ההכרה העולמית בפלסטין דוחקת את ישראל למגננה כלכלית ודיפלומטית
לגל ההכרה במדינה פלסטינית השפעות עצומות; לפלסטינים נפתחו ערוצי דיפלומטיה חדשים, סיכוי להצטרף לארגונים בינלאומיים ואפשרות לקבל מימון ממדינות ומגופים פרטיים; ישראל לעומתם רואה שלוש מדינות G7 שמפנות עורף לעמדתה, מתרחקת מהסיכוי לשלום עם סעודיה, ודוחקת את עצמה לתלות מוחלטת בטראמפ
דיפלומטיה: 80% מהמדינות הכירו בפלסטין
המומנטום הדיפלומטי השלילי של ישראל העצים השבוע במסגרת דיוני העצרת הכללית שנערכת בניו יורק – האירוע הדיפלומטי הבינלאומי החשוב ביותר השנה. בזמן שבעולם היהודי חגגו את ראש השנה, נרשמה האצה משמעותית בגל ההכרה הבינלאומי במדינה הפלסטינית, כאשר בריטניה, קנדה, אוסטרליה ופורטוגל פרסמו ביום ראשון הודעות רשמיות על הכרה בה. יום לאחר מכן, צרפת הצטרפה גם היא, יחד עם בלגיה, לוקסמבורג, מלטה, מונקו ואנדורה, במהלך שדווח רשמית במסגרת ועידה שהתכנסה בניו יורק תחת הכותרת של "יישוב בדרכי שלום של הסוגיה הפלסטינית ופתרון שתי המדינות". הוועידה הזו היא חלק מיוזמה צרפתית־סעודית בינלאומית, שכינוס היסוד שלה נערך ביולי האחרון ובסיומו פורסמה "הצהרת ניו יורק", ששרטטה מפת דרכים מחודשת לפתרון הסכסוך. המפה הזו כוללת הפסקת אש מיידית במלחמה ברצועת עזה, שחרור החטופים, מתן ערבויות ביטחוניות, פירוק חמאס מנשקו והדרתו מהשלטון ברצועה, לצד נורמליזציה אזורית.
"הצהרת ניו יורק" אומצה מוקדם יותר החודש על ידי העצרת הכללית של האו"ם ברוב עצום של 142 מדינות מול 10 מתנגדות. בוועידה שנערכה בערב ראש השנה בניו יורק היה הנואם המרכזי יו"ר הרשת הפלסטינית אבו מאזן, שנאם בווידאו מרמאללה עקב הסירוב האמריקאי לאשר לו אשרת כניסה. אבו מאזן הודה למדינות שהכירו במדינה הפלסטינית והאיץ בעוד מדינות לעשות זאת, כדי להגביר את הלחץ על ישראל להפסקת המלחמה בעזה. בסך הכל, נכון להיום, מניין המדינות שהכריזו על הכרתן במדינה הפלסטינית מגיע ל־156 מתוך 193 חברות האו״ם, כ־80%.
המהלך הנרחב להכרה במדינה הפלסטינית מגיע כשנתיים לאחר תחילת המלחמה ברצועת עזה, על רקע החשש מהסלמה בזירות שונות במזרח התיכון ובכלל זה באיו"ש, ומה שנראה כחיסול כל אפשרות לתהליך מדיני. המדינות שמקדמות את ההכרה במדינה הפלסטינית טוענות כי היוזמה הזו נוצרה כחלק מהחיפוש אחר כלים "מחוץ לקופסה" לשינוי הדינמיקה האזורית. הכלים האלה כוללים לא רק הצהרות מדיניות אלא גם לחץ כלכלי גובר על ישראל. לעומתן, ישראל והמדינות המתנגדות להכרה במדינה הפלסטינית רואות בצעד הזה משגה חמור ופרס לארגון הטרור חמאס לאחר הטבח הרצחני שביצע ב־7 באוקטובר.
3 צפייה בגלריה
ננשיא צרפת עמנואל מקרון, השבוע באו"ם. ממובילי המומנטום הדיפלומטי נגד ישראל
(צילום: AP Photo/Angelina Katsanis)
הכרה רחבה במדינה פלסטינית מחזקת מבחינת הפלסטינים את הלגיטימציה לנקוט הליכים בבתי דין בינלאומיים נגד ישראל, לבקש אמצעים זמניים או חוות דעת מייעצות, וכן מקדמת הצטרפות שלהם למוסדות בינלאומיים במעמד של חברות מלאה. מבחינה משפטית, כמו גם מבחינת המציאות בשטח, מהלך ההכרה כשלעצמו אינו מהווה שינוי סטטוס טריטוריאלי וגם לא שינוי כלכלי הכרחי. יחד עם זאת, זהו עוד צעד משמעותי, השוחק את התמיכה הבינלאומית בישראל ובמהלכיה, מה שעלול ליצור הכבדה נוספת על עמדת ישראל בפורומים רב־צדדיים.
כלכלה: ה־G7 עשויות לסמן שינוי כיוון
האירוע הנוכחי של הכרה במדינה הפלסטינית משמעותי יותר מאירועים דומים בעבר, בין השאר כי שותפות לו צרפת, בריטניה וקנדה, שלוש חברות המשתייכות למועדון האקסלוסיבי של ה־G7 (שבע המדינות המתועשות). נכון לעכשיו, ארבע החברות הנוספות – ארצות הברית, גרמניה, איטליה ויפן – לא הצטרפו למהלך. גרמניה ואיטליה גם אותתו שמבחינתן הכרה חד־צדדית אינה על הפרק בשלב זה, אך הן שלחו את נציגיהן להשתתף בדיונים הרלבנטיים בניו יורק.
כאשר חלק משמעותי מה־G7 מצהיר או פועל בכיוון הכרה במדינה הפלסטינית, זהו איתות לעוד ארגונים בינלאומיים, כמו OECD למשל, ולכן יכול פוטנציאלית ליצור "אפקט מדבק". זה מגדיל במידה רבה את הלגיטימציה לשילוב של "המדינה הפלסטינית" בפורומים בינלאומיים, גם אם כרגע חברוּת מלאה באו״ם נראית עדיין רחוקה, משום שחברות כזו תלויה באישור מועצת הביטחון, שם ממשל טראמפ צפוי לחסום את המהלך.
מדינות ה־G7 אחראיות לנתח משמעותי מהתמ״ג העולמי, ומהפעילות המסחרית, הפיננסית והביטוחית בעולם. לכן, תיאורטית, תמיכת חלקן במדינה הפלסטינית תאפשר להן לנקוט בעתיד גם בצעדים מעשיים שיכולים להרע עם ישראל ולהיטיב עם הפלסטינים - בין השאר, בתחום הסחר והטבות המכס, כששלוש המדינות יכולות להכריז על התאמות בהטבות או בכללים המסחריים והרגולציה. שינויים כאלה עשויים לשנות את כדאיות העסקאות הן עבור ישראל והן עבור הרשות הפלסטינית או גופים מטעמה.
מכיוון האיסורים, מדינות ב־G7 גם יוכלו לאסור באופן גורף סחר במוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק ולפגוע ביצרנים שם, או לפעול בתחום רגולציית ה־ESG (השקעות חברתיות, סביבתיות וממשלתיות) והציות, וליצור הנחיות חדשות למשקיעים, בנקים ומבטחים ביחס לישראל. כך הן עשויות לגרור תמחור־סיכון גבוה לישראל, ולהקל על ניתוב הון לפרויקטים פלסטיניים ש"עומדים בסטנדרטים".
ההכרה במדינה הפלסטינית יכולה גם להגדיל את הסיוע לפלסטינים, משום שהכרה מדינתית משמשת תנאי סף למעבר מסיוע הומניטרי לפיתוח מוסדי. למדינות ב־G7 יש משקל מכריע בגופי המימון החשובים ביותר במערכת הכלכלית הגלובלית, דוגמת קרן המטבע והבנק העולמי, ולכן ההכרה יכולה לשפר עבור הפלסטינים גישה לכלים פיננסיים בינלאומיים למימון פרויקטי תשתית, בריאות, מים, אנרגיה וכו'.
מדינות G7 שהכירו במדינה פלסטינית יכולות לתרגם את ההכרה לסיוע כלכלי, באמצעות ערוצי מימון חסינים בפני ישראל. למשל באמצעות הקמה או הרחבה של "קרנות נאמנות מרובות תורמים", שבהן כספי הסיוע המופקדים עוברים לפרויקטים או לקבלנים על בסיס אבני דרך, וכך חשופים פחות לניכויים מצד ישראל. בנוסף, מוסדות פיננסים לפיתוח השייכים למדינות ה־G7 שהכירו במדינה הפלסטינית, כמו AFD הצרפתי או BII הבריטי, יכולים להעמיד ערבויות חלקיות לבנקים מסחריים, אשראי יצוא וביטוח סיכונים. ערבויות כאלה יוזילו עלות הון לפרויקטי תשתית שונים של מים, אנרגיה, בריאות וכו'.
הדוגמאות האלה מבהירות כי הכרת מדינות ב־G7 במדינה הפלסטינית פותחת אפשרות לשימוש בארגז כלים פיננסי ומשפטי חדש, שיכול לספק לפלסטינים כסף זול יותר, לדלג מעל צווארי בקבוק ולבנות נכסים ותזרימים שמנוהלים מחוץ להישג היד של מנגנוני בקרה וקיזוז ישראליים. ועדיין, חשוב לזכור כי המדינות שהכירו במדינה הפלסטינית לא אמרו, נכון לעכשיו, כי יפעלו בכיוון זה. מעבר לכך, ההכרה לא משנה את המציאות בשטח, וגם אם יוגדל המימון לפלסטינים, ישראל באמצעות השליטה במעברים, במחסומים ובתשתיות, תוכל לסכל הקמת פרויקטים שבראייתה משנים את המציאות בשטח ופוגעים באינטרס הביטחוני הישראלי.
לכל הצעדים האפשריים הללו מצד הממשלות צפויה השפעה גם על המגזר הפרטי. שוקי ההון של ה־G7 מכתיבים את עלות ההון, וכאשר הממשלות מכריזות או מאותתות על הכרה במדינה פלסטינית, חברות דירוג, קרנות פנסיה, בנקים ומבטחים מעדכנים מודלים בהיבטים של סיכוני רגולציה, ציות, מוניטין וכו'. עבור הפלסטינים תיפתח אפשרות לגייס הון לפרויקטים ולמוסדות, אם יעמדו בסטנדרטים הנדרשים של שקיפות וממשל תקין. מבחינת ישראל התוצאה בטווח הרחוק עלולה להיות דווקא גידול בעלויות ומורכבות בגיוס הון בחלק מהשווקים או המגזרים.
ישראל: הסיכון הכלכלי גובר
חשוב להדגיש כי מבחינה פרקטית אין ודאות שהמדינות שהכירו במדינה הפלסטינית ובראשן חברות ה־G7 מתכוונות ליישם מיידית צעדים שישפיעו על הכלכלה הישראלית. עם זאת, ההכרה במדינה פלסטינית מתרחשת ימים ספורים אחרי ששותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, האיחוד האירופי, הודיע כי הוא דן בהצעה להשעות חלק מהעדפות הסחר לפי הסכם האסוציאציה עם ישראל. אם ההצעה תתקבל, יוחזרו חלק מהמכסים על חלק מהיצוא הישראלי, לשוק שהיקפו נאמד בכ־5.8 מיליארד יורו. גם ללא אישור מיידי של צעדי ענישה מצד האיחוד, עצם קידום ההצעה יוצר סיכון רגולטורי עבור ישראל. הסיכון הזה מתורגם לפרמיית סיכון גבוהה יותר באשראי, בפרויקטים ובהשקעות זרות. וכאשר מספר ימים לאחר הצעת האיחוד האירופי לפגוע בסחר עם ישראל, עשרות מדינות מכריזות על הכרה במדינה פלסטינית, כבר מדובר בסחף מסוכן מבחינת המדיניות הישראלית.
מעבר לאיחוד האירופי, ההיקף העצום של הכרה במדינה הפלסטינית עלול ליצור מגמה שתרחיב צעדים וולונטריים מצד מוסדות פיננסיים נגד ישראל: הגברה של בדיקות נאותות או תמחור גבוה יותר של הסיכון, ובכך להכביד על הנפקות, ביטוח סיכונים וקווי ייצור גלובליים המקושרים לישראל. למרות שארצות הברית אינה שותפה למהלכים ומתנגדת לכך נחרצות, המגמה באירופה מייצרת סנטימנט שוק אנטי־ישראלי שלא ניתן להתעלם ממנו.
בטווח הקצר, ההשפעות הכלכליות של מהלך ההכרה במדינה הפלסטינית על ישראל צפויות להיות מתונות, בוודאי מבחינת המציאות בשטח. עם זאת, בטווח הבינוני והרחוק יותר, ההשפעות תלויות גם בתגובה הישראלית (כמו האצת הבנייה באיו"ש, סיפוח שטחים, ענישה נגד הרשות הפלסטינית) והפרשנות שלה בעולם. שלא לדבר על כך שאם חבילת הענישה מצד האיחוד האירופי תאושר, הדבר עלול מבחינת ישראל ליצור תקדים מסוכן שייצור רוח גבית לצעדי ענישה נוספים מצד גופים נוספים.
הפלסטינים: אפשרות לערוצי מימון חדשים
הכרה רחבה במדינה הפלסטינית מגדילה את מרחב הפעולה הדיפלומטי והמשפטי של הפלסטינים, ובעיקר מחזקת את מעמדם במוסדות האו״ם ומקלה עליהם לפתוח נציגויות בעולם. ההכרה היא גם איתות חיובי למשקיעים מוסדיים ולמדינות תורמות.
למרות זאת, חשוב להדגיש כי הכלכלה הפלסטינית שרויה במשבר עמוק מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, והיכולת לתרגם הישגים דיפלומטיים סמליים לצמיחה או התאוששות מיידית מוגבלת למדי. הדו״חות האחרונים של הבנק העולמי ו־UNCTAD (ועידת האו"ם לסחר ופיתוח) מתריעים על גירעון פיסקלי הולך וגדל של הרשות הפלסטינית, שחיקת תוצר, אובדן מקומות תעסוקה וירידה בהכנסות - וכל אלה עוד לפני שעוסקים בהרס הכמעט מוחלט של התשתית הכלכלית ברצועת עזה.
לכאורה, בתרחיש שבו הכרה רחבה תשתלב עם תיאום כלכלי אזורי גובר, כולל ערבויות ביטחוניות שיקלו על חסמים, הפלסטינים עשויים יהיו ליהנות מגידול בסיוע, בתקציבי פיתוח של האו״ם וגישה נוחה יותר לשווקים. אבל הסבירות להסכמה של ישראל לערבויות ביטחוניות כמעט לא קיימת כרגע, ולכן כל אלה לא יביאו לשינוי דרמטי במצב הכלכלה הפלסטינית, שתלויה משמעותית בכלכלה הישראלית. במילים אחרות, שינוי דרמטי בפעילות הכלכלית הפלסטינית בשטח, נכון להיום, תלוי עדיין בהחלטות המתקבלות בירושלים ופחות באלה שמתקבלות בעצרת האו"ם.
3 צפייה בגלריה
יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. משנה כיוון ומתייצב בראש המחנה בעולם הערבי
(צילום: AP)
סעודיה: מתרחקת מישראל, מתקרבת לפלסטין
לצד צרפת, אחת השושבינות המרכזיות של המהלך להכרה בינלאומית רחבה במדינה הפלסטינית היתה סעודיה, מנהיגת העולם הערבי. הסעודים מעולם לא חיבבו את ההנהגה של הרשות הפלסטינית ובוודאי סלדו מארגוני טרור כמו חמאס. לכן בישראל נטו לחשוב עוד טרם טבח 7 באוקטובר כי ניתן יהיה להגיע להסכם נורמליזציה עם הסעודים גם ללא פתרון הסוגיה הפלסטינית. ההנחה היתה שההצהרות שיצאו מריאד בנושא זה היו מס שפתיים שנועד להפיס את דעת הקהל המקומית והערבית. עם זאת, כשנתיים מפרוץ המלחמה, הסעודים מתייצבים בראש המחנה בעולם הערבי ומסנדלים את עצמם לפתרון של מדינה פלסטינית תמורת הסכם נורמליזציה עם ישראל.
ייתכן כי בעתיד, בנסיבות משתנות, סעודיה תתגמש ותסכים לפתרון חלקי או הצהרתי של הסוגיה הפלסטינית, קרי התחייבות עמומה מצד ישראל לפעול למען הסדר תמורת ביטחונות מצד וושינגטון. עם זאת, בנקודת הזמן הנוכחית הסעודים מאותתים כי הם מעוניינים בפתרון האולטימטיבי, כלומר הפסקת המלחמה ברצועת עזה והסדר של שתי מדינות. הדבר משקף את הלך הרוח הנוכחי ברחוב הסעודי, כמו גם במדינות ערביות נוספות, המתנגד לכל מחווה כלפי ישראל ללא הפסקת המלחמה והקמת מדינה פלסטינית. העמידה הסעודית בראש המחנה אינה עניין של מה בכך, שכן היא פועלת בניגוד למדיניות של בת בריתה ארצות הברית, שתחת הממשל הנוכחי מתנגדת להכרה במדינה הפלסטינית - בה בעת שהיא מעוניינת במימוש ההבטחות הסעודיות להשקעות של מאות מיליארדי דולרים במשק האמריקני.
באופן מעשי, אחרי נתק של שנים, בספטמבר 2024 הודיעה ריאד על חידוש התמיכה הכספית החודשית ברשות הפלסטינית, אך לא פירטה את הסכום. ביוני השנה קיבלה הרשות הפלסטינית 30 מיליון דולר מסעודיה, במסגרת התמיכה מהממלכה. זה סכום קטן יחסית, ולא ברור איזו תקופה הוא מכסה, אך מדובר בשינוי מגמה. בנוסף, סעודיה מעבירה גם כספים שנועדו לממן סיוע הומניטרי לפלסטינים.
אף שהיתה אחת היוזמות של מהלך ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית, סעודיה לא הודיעה עד כה כי תגדיל את הסיוע לפלסטינים בעקבות הצלחת המהלך. עם זאת, חרף משקעי העבר בין ההנהגה בריאד לזו שברמאללה והחשש מהשחיתות הנרחבת במנגנוני הרשות הפלסטינית, ניתן להעריך בזהירות כי יש בכוונת הסעודים לשמר ואף להרחיב את ערוצי תמיכה, בעיקר במסלולים רב־צדדיים.
3 צפייה בגלריה
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באו"ם. בינתיים מדבר כמו נתניהו
(צילום: TIMOTHY A. CLARY / AFP)
ארצות הברית: משענת אחרונה ביחסי החוץ
בנאומו בעצרת האו"ם ביום שלישי יישר דונלד טראמפ קו עם המסר הישראלי, שלפיו ההכרה במדינה הפלסטינית היא "פרס לחמאס". העמדה הזו מבטיחה לישראל גיבוי, שיתבטא בבלימת החלטות נגדה במועצת הביטחון, בצד הטלת סנקציות ממוקדות על אישים וישויות הקשורים למהלך ההכרה, לרבות סנקציות על בכירי הרשות הפלסטינית. ייתכן שבמסגרת התמיכה האמריקאית הממשל גם יגבה מהלך ישראלי של סיפוח חלקי של שטחים ביהודה ושומרון, אם כי הדבר עלול לאיים על המשך קיומם של הסכמי אברהם, שטראמפ חתום עליהם.
מצד שני, טראמפ נוקט ביחסי החוץ בגישה עסקית. המשמעות היא שאם הוא יחסום צעד עוין כלפי ישראל היום, אין לפסול אפשרות שידרוש תמורה מוחשית מחר, כפי שאירע במקרה של הגברת הסיוע לרצועת עזה. בשלב זה אין אינדיקציה לכך, אבל צריך להמתין ולהבין גם עם איזה מסר יצא טראמפ מהפגישה שקיים עם מנהיגי המדינות הערביות בניו יורק בשלישי בערב. כך או כך, המשמעות של מהלך ההכרה הגורף והמפלה שספגה ישראל בעצרת האו"ם הנוכחית היא שהיא הולכת ונסמכת כמעט אך ורק על התמיכה האמריקאית במישור יחסי החוץ והכלכלה שלה. היא צריכה לקוות בשעניין הזה טראמפ הפכפך פחות מכפי שהיה בהחלטות אחרות שלו.
