ניתוח
מלחמה, אוניות ומחירי רכב: מי באמת עשוי להפגע?
הסערה המושלמת הגיעה לענף הרכב הישראלי – אבל לצרכן החכם יש דווקא קלפים טובים
עם כניסת המלחמה ליומה השמיני, יש להניח שענף הרכב הישראלי יושפע מהמלחמה. זהו ענף למוד קשיים, מלחמות ומגיפות עולמיות, אבל הפעם המצב שונה. מדובר במלחמה אזורית, משמע השיח עבר מרמת "מלחמה ישראלית" לרמת "נראה כיצד המלחמה תשפיע על יצרני הרכב הגדולים".
סביר להניח שבשבועות הקרובים יישמעו לא מעט הצהרות על עליית מחירים אפשרית אחרי פסח. בחלק מהמקרים מדובר בהצהרות שנועדו להחיות שוק מנומנם למדי ובחלק מהמקרים מדובר בהצהרות שאולי יש להן כיסוי. אבל בכל מקרה, לרוץ לקנות עכשיו מכונית חדשה על סמך הסיכוי שאולי היא תתייקר, אם בכלל – אינו מהלך חכם.
את השפעות המלחמה ניתן לחלק בגסות לשלושה מישורים: זה של יצרני הרכב, זה של חברות השינוע והספנות והנמלים – וזה של ישראל. שלא במקרה, מדובר בנדבכים רבים הקשורים זה בזה, אבל לא בהכרח בכאלה שישפיעו על הצרכן הישראלי, אם הוא ינהג בחוכמה.
במישור של יצרני הרכב, כרגע ניתן לחלק את השפעות המלחמה על יצרני הרכב לאלה שבמזרח הרחוק, כלומר היפנים, הסינים והדרום קוריאנים וכל השאר. אלה מושפעים מירידה של מכירות במדינות המפרץ אבל לא רק: יצרני הרכב במזרח תלויים בנפט וגז אשר עוברים במצר הורמוז וכאשר יש קשיים בתעבורה הימית, היצרנים נפגעים. לפי פרסומים בקוריאה הדרומית ובסין, יצרני הרכב המקומיים כבר החלו בתהליכי התייעלות שנובעים מעלייה במחירי הנפט והגז המשמשים את המפעלים. בנוסף, העובדה שהמלחמה שיתקה את דובאי ואת היכולת לשנע מכוניות למפרץ הפרסי, שוק ליבה עבור יצרני רכב סיניים ודרום קוריאנים, עשויה, לפי פרסומים זרים, לפגוע ברווחיות של יצרני הרכב מהאזור ולגרום לעליות מחירים.
יצרני הרכב מהמזרח הם רק קצה הקרחון: עיקר הפרסומים לגבי היחס של יצרני הרכב למלחמה באיראן מתייחסים לנושאי ספנות ושינוע. ראשית: הנפט הנדרש לאוניות מתייקר. שנית: הביטוח מתייקר. שלישית: נתיבי השיט העולמיים משתנים. למרבה האירוניה, כעת חברות הספנות הגדולות יצטרכו לשלוח את האוניות מהמזרח במסלול שיעקוף את דרום אפריקה. אם זה נשמע מוכר, הסיבה היא שמדובר במסלול שאוניות שמובילות מכוניות לישראל עושות מאז תחילת מתקפות החות'ים, שהשביתו את הפעילות בנמל אילת.
מעבר לנושא השינוע הימי, ישנו נושא הנמלים בישראל. מי ששולט כרגע במצב היא רשות הספנות (רספ"ן). בשבוע שעבר הודיעה הרשות לנמלים כי עליהם לדאוג לפינוי כלי רכב משטחם תוך שלושה ימים ממועד הפריקה. ההנחיה תקפה עד סוף החודש. זאת בעיקר בשל חשש לשריפה. אבל גם מאחר שלנמלים יש תפקיד אסטרטגי - והוא לא לשמש חניה ליבואני הרכב. הנמלים צריכים לקלוט תבואה, ציוד צבאי וכל מה שנדרש כדי לקיים את המשק בשעת חירום. כדי להוציא את המכוניות מהר מהנמלים צריך מוביליות, כלומר משאיות הובלת רכב. ואלה חסרות בימי מלחמה מכיוון שהן משמשות את משרד הביטחון. כך שהיבואנים יצטרכו להפר את הדרישה, לבצע "רכבת רכבים" אל מחוץ לנמלים – או לפרוק את המכוניות בנמלים זרים באירופה - ואז יידרשו לתשלום עבור האחסון.
על פניו, הסערה המושלמת הגיעה לענף הרכב הישראלי, היבואנים בדרך לייקר מחירים. בפועל: לא בטוח בכלל. הסיבה טמונה בלא מעט גורמים שפועלים לטובת הצרכנים. ראשית, מבחינת המצב הגלובאלי - לפני כשבועיים פרסמה יונדאי ישראל כי היא נערכת ל"מתקפה" של דגמים חשמליים. זאת כשבצידו השני של הגלובוס פורסם בארה"ב כי יונדאי דווקא נערכת לצמצום דרסטי של דגמים חשמליים. אותם דגמים שהוכרזו ממש לאחרונה בישראל. גם קיה ארה"ב הודיעה במקביל על צמצום של גרסאות חשמליות. הסיבה היא מכסי טראמפ אבל עובדתית: יונדאי קיה נמצאת עם עודף כלי רכב.
גם במישור הסיני, קשה לומר שיצרני הרכב הסינים נהנים כעת מעודפי ביקוש. פרסומים בסין טוענים כי התעשייה נמצאת במצב של ייצור יותר משמעותי. במקביל, יצרני הרכב הסינים נערכים לשינויים של נתיבי ספנות כך שאלה "יעקפו" את אפריקה, מה שייקר לכאורה רכבים לאירופה. בישראל השינוי הזה של נתיבי הספנות הוא משהו שהוטמע לפני מעל שנתיים. אגב, גם הנוהל שדורש פריקה במדינות באירופה.
לצד אלה בל נשכח: ליבואני הרכב יש כרית ביטחון משמעותית: ראשית, שער הדולר פעל בחודשים האחרונים לטובתם, אבל עם כל הכבוד לשער הדולר, שוק הרכב הישראלי נהנה בימים אלה מיתרון חשוב: "כרית ביטחון" של מכוניות בלתי מכורות, חלקן הגדול "יד ראשונה אפס קילומטר". המכוניות האלה שוחררו ממכס וחלקן הגדול כבר מוצע למכירה במחירים אטרקטיביים על ידי סוחרי מכוניות. בימים כתיקונם, העלאת מחיר היא דווקא מהלך לא רע: היבואן מייקר את המכונית. מי שקנה ממנו, כלומר הסוחרים, מספרים לציבור שהמחירים שלהם נהיו יותר אטרקטיביים, או לסירוגין מוסיפים בעצמם כמה אלפי שקלים למחיר ועל פניו זה מצב ווין ווין. אבל אם יש דבר אחד שהצרכנים הוכיחו בשנה שעברה וגם השנה: אם לא קונים מכוניות, המחירים יורדים.
בשוק הרכב הנוכחי, גם זה של פלאג אין הייבריד וגם של חשמליות, מחירי הרכב הרשמיים הולכים ויורדים וזה נובע ישירות מהעובדה שהישראלים פשוט לא מוכנים לשלם מחיר גבוה. העובדה שקיים בלבול צרכנים נוכח כל הסינים, נוכח כל שיטות ההנעה וכל המבצעים רק מוסיפה שמן למדורה. האם המחירים יעלו? לא בטוח בכלל. לפחות לא בזמן הקרוב. האם לצרכנים יש יכולת להשפיע? כאן התשובה היא "בטוח שכן". יבואני הרכב לא יצאו למבצעים בשבועות שלפני המלחמה בגלל שהלקוחות התנפלו על הסחורה וביקשו עוד. ועם זאת: השבועות הקרובים, או החודשים הקרובים, יהיו מבחן לצרכן הישראלי. אם הצרכנים יתגברו בעוד כמה שבועות (או כמה חודשים) על תחושת האופוריה של אחרי המלחמה ויסרבו לקנות מכוניות ממי שהעלה מחיר, השוק יעשה את שלו והמחירים ישמרו. כל זה תקף עד המועד בו המלאים יגמרו, כנראה בעוד כמה חודשים. אם בכלל.
