"המסעדנייה" החדשה בלבונטין: ביס מושלם מפארמה
לופה החדש בדרום תל אביב הוא מקום קטן ומלא קסם עם תפריט קטנטן עוד יותר שבו כריך פרושוטו קרודו עם מוצרלה, לזניה ירוקה צרובה בקצוות ואפוגטו. מאחורי הדלפק: דיה רז ואיתן ונונו, שני מוכשרים עם רזומה עשיר
לפעמים אין באמת כוח, חשק או סבלנות למסעדה, בטח לא בצהריים. בדיוק בשביל זה נולדה ה"מסעדנייה", מין הלחם של מעדנייה עם מסעדה, או להיפך, שלא תמיד מצדיק את שמו. לופה של דיה רז ואיתן ונונו בלבונטין 13 בתל אביב היא אמנם לא ממש מעדנייה ואין כאן ממש מה לקנות הביתה כרגע, חוץ מאשר את התפריט ובאותו מחיר ולא על המשקל. היא כנראה גם לא לגמרי מסעדה, כי אין שירות, מזמינים והברמן הצעיר צועק בשמכם עד שתגיעו לאסוף. אם תשאלו אותי, האגביות הזו היא בדיוק מה שהופך את לופה לאופציה נפלאה לארוחת צהריים. פותחים פה כבר ב־8 בבוקר וסוגרים ב-17:00. בקיצור, בית קפה עם מזנון. אבל איזה בית קפה ואיזה מזנון.
ונונו ורז הם שני מוכשרים ורבי זכויות. ונונו הוביל במשך כמה שנים את חלוצים 3 (יחד עם נעמה שטרנליכט), מסעדה שזכתה בצדק לשבחים והפכה למיתולוגית. רז היתה אחת השותפות במסעדת האנוי האסייתית הנהדרת, שגם היא הפכה לאגדה מקומית מסוימת בתל אביב.
עכשיו הם משלבים ידיים בלופה – זאבה באיטלקית. המקום קטן, מעוצב בחן שובה לב עם ציורים קטנים וחמודים על חלק מהאריחים ושעון קיר משולב בבר – שני פרטים קטנים שעושים את כל ההבדל ומעניקים לחלל סטייל ייחודי. כאמור, אין שירות, הטבחים הם גם המוכרים, מכיני הקפה ובעלי הבית, ומלבדם יש רק עוד ברמן צעיר ושוטף כלים. בתנאים האלה ונונו ורז יוצרים בלופה מין קסם ממש כמו בארץ המגף.
התפריט לגמרי איטלקי, עם מספר כריכים, שתיים־שלוש פסטות ועוד כמה סלטים. אבל אילו כריכים, פסטות וסלטים. התחלנו בסלט פנצנלה – סלט הלחם האיטלקי המפורסם שכאן נוספו לקרוטונים ועגבניות השרי שלו גם נתחי קלמרי כבוש בתחמיץ שעשו את כל ההבדל. בתוספת קצת עלי רוקט ובצל אדום מתקבלת יצירת מופת של יום חולין.
המשכנו לשני כריכים – פרושוטו קרודו (חי) מפארמה עם גבינת מוצרלה, שמן זית ועלים ירוקים, וכריך ויטלו-טונטו, מנה קלאסית של פרוסות בשר עם רוטב טונה שכאן הוכנסה לבגט. ונונו הכין בעצמו את רוסטביף העגל והוסיף לרוטב הטונה אנשובי וצלפים. התוצאה מעלפת בדיוק כמו הכריך הראשון, שהתגאה בנקניק פרושוטו איטלקי מקורי. חלק מהנקניקים מגיעים מאיטליה וחלק מכאן אבל גם המקומיים אינם קוטלי קנים. המורטדלה מבית קרל ברג שראינו באחד הכריכים האחרים דמתה שתי טיפות מים למקור, כולל פיסטוקים.
לעיקרית לקחנו לזניה מפוארת עם פסטה בירוק־לבן תוצרת בית וראגו בולונז למהדרין בתוכה, הכל צרוב קלות בקצוות מה שהוסיף מין פריכות מפתיעה לכל העסק, עם אקסטרה פרמז'ן מעל. גן עדן. קינחנו באפוגטו - אספרסו עם גלידת וניל מבית היוצר של קונדיטוריית שטפן התל אביבית. לא עושים כאן צחוק עם חומרי הגלם, כמו שכבר הבנתם. הבגטים מלה מולאן מבוגרשוב והפוקצ'ות מווילד ברד (Wild Bread), המאפייה הנחשבת בכפר דניאל. כמו תמיד, רק מחירי בית המרקחת מעיבים קצת על כל השמחה. ככה זה כנראה בתל אביב.
כריך פרושוטו – 68 שקל
כריך ויטלו טונטו – 56 שקל
סלט פנצנלה קלאמרי – 62 שקל
לזניה – 88 שקל
אפוגטו – 24 שקל
שני שפריץ סלקט – 76 שקל
