הדיון בעתיד גל"צ: "מה ההבדל בין זה לבין סגירת פלס"ר נח"ל?"
את הדברים אמר השופט שטיין בדיון על החלטת הממשלה לסגור את התחנה הצבאית; באי כוח העותרות: "זו פגיעה משמעותית ערב בחירות. הבעיה היא בסמכות ובהליך הפגום"; לגבי הרכב הוועדה שהמליצה על הסגירה אמרו: "מוטה, פוליטי, לא משקף את הגורמים הרלוונטיים"
הדיון בסגירת גל"צ שהתקיים הבוקר (ד') בבג"ץ נפתח באמירה ברורה של השופט אלכס שטיין. "מדובר ביחידה צבאית שבסמכות הצבא לסגור", ירה שטיין, "זה כמו החלטה לסגור את פלס"ר נח"ל אם הצבא יחליט שאין בה יותר צורך". הדיון התקיים בפני ההרכב שכולל גם את השופטים דפנה ברק ארז (ראשת ההרכב) ויחיאל כשר. באולם התייצבו חמש עותרות - התנועה לאיכות השלטון, האקדמיה למען ישראל דמוקרטית, ארגון העיתונאים, מועצת העיתונות וועד עובדי גלי צה"ל. החלטה תינתן במועד אחר.
בא כח העמותה לאיכות השלטון עו"ד אורי הס ביקש לחדד את ההבדל בין גלי צהל לפלס"ר נחל: "אחרי 75 שנות שידור מבקשת הממשלה ועוד בשנת בחירות לסגור כלי תקשורת. זו פגיעה משמעותית ערב בחירות. הבעיה היא בסמכות ובהליך הפגום. בעניין הסמכות - לא ניתן לסגור את התחנה בהחלטת ממשלה אלא בחקיקה, גם אם לא הוקמה בחקיקה ראשית. יש כאן פגיעה משמעותית בזכויות אדם שאפשרית רק בחקיקה ראשית. בוודאי שלא בהליך פגום. באמצעות ועדה שסותרת ללא נימוק רציונלי מסקנות של ועדת זמיר שקדמה לה. את הוועדה שהקים שר הביטחון והכתיב לה את התוצאה".
השופטים דקדקו גם במעורבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "צריך לדייק", אמר שטיין להס, "נתניהו לא הורה לסגור את התחנה אלא לבחון את סגירת התחנה. באותו יום פנה שר התקשורת שלמה קרעי לשר הביטחון ישראל כץ ו(הם)התניעו את תהליך הסגירה. כנראה שהבינו את כוונת נתניהו לבחון את הסגירה ככוונה לסגור אותה. יש להניח שקלעו היטב לכוונה".
עו"ד אמיר בשה טען בשם ארגון העיתונאים וגייס למאמציו את הנשיא המנוח שמעון אגרנט שכתב את "קול העם" – פסק הדין שכונן את חופש הביטוי והעיתונות בישראל. ברק ארז ציננה: "מדובר בעיתונים פרטיים בבעלות אופוזיציונית". בשה לא נרתע ושדרג את האילנות הגבוהים שבהם נתלה: "אילו ז'בוטינסקי היה חי הוא היה יושב בצד שלנו".
"החלטת שר הביטחון להקים את הוועדה המייעצת הייתה בניגוד לדרכי הקמת ועדה ציבורית", עבר בשה לפסים הפרוצדורליים, "המלצות ועדת זמיר היו שלא לסגור את התחנה ומאז לא קרה דבר שהצריך הקמת ועדה - שזה ליקוי פרוצדורלי". הוא דיבר על החיפזון שבקבלת החלטת הסגירה. וכמובן, על הרכב הוועדה – "מוטה, פוליטי, לא משקף את הגורמים הרלוונטיים. לא היו בה אנשי גל"צ ולא היו בה עיתונאים בעלי משקל. חלק מחברי הוועדה היה בכלל בניגוד עניינים בגלל התבטאויות קודמות שלהם נגד התחנה".
ראשת ההרכב ברק ארז רמזה על הדרך שיש לקשור את ההליך לתוצאה: "חשיבותם העצומה של חופש הביטוי וחופש העיתונות חייבים להשליך על דרך קבלת ההחלטה לסגירת כלי תקשורת". זאת בתשובה לעו"ד יעל גרוסמן שטענה בשם מועצת העיתונות. גרוסמן חזרה לפסק הדין "קול העם" ומעמדו החוקתי של חופש הביטוי ודיברה על הוועדה שהמליצה על הסגירה שלא כללה נציג של הצבא. עמדת הצבא הוצגה בוועדה באמצעות רמ"ט אכ"א תת אלוף אמיר ודמני. "עמדת הצבא", אמרה גרוסמן, "הייתה חד משמעית – נגד סגירת התחנה. זו העמדה העקרונית של הצבא בעד התחנה שמסייעת לו בהשגת יעדיו והפצת מסריו. ואת זה לא ניתן לעשות ללא שידורי אקטואליה".
"שתי רגליים לשידור הציבורי – כאן וגלי צה"ל. כאן גודעים רגל אחת. מיליון מאזינים ביום", פתח עו"ד בעז בן צור את טיעונו בשם ועד העובדים של גלי צה"ל. עמדת הצבא היסודית והמנומקת כמעט ולא מוזכרת בדו"ח הוועדה ולגמרי לא מוזכרת בהחלטת הממשלה", הצביע בן צור על פגם מהותי בהליך.
ועדת זמיר, שקדמה לוועדה האחרונה בעניין, הגיעה למסקנה שלא לסגור "נכס ברזל" לצדה המלצות שנועדו למנוע למינימום את החיכוך בין צבא לאקטואליה. מפקד גל"צ הגיש דוח שבו הוכיח כיצד מקיימת התחנה באדיקות ובקפדנות את המלצות זמיר. "אז למה להקים ועדה חדשה?", תהה בן צור והשיב בציטוט מתוך תגובת הממשלה - "בגלל חדירת הפוליטיקה לצה"ל. מה זה הנימוק המופקר הזה? זו תשתית להקמת הוועדה החדשה? פוליטיקה לא חדרה לצה"ל. ועצם היותנו במלחמה? זו הצדקה לפי הצבא להמשך קיומה של התחנה".
בן צור התייחס לדוגמת פלס"ר נח"ל של שטיין, מה שעורר את שטיין לתגובה. "מתי אפשר לסגור את גל"צ", שאל שטיין, "לפי טענות העותרים אף פעם אי אפשר". בן צור השיב: "רק בחקיקה, ולפי אמות מידה חוקתית, בטח לא בהליך מנהלי פגום מהשורש כמו זה שלפנינו. זה לא הליך שמוביל למסקנה זו מסקנה שמובילה להליך".
ומה עם העובדים?
"עשרות אנשים ימצאו עצמם מובטלים", אמר בן צור על התעלמות הוועדה מזכויות העובדים בתהליך. "המדינה כאן היא גם ריבון וגם מעסיק שחובתו להידבר, לשתף, להתייעץ לשקול משמעויות, לשקול חלופות. כלום לא נעשה כאן וזה יכול לפסול את ההחלטה".
"זהו תיק שמצדיק מתן צו על תנאי", פתח נציג היועצת המשפטית לממשלה, מנהל מחלקת הבג"צים עו"ד ענר הלמן. אין חזקת תקינות להחלטה שמתעלמת מחוות הדעת של היועמ"שית. די בכך להוציא צו על תנאי. זהו תיק מנהלי - איך סוגרים תחנה שרבע מהציבור מאזין לה. זו פגיעה במרקם הישראלי. זה לא פלס"ר. ואתה צריך להסביר למה אתה עושה את זה? מסקנות ועדת זמיר יושמו, או היו בתהליך יישום" הלמן כיוון לחוסר התקינות לפיה השר הנחה את הוועדה המייעצת להביא לו את התוצאה שתהיה לרוחו. "ממשלה לא אוהבת ביקורת. בטח שלא בשנת בחירות", אמר הלמן.
שטין שאל שוב – "האם היועצת המשפטית אמרה בחוות דעתה איך סוגרים?". הלמן השיב בחיוב, ושהדבר צריך להיעשות בחקיקה. הוא חזר לפירט את פגמי ההליך: "את מי מינו לוועדה המייעצת? שני פגמים. ראשית, יו"ר בניגוד עניינים (יפתח רון טל שהתפטר בהמשך – מ"ג) שישב בשש הישיבות הראשונות שבהן נשמעו אנשים מרכזיים - נציג הצבא ומפקד גלי צה"ל. שנית, שניים מחבריה נגועים בניגוד עניינים. אלעד מלכא קשור לליכוד, מפלגת שר הביטחון שרוצה לסגור את הוועדה. גם שרה העצני כהן חברה במרכז הליכוד. נציגי מפלגת השלטון יושבים בוועדה שסוגרת כלי תקשורת. זו אנומליה".
