווירון
(צילום: יד יצחק בן צבי והספרייה הלאומית )
בסוף 1947 הוטל על היישוב העברי אמברגו נשק בינלאומי, ביוזמת בריטניה וארה"ב; המעצמות הבינו שחלוקת ארץ ישראל תהיה פתח למלחמה בעלת רגישות פוליטית גדולה, אותה קיוו למנוע מראש.
באותם הימים נקרא צור לבית הסוכנות בירושלים, ופגש את מר ביטחון המקורי והאמיתי - הלא הוא דוד בן גוריון; מנהיג היישוב סיפר שהכרזה רשמית על מדינת ישראל נמצאת מעבר לפינה, ופה נגמרות החדשות הטובות; המלחמה בלתי נמנעת, ומיד לאחר ההכרזה נותקף בידי כל צבאות ערב. הסיכוי לשרוד את המערכה קטן להפליא והסיכוי לנצח - מיקרוסקופי.
על הקרקע אין מה לדבר: צבאות ערב יפלשו הנה עם ציוד, תחמושת ואמצעים עדיפים בהרבה על מה שבידי מגיני היישוב. אבל באוויר עוד יש צ'אנס: הטנקים, המשוריינים והחיילים של האויב - בעיקר מצרים - ינועו הרחק מהבסיסים שלהם, וידהרו בשיא המהירות כדי לקצר את המלחמה. יתכן שהמעצמות יעשו שריר, ולכן חשוב לכל צד לבסס אחיזה בשטח לפני שילחצו לו על הברקס.
הלחץ הזה עומד להפוך את קווי האספקה של הפולשים לרגישים מאוד: אם ייפגעו משלוחי הנשק, הציוד הרפואי, החלפים והתגבורות שלהם, הלחימה תואט משמעותית. יתכן שהפלישה תשתבש, והערבים ייאלצו לעצור ואף לסגת. איך עושים דבר כזה? עם מטוסים צבאיים כמובן.
מר עמנואל צור התבקש להשיג לנו כמה שיותר כאלה - גדולים, קטנים, מורכבים, בחתיכות, כל מה שעף ויורה שווה את משקלו בזהב. צור מונה לתפקיד מנהל הרכש של חיל האוויר בבריטניה - שב-1947 היתה פשוט אוצר למי שמחפש כלי טיס בזול. לחיל האוויר המלכותי ולצי היו כ-9,000 מטוסים, ועוד מספר דומה של מטוסים שהוחכרו מארה"ב.
ומילא הכמות: בריטניה היתה מהראשונות להשיק מטוס סילון מבצעי ולקפוץ קדימה בטכנולוגיית התעופה - כך שרוב המטוסים שלה ששרדו את מלחמת העולם השנייה היו אף פחות רלוונטיים, ומיועדים למכירה או גריטה במפעלי אלומיניום. א
20 צפייה בגלריה
"נו מה, יש לכם אלף! מה אכפת לכם לתת לנו עשרים!" ייצור ספיטפיירים מגרסה מאוחרת בימי המלחמה
(צילום: Birmingham Museums Trust )
עמנואל קיבל בכבוד את הג'וב ומיד ניגש לעבודה: הוא החל להקפיץ קשרים ולמצוא לידים, גייס טייסים וטכנאים, והפעיל אנשי קשר ברחבי בריטניה כדי לחפש הזדמנויות. הוא הצליח למצוא כך מטוסי אימון, תובלה ותצפית ולהעביר אותם לישראל בזיוף מסמכים והיתרים. קל זה לא היה: הבריטים לא פראיירים, וידעו היטב שהיהודים שלחו סוכנים שמנסים לקנות כלי טיס ולפרוץ את האמברגו.
באזור יוני 1948 סיפר לצור אחד מאנשיו על הזדמנות של פעם בחיים: אספן מטוסים בריטי רכש 12 מטוסי קרב - טייסת שלמה - והוא כרגע משפץ אותם לקראת מכירה. כששמע צור באילו כלים מדובר, בטוחני שנדלקו לו העיניים: הם היו מדגם בופייטר - שהוא לא סתם מטוס קרב, כי אם מטוס איגרוף.
הבופייטר פותח בידי חברת בריסטול ממפציץ קל בשם בופורט, והוא משתייך לקטגוריית מטוסי הקרב הכבדים; כלים דו מנועיים חזקים שמקריבים מהירות מקסימלית, שיעור נסיקה וזריזות לטובת כוח אש, טווח טיסה והתאמה למגוון משימות.
הבופייטר קיבל זוג מנועים בעלי שסתומי שרוול שיצרו רעש שונה משל מנועים אחרים בגודל זה, שנשמע יותר עמום - ונישא למרחקים קצרים יותר. הרעיון היה לאפשר למטוס להתגנב אל מטרות קרקע וכלי שיט, להתגלות יותר מאוחר ולשפר את הסיכוי להתקפה מוצלחת.
היו הרבה מאוד התקפות שכאלה: במלחמת העולם השנייה צדו הבופייטרים ספינות בים התיכון עם פצצות ורקטות, השמידו טנקים ומשאיות בצפון אפריקה, וטרפו מפציצים בלילות - אותם גילו באמצעות מכ"מ אווירי ראשון מסוגו. לבופייטר היו מיגון משמעותי ודי מקום למערכות גיבוי, מה שאיפשר לו לחטוף עוד ועוד ולהמשיך להילחם.
וגם להחטיף: לבופייטרים היתה סוללה של עשרה קנים, יותר מלכל מטוס אירופי אחר באותה התקופה. בגחונו ישבו ארבעה תותחי 20 מ"מ מדגם היספנו סויזה 404, ובכנפיים - עוד שישה מקלעי בראונינג 7.7 מ"מ (הוותיקים שבכם אולי מכירים אותם בתור אפס-שלוש).
הסוללה הזאת יכולה לירוק 170 קליעים בשנייה על כל מה שקולל דיו כדי ליפול לכוונת של בופייטר; יותר משל תותח וולקן מודרני.
מכת אש כזו יכולה לחסל חדר פיקוד של אוניה, לגרוס מטוס לפתיתי אלומיניום, ולהפוך משאיות ומשוריינים לגרוטאה בוערת ברגע אחד. בופייטר כזה שצולל אל שיירת אספקה מצרית יכול ממש להעלים אותה; בדיוק מה שרצה בן גוריון, בדיוק מה שישראל צריכה.
ואם לא די בכך, האספן הבריטי מכר את תריסר הבופייטרים ב-1,500 פאונד למטוס, עשירית מהמחיר המקורי. בהתאמות אינפלציה להיום, זה יוצא בערך 280 אלף שקל לחתיכה, והרי מה יותר יהודי מלקנות בסייל?
כאן, בטח ניחשתם, מתחיל הסיפור להסתבך. המשטרה הבריטית כבר הספיקה לקלוט את עמנואל צור ולהבין שמדובר בתחמן בינלאומי, והסקוטלנד יארד - הבולשת הלונדונית, עקבה אחריו ואחרי אנשיו.
בקושי רב הצליח להסתנן מצרפת לממלכה המאוחדת, ולבוא לראות ולבדוק את הסחורה. לשם כך, השיג מטוס קל וחצה את תעלת למאנש בלילה, נמוך-נמוך מתחת למכ"מ הבריטי, שעה שמטוסי יירוט סילוניים מפטרלים לאורך הגבול.
כשהגיע גיבורנו לפגוש את האספן ואת מטוסי האיגרוף הנחשקים, גילה שאלה שמוצעים למכירה חטפו הרבה יותר משהם החטיפו: הם היו שחוקים, ושבורים, חלקם היו בשלבי פירוק לחלפים, ורק שישה היו בכלל במצב שמאפשר שיפוץ.
אבל המצב במדינה היה באמת קשה כפי שצפה בן גוריון, ואי אפשר היה לפספס הזדמנות כזאת - מה גם שהמוכר היה מוכן לעשות הנחה נוספת ולכלול במחיר את התיקונים. אז עמנואל צור לחץ לו יד וקידם את הדיל.
עכשיו נשאר לו רק החלק של להוציא שישה מטוסי קרב איטיים יחסית, ממדינה שאוסרת על מכירה שלהם לישראלים, מחפשת אותו אישית, ובל נשכח את מטוסי הקרב שמגהצים את הגבולות שלה.
לפי מאמר של מגזין סגולה, ראיונות בתקשורת שהוצגו באתר ייעודי שמנציח את עמנואל צור המבריק, בטאון חיל האוויר ומקורות נוספים, כאן החלה להתגלגל התוכנית היצירתית שהבטחתי לכם: צור פנה לשותפו טרנס פרנפילד, וביחד הקימו חברת הפקות.
קראו לה Air Pilot Film Company, והיא קפצה על אחד הטרנדים הלוהטים בקולנוע של סוף שנות הארבעים: סרטים שמהללים את לוחמי תחילת שנות הארבעים. היא פנתה לרשויות בבריטניה כגוף עסקי לגיטימי שעומד להתחיל צילומים של סרט שיספר על גבורת טייסי ניו זילנד במלחמת העולם השנייה. גבורה אכן היתה שם: הם נלחמו כתף אל כתף עם טייסי בריטניה באירופה, במזה"ת, באפריקה ובמזרח הרחוק וכן, הפעילו בין השאר מטוסי בופייטר.
הפקה אכן היתה שם: נכתב תסריט, גויסו כ-40 איש - שחקנים, צלמים, מקליטים, נהגים, טייסים ומה שזה לא יהיה שעושה Best Boy; וגם מטוסים אכן היו: הבופייטרים שופצו כמיטב היכולת והצילומים החלו ב-2 באוגוסט בצפון לונדון.
בלשי בריטניה עקבו אחר ההפקה בחשדנות שהתפוגה מיום ליום: הסרט המלחמתי הזה התקדם בדיוק כפי שאפשר לצפות מסרט מלחמתי, ובדיוק לפי הלו"ז שהוגש למינהלת התעופה המקומית. אחרי שבוע הסתיימה העבודה בלוקיישן הראשון, וההפקה עברה ללוקיישן הבא: סקוטלנד, שהצוקים שלה מזכירים את של ניו זילנד; סרט טוב חייב להיות אותנטי.
תארו לכם את הפתעת כולם כשהמטוסים המריאו לסקוטלנד אבל לא הגיעו אליה. כל עובדי ההפקה מאוד דאגו: בלי מטוסים אין סרט, ומי ישלם להם? והרי מדובר במטוסים ישנים וחבוטים; בופייטר אחד אפילו התרסק בתחילת הצילומים.
תארו לכם את ההפתעה של כולם כשהמטוסים הופיעו, פשוט לא במקום המתוכנן. תארו לכם את ההלם של הממשלה הבריטית כשקלטה שוואלה, גבורה והפקה ומטוסים וצילומים היו שם, אבל סרט לא. עמנואל ואנשיו פשוט עשו אחורה פנה לאחר ההמראה, צללו לגובה אפסי, וחטפו את הבופייטרים למדינת ישראל.
הכותרות בעיתונים הדהדו במערב אירופה: הישראלים תקעו לבריטניה טריק מהאגדות; בעצם, מהסרטים. נחזור אל עמנואל צור ואנשיו האמיצים בהמשך. מה עשה צבא ההגנה לישראל עם מטוסי הקרב הכבדים שקיבל?
20 צפייה בגלריה
גזיר עיתונים בריטי שמספר על המבצע של עמנואל
(צילום: Daily Express , התמונה עובדה באמצעות AI )
לא נעים להגיד, אבל הסיבוכים נמשכו: בופייטר אחד התרסק בדרך ארצה, וגם אחיו שהגיעו לא היו גרויסע מציאה.: המתאגרף המעופף התגלה כמטוס מאוד קשה לתחזוקה, גם בגלל העיצוב שלו והצורך בציוד ייעודי לתיקונים, וגם בגלל שאלו שהגיעו אלינו היו מאוד שחוקים.
הם הוצבו בטייסת 103 ושם התגלו כמסוכנים - ולא רק לאויב: הבופייטר נטה להתגלגל שמאלה במהירות איטית - בהמראה ונחיתה - וכך אבד עוד מטוס במהלך טיסת ניסוי מקומית. גם כשהכל עבד כשורה, היה מטוס הקרב קשה מאוד להטסה: ההגאים היו כבדים, ומאוד נוקשים - כל תמרון הצריך הפעלת כוח, והבופייטר ממש עייף את מי ששלט בו. איך זה נראה בקרב?
הבופייטרים של 103 נשלחו ללחימה בגזרת הדרום, כחלק ממבצעי בלימת התקדמות המצרים, ותקפו מטרות ניידות. ב-15 באוגוסט השתתף אחד מהם בקרב עם חיל הים המצרי מול חופי עזה, כשהוקר פיורי - מטוס קרב מהיר וחזק ביותר - התיישב לו על הזנב.
הטייס תמרן ומשך את המצרי אחריו לצלילה תלולה; אך בעוד הבופייטר הרגיש בנוח בגובה נמוך, ונחלץ מן הצלילה בזמן, אויבו המצרי לא הספיק והתרסק בים. ב-19 באוקטובר השתתף זוג בופייטרים במתקפה לכיבוש משטרת עיראק סוויאן - מצודה שחלשה על הדרך שבין אזור אשקלון לירושלים, והפילה חללים רבים מקרב כוחותינו. זו היתה מתקפה שישית במספר, וגם היא נכשלה: אחד הבופייטרים נפגע מאש נ"מ וצוותו נהרג.
20 צפייה בגלריה
מכונת מלחמה. אילוסטרציית בופייטר בקרב
(צילום: World of Warplanes, התמונה עובדה באמצעות AI)
טייסי 103 עשו ככל שביכולתם כדי להוציא את המקסימום מהמטוס הנדיר הזה, אך עדיין קרה לא פעם שהתותחים נתקעו, ועוצמתו נותרה יותר פוטנציאלית ממעשית. גם צוותי הקרקע שלנו הפליאו מלאכתם והוציאו מהמתאגרפים השחוקים 100% ויותר - עד לנקודה בה החלו להגיע מטוסי קרב אחרים, שהצדיקו את המאמץ.
בסך הכל, הבופייטרים שהביא ארצה עמנואל צור שירתו בצה"ל רק ארבעה חודשים; השניים ששרדו את הדרך והקרבות קורקעו ממחסור בחלפים.
עד לסוף המלחמה, השיג צור 18 מטוסים, ביניהם מפציצי קרב מדגם מוסקיטו, בתצורת צילום - מה שאיפשר לצה"ל לגלות מתקפות, תנועות והיערכויות אויב. כמו כן, הצליח צור לקנות מפציץ כבד מדגם הנדלי פייג' הליפקס, אותו רשם כמטוס נוסעים. לצערנו, המטוס התרסק בנחיתה בארץ ולא השתתף במלחמה.
אחרי המלחמה הפך צור למנהל הראשון של שדה התעופה לוד - אותו אתם מכירים כיום כנתב"ג, הקים ותמך בחברות תעופה, סייע בתכנון מטוס הווסטווינד של התעשייה האווירית וקידם רבות את התעופה בארץ.
20 צפייה בגלריה
עמנואל צור. למי שרוצה ללמוד עוד על האיש ופועלו, אני ממליץ להציץ באתר emanuelzurr.
(צילום: יד יצחק בן צבי )
עמנואל צור הלך לעולמו בשנת 1991, ולנצח יישאר סמל ליצירתיות, יוזמה ומקוריות ישראלית - כזה שמוכיח שכאשר אתה מספיק חד, אין דבר כזה "בלתי אפשרי". יום עצמאות שמח - וטיסה נעימה!
