השפעת הסנקציות של אירופה: 5.8 מיליארד יורו, שהם 36% מהיצוא הישראלי לאיחוד
האיחוד האירופי מתקרב לצעדי ענישה היסטוריים נגד ישראל: מהשעיית הסכם הסחר החופשי ועד להקפאה של תוכניות מחקר ומימון. התוצאה: פגיעה ביצוא, באקדמיה ובהייטק, והצבת ישראל על מסלול של אובדן לגיטימציה בינלאומית
האיום העמום מאירופה הפך בשבועות האחרונים לחבילת צעדי ענישה קונקרטיים. מה שהתחיל כנאום חריף בפרלמנט של אורסולה פון דר־ליין, נציבת האיחוד האירופי, הפך להצעה סדורה של צעדים כלכליים, פוליטיים וסמליים נגד ישראל. השילוב יוצר תמונה ברורה: אירופה מתרחקת מישראל והמגמה לא תיעצר במהרה. הבורסה כבר מגיבה למצב: יום שישי ברציפות של ירידות שערים בבורסה גילחו ממדד תל אביב 125 כ־5%.
האיום המרכזי — והמסוכן עבור כלכלת ישראל — הוא השעיה חלקית של הסכם הסחר החופשי בין ישראל לאיחוד. מדובר בהסכם האסוציאציה שנחתם בנובמבר 1995 אך נכנס לתוקף רק כמעט חמש שנים מאוחר יותר (ביוני 2000), בדיוק בגלל סוגיות פוליטיות הקשורות לסכסוך הישראלי־פלסטיני. ההסכם הזה הוא אחד מעמודי התווך של כלכלת היצוא הישראלית — אחד המנועים המשמעותיים של המשק הישראלי. יצוא הסחורות של ישראל (ללא יהלומים) לגוש היורו עמד בשנה שעברה על יותר מ־16 מיליארד דולר, הגבוה ביותר בעולם (יותר מארה"ב). בעקבות אותו הסכם, שנחשב להצלחה מסחררת עבור ישראל, מובטח כי היום 93% מהמוצרים התעשייתיים שנמכרים לאירופה פטורים ממכס. ביטול הפטור משמעו חזרה לאחור — מכסים ממוצעים של כ־4% על תעשייה, ומכסים גבוהים בהרבה על חקלאות. לכאורה מדובר באחוזים בודדים, אך בפועל התחרות באירופה עזה והמרווחים קטנים. אחוזים אלו עלולים למחוק רווחיות, לשנות יתרון יחסי ולהפנות יבואנים אירופיים לספקים זולים יותר מטורקיה, מצרים, אסיה — או אפילו אירופיים עצמם.
לפי התוכנית שמתגבשת, היקף הסחורות שיושפע יעמוד על 5.8 מיליארד יורו — כ־36% מהיצוא הישראלי לאיחוד. זו מכה קשה לכל מי שתלוי בשוק האירופי, מתעשיות התרופות והכימיקלים ועד חקלאות מתקדמת. כדאי להתעלם מאמירות הבל שהשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיהן "המסחר מול אירופה הוא חלקיק ולא ממש משפיע על כלכלת ישראל". זו אמירה אומללה, קל וחומר כאשר מבינים כי המכה תיפול — בניגוד לשירותי הייטק ופיננסים — בעיקר על אוכלוסיות חלשות יותר: עובדים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, עולים חדשים, מבוגרים ועובדים חסרי מיומנויות דיגיטליות.
2 צפייה בגלריה
שרת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס. הצעה סדורה של צעדים כלכליים, פוליטיים וסמליים נגד ישראל
(צילום: Nicolas TUCAT / AFP))
אלא שהאיחוד האירופי אינו רק שותף מסחרי קריטי, הוא גם מקור תקציבי משמעותי. ישראל נהנתה עד כה מהשתתפות בתוכניות דגל כמו Horizon Europe או Erasmus+, כאשר מאות מיליוני יורו זרמו לאוניברסיטאות, מכוני מחקר וחברות הזנק ישראליות. הקפאת השתתפות ישראל בתוכניות אלו תפגע לא רק בתקציבים אלא גם בקשרים עם רשתות ידע ובמעמד של אומת ההייטק כשותפה בכירה בזירה המדעית הבינלאומית. זהו נזק שקשה לכמת בטווח הקצר, אך משמעותו ברורה: פחות שיתופי פעולה, פחות שותפויות בינלאומיות, פחות גישה לאקו־סיסטם המדעי המתקדם בעולם — פחות השקעות ולפיכך פחות צמיחה ופיתוח כלכלי.
המימד הנוסף הוא סנקציות על אישים ישראלים: איתמר בן־גביר ובצלאל סמוטריץ', נציגי הימין הקיצוני. הצעדים יכללו הקפאת נכסים ואיסור כניסה למדינות האיחוד. זה אולי לא יפגע במשק הישראלי ישירות, אבל מדובר בשינוי פרדיגמה: האיחוד האירופי מצביע על שרים בעלי השפעה רבה בממשלת נתניהו כעל מוקד הבעיה. זהו מסר בעייתי לישראל שמציב אותה בשורה אחת עם מדינות שמנהיגיהן "מנודים" תחת סנקציות בינלאומיות.
למרות שצעדי הענישה נגד ישראל מתקדמים, עדיין אישורם מצריך רוב של 65% מאוכלוסיית האיחוד ותמיכה של מדינות כבדות משקל כמו גרמניה או איטליה — שכעת מתנגדות. אך הסכנה האמיתית בכך שבריסל דנה ברצינות בצעדים אלו היא עצמה התפתחות דרמטית ביחסים: יהיו חברות אירופיות שלא ימתינו עד שלב היישום ולא ייקחו סיכון להישאר ללא מוצרים או חומרי גלם, והן עלולות להפסיק את ההתקשרויות עוד לפני המימוש הסופי.
גם אם לא כל הצעדים יעברו, עצם העלאתם מסמנת לישראל שיש שינוי בסטטוס קוו, והמצב של "עסקים כרגיל" — נעלם. המגמה הזו היא המטרידה באמת. ברגע שהעוגן הכל כך קריטי מתערער, ישראל עלולה למצוא את עצמה מבודדת יותר, תלויה יותר בשווקים חלופיים, וחשופה יותר לתנודות גיאופוליטיות.
במצב החדש הבעייתי הזה נתניהו כבר הכיר. אלא שהפתרון שהוא נתן — להפוך לספרטה ומשק אוטרקי — הוא יותר גרוע מהמחלה עצמה. הפיכתה של אירופה לאויב, כאשר היא עדיין שותפה טבעית, קרובה תרבותית וכלכלית, רק יחריף את הבעיה. לכן, הסכום המדויק של הסנקציות או גובה המכסים פחות חשובים מהמסר שהאירופים מבקשים להעביר. כשהאיחוד מוכן לנקוט צעדים אקטיביים — גם אם לא דרמטיים — הוא מאותת על שינוי מהותי. הכחשת הבעיה על ידי ראש הממשלה והאשמת הממשלות השונות בכניעה לאיסלמיזציה (תופעה שאכן מעמיקה) — לא תוסיף דבר, למעט עוד שמן למדורה.
