"עם הדרישות של מערכת הביטחון ל־144 מיליארד שקל - לא יהיה תקציב"
באוצר מזהירים כי זינוק בתקציב הביטחון ביחס להתחייבות שהוא לא יעלה על 110 מיליארד שקל יחרוג ממתווה ועדת נגל, יערער את יעדי הגירעון ויביא להגדלת החוב. בנק ישראל: "יש לתת עדיפות להשקעות בחינוך ובתשתיות"
במשרד האוצר ובבנק ישראל מתנגדים לדרישת מערכת הביטחון כי תקציב הביטחון לשנת 2026 יעמוד על 144 מיליארד שקל. בכירים באוצר מסרו לכלכליסט כי "הם סגרו איתנו סיכום שתקציב הביטחון יעמוד על 90 מיליארד שקל בתוספת הבט"ש המוגבר שהם עוד 20-10 מיליארד שקל. כעת הם מתחילים להעלות דרישות נוספות. עכשיו מדברים על 144 מיליארד שקל שהם לכאורה צריכים. אך אין להם צורך בכל הסכום הזה, ואנחנו מקווים שגם לא יקבלו אותו".
באוצר מזכירים כי הדרישה הזו מגיעה אחרי שב־2025 סוכם שחלק מהתוספת של ה־42 מיליארד שקל שסוכמו יגיע גם ב־2026 (כ־12 מיליארד שקל). כלומר, הדרישה היא ללא קשר לתוספות שכבר סוכמו אלא מעבר לכך. "הם התחייבו שזה 'מיצוי תביעות'. הם חתומים על סיכום. עם תוספת כזו - אין תקציב", סיכמו באוצר. ייתכן כי באוצר צדקו כאשר התריעו כי תוספות נגל לא יהוו תוספות סופיות אלא בסיס למו"מ על תוספות.
גם בבנק ישראל נושבת רוח דומה, עם הבדל קטן בניואנסים. "אמון השווקים שלו זכתה ישראל נשען במידה רבה על ההתאמות במסגרות התקציב שביצעה הממשלה בשנים 2025-2024, בהתאם להמלצות בנק ישראל", אמר נגיד בנק ישראל לפני שבוע בכנס של הפיקוח על הבנקים, עת נחשפה כוונתה של הממשלה לחוקק תקציב לשנת 2026. "המסר המרכזי היה כי לאחר עלייה ביחס החוב־תוצר, עם דעיכת הלחימה, נעבור לתוואי יורד. כעת יש לממש יעד זה, עם יעד גירעון שאינו עולה על מעט מעל 3% תוצר. עמידה ביעדי הגירעון ותוואי חוב יורד מחייבת אחריות תקציבית, המחייבת התאמה ניכרת של ההוצאות ומותירה מרחב מצומצם ביותר להקלות תקציביות נוספות", סיכם פרופ' אמיר ירון.
כלומר, תקציב ביטחון של 144 מיליארד שקל נטו (שממומן מכספי משלם המסים הישראלי בלבד ללא הסיוע האמריקאי) מקפיץ את הגירעון ב־2%-1.5% תוצר.
"עדיפות להשקעות במנועי צמיחה מרכזיים"
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג בשבוע שעבר, יחד עם כלל בכירי משרדו, תקרת גירעון שלא עולה על 3.2% תוצר. קרי, התוספת הנדרשת של תקציב הביטחון (בין 34 ל־44 מיליארד שקל) מקפיצה את תקרת הגירעון לרמה של 5.2%-4.7% תוצר. נתון זה בהכרח אינו מאפשר להוריד את יחס חוב־תוצר, כפי שהסביר הנגיד, שהוא לפי חוק גם היועץ הכלכלי לממשלה.
אז איפה בדיוק ההבדל מול האוצר? בבנק ישראל לא אומרים שאסור לתת את הסכום הזה לביטחון – שכן לדבריהם זה עניין של ניהול סיכונים ומדיניות. "אם רוצים הרבה מאוד מילואים פרוסים על פני הגבולות כדי לחזק את תחושת הביטחון של האזרחים, או הרבה מאוד טילים מהסוג הזה או מהסוג ההוא – אז זה לגיטימי וזו כבר החלטת מדיניות", מסבירים שם. זאת לפחות לכאורה, שכן הנגיד הדגיש אתמול במצגת שהציג בכנס של איגוד קרנות הגידור, בפרק "העקרונות המרכזיים לתקציב 2026", כי "יש לתת עדיפות להשקעות במנועי צמיחה מרכזיים, כגון חינוך, תשתיות תחבורה מתקדמות וכו'".
בבנק ישראל מבהירים באופן נחרץ כי לתקציב ביטחון של 144 מיליארד שקל "יש מחיר", וברמות האלה כבר חייבים לשנות לגמרי את השיח: לא רק שלא ניתן יהיה לחשוב אפילו על הפחתת מסים או הגדלת הוצאה אזרחית – אלא להפך, ישובו לדבר על קיצוצים והעלאות מסים נוספות. זה מסר חשוב וברור שחוזק שוב אתמול על ידי הנגיד. "תקציב הביטחון, שעלה בחדות, ימלא תפקיד מרכזי בעיצוב התקציב הכולל. יש לנסח זאת בהתאם לסיכונים הגיאופוליטיים הנוכחיים, תוך התחשבות בצרכים הכלכליים הרחבים יותר. כדי לעמוד ביעד הגירעון, יידרשו התאמה משמעותית בהוצאות הביטחון יחסית לשנה שעברה או מציאת מקורות מימון חלופיים בקנה מידה גדול", הדגיש הנגיד וסיכם: "היקף הטמעת צעדי הקלה תקציביים נוספים, מבלי לזהות מקורות מימון חלופיים, מוגבל מאוד – אם בכלל".
אז איפה נקודת הפיתול? מספר הקסם שעליו מדברים באוצר ובבנק ישראל הוא סביב 120 מיליארד שקל. כלומר, כל תקציב ביטחון מעל הסכום הזה מחייב מדיניות מרסנת אשר תמנע הפחתות מסים ותוביל להגדלת החוב. הנגיד כינה זאת "הטרילמה הפיסקאלית": הוצאות אזרחיות נמוכות, הוצאות ביטחון גבוהות ואחריות פיסקאלית.
חובת הורדת יחס חוב־תוצר אחרי הזינוק
בסופו של דבר, התקרה שקבע סמוטריץ' היא כבר קצת מעבר למה שרצה הדרג המקצועי באוצר, שחתר לגירעון שלא עולה על 3%, קרי, עם קידומת 2. סמוטריץ' כבר לקח עוד "קצת" וקבע גירעון מעל 3%. אך כפי שאמר הנגיד, גירעון של מעל 3.5% אינו מאפשר הורדה, הדרגתית למדי, יש לומר, ביחס חוב־תוצר שכבר טיפס ל־71% תמ"ג, לעומת 60% ערב כניסתה של הממשלה.
היות ולשנת 2026 אין צפי למיתון, אלא להפך, ההיגיון הכלכלי מחייב לשוב לרמות גירעון "סבירות" יותר, קל וחומר כאשר הממשלה בדרך לרשום גירעון שלישי מעל 5% תוצר ב־2025. נזכיר כי משרד האוצר עדכן בשבוע שעבר את תחזית הצמיחה של המשק הישראלי (ריאלית) ל־5.2% ב־2026, כאשר חברת הדירוג S&P גם ניצלה את הדו"ח הדו־שנתי שפרסמה בסוף השבוע האחרון – שבו העלתה את תחזית הדירוג של ישראל מ"שלילי" ל"יציב" – כדי לעדכן את תחזית הצמיחה ל־5% ב־2026. תחזית בנק ישראל המעודכנת ביותר, מספטמבר האחרון, היא 4.7%, אך משיחות עם בכירי הבנק עולה כי בכוונתם גם לעדכן כלפי מעלה. הכל בכפוף לנתונים לרבעון השלישי שיתפרסמו בתחילת השבוע הבא, וצפויים להראות צמיחה גבוהה מאוד והתאוששות נאה מאז המלחמה מול איראן. כלומר, כל התחזיות מציבות צמיחת תוצר גבוהה בהרבה מרמת הצמיחה הפוטנציאלית של המשק (סביב 3%).
הטענה של האוצר ושל בנק ישראל אינה "גחמה", כפי שהסביר ירון עצמו. החובה של הורדת יחס חוב־תוצר אחרי זינוק מטאורי היא ברורה, וגירעון בסדר גודל שכולל תקציב ביטחון נטו של 144 מיליארד שקל – התקציב הגדול ביותר בתוך תקציב המדינה – לא מאפשר לממשלה לבצע את התוכנית הכלכלית שהיא הציגה, לבטח לא הפחתות מס הכנסה בסך 5 מיליארד שקל.
עם כל הכבוד לכוונה להטיל מס רכוש של 1.5% ולבטל את הפטור ממע"מ על תיירות נכנסת, למהלכים האלו אין היתכנות פוליטית כלל. יתרה מזאת, משרד האוצר בנה את תחזית הגירעון וקבע את תקרתו על בסיס ההנחה כי ב־2026 יגיעו תקבולים עצומים ממכירת WIZ, וגם כי קצב הכנסות המדינה ממסים ימשיך לזנק כפי שעשה עד כה. אלו הנחות לא מבוטלות. תקציב ביטחון בסדר הגודל שמערכת הביטחון דורשת אינו מאפשר ביצוע תקציב כפי שר האוצר ומשרדו הציגו בשבוע שעבר.
זאת ועוד, תקציב ביטחון של 144 מיליארד שקל ב־2026 משמעו הפרה שנייה בתוך שנתיים של מתווה ועדת נגל. לפי המתווה המקורי, תקציב הביטחון לשנת 2025 היה צריך לעמוד על 123 מיליארד שקל (כולל תקציב מקורי, בתוספת תקציב השיקום, ועוד תוספת של נגל). בפועל, הוא עומד על 153 מיליארד שקל – אם לוקחים בחשבון את התוספת המיוחדת בסך 30 מיליארד שקל שכבר אושרה לשנה הנוכחית. לפי המתווה, בשנת 2026 תקציב הביטחון היה צריך לעמוד על 81 מיליארד שקל ועוד 15 מיליארד שקל בגין תוספת נגל – קרי, 96 מיליארד שקל. הפער הוא של 48 מיליארד שקל ביחס לדרישה של 144 מיליארד שקל.
