פרשנות
מדיניות הממשלה פוגעת ביצוא, שמתנתק ממגמות הסחר בעולם
ניתוחים כלכליים חדשים מצביעים על תפנית חדה: היצוא הישראלי מפגר דרמטית מול קצב הסחר העולמי, הבידוד המדיני מתעצם, והגירעון מזנק לרמות מסוכנות; הכלכלן הראשי באוצר מזהיר כי החוב תופח, תשלומי הריבית מתנפחים, והציבור שאינו חשוף לנתונים יישא בנטל; המלחמה המתמשכת גובה מחיר יקר מהכלכלה הישראלית
שתי סדרות נתונים שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון מדגישות את המחיר הכבד שמשלם המשק הישראלי בגין מלחמה שממשלת בנימין נתניהו מסרבת לסיים ומתעקשת להנציח. המחיר הראשון הוא הבידוד הבינלאומי אותו משלמת ישראל - וביוקר. על רקע דיווחים של חרמות על ישראל במגוון תחומים ברחבי העולם, ד"ר גיל בפמן, מי שכיהן עד לאחרונה ככלכלן הראשי של בנק לאומי וכיום הוא יועץ כלכלי לחברות וגופים ציבוריים, ביקש לבדוק ולהשוות מהו שיעור השינוי (גידול או קיטון) של היצוא הישראלי לעומת שיעור השינוי של הסחר הבינלאומי בשמונה השנים האחרונות (2018–2025).
הממצאים די מטלטלים: מ־2018 ועד 2022 – ערב ההפיכה המשטרית ומחדל ה־7.10 – קצב הגידול של היצוא הישראלי היה בשנים הללו גבוה מזה של העולם בכל אחת ואחת מהשנים בתקופה זו. כלומר, אם היתה פריחה בסחר העולמי - היצוא הישראלי (סחורות ושירותים) פרח יותר. אם היתה ירידה בסחר העולמי - כמו בשנת התפרצות הקורונה (2020) - היצוא הישראלי נפגע פחות. במילים פשוטות, עד 2023 היצוא הישראלי תמיד "עשה יותר טוב" מהיצוא הממוצע בעולם. עוד אלמנט מעניין שעולה מאותה סדרת נתונים הוא כי שני המשתנים היו "מתואמים" ברמת הכיוון: כלומר, אם הסחר העולמי עלה - אז גם היצוא הישראלי עלה, ולהפך.
אלא שבשנת 2023 נרשם שינוי דרמטי. בשנים 2023, 2024 ושבעת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית - המצב התהפך. בכל התקופות הללו הביצועים של היצוא הישראלי היו פחות טובים מהסחר העולמי. יתרה מכך, המתאם בכיוונים של שני המשתנים - נעלם. בולטים במיוחד הנתונים של השנים 2023–2024, כאשר הסחר העולמי גדל והיצוא הישראלי קטן (שיעור שלילי ממש). כלומר, לא רק שהביצועים של הסחר העולמי היו יחסית טובים יותר - אלא שגם ביצועי ישראל בהקשר הזה היו גרועים. גם במהלך שנת 2025 (ינואר–אוגוסט), שבה שני המשתנים עולים, שיעור הגידול של הסחר העולמי צפוי להיות כפול משיעור הגידול של היצוא הישראלי.
"אנחנו למדים כי עד 2023 ישראל הצליחה להגדיל את היצוא יותר מהממוצע העולמי בזכות מוצרים ייחודיים - בין אם טכנולוגיה או אחרים", מסביר בפמן. "אלא שהחל מ־2023 זה לא כך, ואנחנו מפגרים אחרי העולם. כלומר, מ־2023 קורה משהו לא טוב בישראל שבא לידי ביטוי באופן ממוקד בתקופה הזאת ולא לפני כן".
בשיחה עם כלכליסט אומר בפמן, שכיהן בעבר ככלכלן בכיר הן בבנק ישראל והן במשרד האוצר, כי ניתן לשייך את ההיפוך לכך שמאז 2023 נוצרו מגבלות שמאוד מפריעות לפעילות הכלכלית. לפני פרוץ המלחמה זה היה אי־השקט החברתי, שבפירוש יצר חששות אצל גורמים שונים בחו"ל האם לעשות עסקים עם ישראל. אחרי פרוץ המלחמה - ובעיקר ככל שהיא נמשכה וקיבלה פחות לגיטימציה בעולם - פחות חברות רצו להיות מזוהות או קשורות לישראל. "ייתכן שבחדרי חדרים, ביותר ויותר דירקטוריונים אמרו: תוציאו אותנו מישראל, לא רוצים לקנות מישראל, לא רוצים למכור לישראל, לא רוצים שום קשר עם ישראל".
זה מה שבא לידי ביטוי מ־2023 מסכם בפמן: "לפני 2023 היינו תמיד יותר טובים ופחות גרועים מהעולם. אם היינו לוקחים עוד כמה שנים אחורה, היינו מקבלים את אותה תוצאה, כי ב־2023 מתרחש השבר המבני".
הבדיקה של בפמן לא נוצרה בחלל ריק: רק בסוף השבוע האחרון, בנאום בפרלמנט האירופי, הציגה נציבת האיחוד אורסולה פון דר ליין "חבילת צעדים" כצעד ענישתי נגד ישראל, במהלך הדרמטי ביותר שהאיחוד שקל אי־פעם נגד ישראל בכלל ומאז פרוץ המלחמה בעזה בפרט. מדובר בהמשך מגמה שהחלה בחודשים האחרונים על ידי כמה מדינות וכעת מתחילה להתגבש למדיניות כלל־גושית. בין היתר, ההצעה כוללת הקפאת מרבית התמיכות הישירות שאירופה מעבירה לישראל, למעט תמיכה בחברה האזרחית (בעיקר עמותות) ולארגון "יד ושם". בנוסף, הצעדים כוללים סנקציות אישיות על שני השרים מהימין הקיצוני - איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. כאשר האיום המטריד ביותר הוא לגבי השהיית הסכם סחר חופשי שמאפשר לישראל להכניס סחורות לאיחוד האירופי ללא מכסים. ההתנהלות האנטי־ישראלית של האירופים באה לידי ביטוי לא רק במחקר המדעי, אלא גם בספורט (מכדורגל ועד שחמט) ובתרבות (למשל לחץ להחרמת ישראל באירוויזיון).
הנתון השני שבפמן מספק הוא שיעור השינוי בשימושים (ביקושים) המקומיים - צריכה פרטית, השקעות במשק והוצאה ציבורית - לעומת סך השימושים הכוללים (שהם המקומיים יחד עם היצוא) בין 2021–2025. גם כאן התמונה זהה: אם ב־2021–2022 סך השימושים גדל יותר מהמקומיים, בשנים 2023–2025 התמונה התהפכה ואנו עדים לשיעורים נמוכים יותר (ואף שליליים ב־2023) של סך השימושים לעומת המקומיים. גם הגרף הזה מצביע על כך שהיצוא הפך לגורם מעכב בצמיחה: בעוד שהשימושים המקומיים שמרו על קצב חיובי, סך השימושים (כולל יצוא) נעצר ואף ירד ב־2023–2024. גם ב־2025 הפער נותר בעינו, מה שמעיד על יצוא מוחלש לעומת הפעילות המקומית.
שמונה תקציבי מדינה בשנתיים וחצי
סדרת הנתונים השנייה שחייבת להדליק את כל הנורות האדומות היא זו שגיבש הכלכלן הראשי באוצר ד"ר שמואל אברמזון, והציג בפני חברי ועדת הכספים בעקבות הזנקת מסגרת ההוצאה התקציבית (פתיחת תקציב המדינה) לשנת 2025, עליה החליט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' - אחד ממובילי גישת "המלחמה הנצחית" - ואושרה על ידי ממשלת נתניהו. מדובר בתוספת עתק של יותר מ־31 מיליארד שקל - שהם כ־0.7% תוצר - על רקע הזינוק בתקציב המלחמה (ביטחון). כתוצאה מכך, תקרת הגירעון תגדל ל־5.2% תוצר.
ישנם כמה מסרים - כולם מגובים בנתונים - שהכלכלן הראשי מבקש להעביר לחברי הכנסת. הראשון: הגדלת הגירעון כרוכה בסיכון פיסקאלי. אברמזון מראה כי בשלוש השנים האחרונות נרשמו גירעונות גבוהים: 4.1%, 6.8% ו־5.2% תוצר בין 2023–2025. אלא שכאן חשוב להבהיר: אלו הגירעונות שחושבו על ידי החשב הכללי באוצר, אך הם לא הנתונים הרשמיים של הלמ"ס - הגוף היחיד המוסמך להנפיק סטטיסטיקה ממשלתית. הנתונים של הלמ"ס הם היחידים שרלוונטיים עבור המוסדות הכלכליים הבינלאומיים לרבות קרן המטבע (IMF), ארגון ה־OECD ושלוש חברות הדירוג (S&P, מודיס' ופיץ').
התמונה שהלמ"ס מציגה שונה בהרבה - לרעה. לפי הלמ"ס, הגירעון ב־2023 עמד על כ־5% תוצר, וב־2024 על יותר מ־8.2% תוצר. לפיכך, פער הגירעונות בין משרד האוצר ללמ"ס הגיע בשנים 2023–2024 לכ־48 מיליארד שקל - סכום עתק. אברמזון מזכיר לכנסת עוד כי "פתיחה תדירה של המסגרות פוגעת באמון ומהווה איתות שלילי לשווקים". האזהרה הזו מבוססת היטב: ב־2023 פתחה ממשלת נתניהו–סמוטריץ' את התקציב פעם אחת (על רקע מחדל ה־7.10), ב־2024 התקציב נפתח שלוש פעמים וב־2025 הוא כבר נפתח שוב. כלומר, בשנתיים וחצי סמוטריץ' הגיש שמונה תקציבי מדינה שונים.
אברמזון מזכיר גם כי "הזעזוע הפיסקאלי נתן את אותותיו בדירוג האשראי הממשלתי", ומראה את התפתחות דירוג האשראי של ישראל לפי שלוש הסוכנויות — שכולן הורידו את הדירוג בהיקפים שונים: החמורה ביותר היתה מודי'ס שהורידה שלוש דרגות, אחריה S&P (שתי דרגות), והמתונה ביותר פיץ' (דרגה אחת). אלא שהטבלה גם מזכירה כי תחזית הדירוג נותרה שלילית - כלומר, כולן שוקלות להוריד שוב את הדירוג בטווח הקצר.
האזהרה של אברמזון קיבלה בשנה שחלפה משנה תוקף: בדיוק לפני שנה הורה סמוטריץ' לפקידי האוצר לגבש תקציב עם גירעון שלא יעלה על 4% תוצר. בסוף התהליך הוגש תקציב עם גירעון של 4.2% תמ"ג עם אופציה להגדלה ל־4.9% תוצר במידה והמלחמה תימשך. 12 חודשים לאחר מכן התקרה נקבעה על 5.2% - פער של כ־25 מיליארד שקל מהגירעון המתוכנן.
תוספת תשלום ריבית של 10 מיליארד שקל
ישנה בעיה נוספת: אברמזון מדגיש את החשיבות והצורך למקד את התוספת לצרכי המלחמה - כדי להפחית את הסיכון. אלא שבמקביל לדיון על פתיחת התקציב, מגיעות לוועדה בקשות לתוספות של עשרות מיליוני שקלים למשרדה של ח"כ אורית סטרוק וגם להקמת מועצות דתיות (הנשלטות על ידי המפלגות החרדיות) - כלומר, כספים פוליטיים גרידא - דבר שעלול ליצור רושם הפוך מזה שאברמזון ממליץ.
אך האלמנט המטריד ביותר בסקירה של אברמזון לקראת פתיחה מחודשת של תקציב 2025 הוא ההתפתחות של החוב ותשלומי הריבית. אברמזון מזהיר כי המתווה הנוכחי אינו מוריד את יחס חוב־תוצר אלא מעלה אותו, והוא צפוי להגיע השנה (אם כבר לא הגיע) ל־70% תמ"ג לעומת 60% ערב כניסת ממשלת נתניהו–סמוטריץ' - פער של 10 נקודות תוצר, השוות לכ־214 מיליארד שקל. כדאי לזכור כי שיעור החוב בקרב מדינות הייחוס שקבע החשב הכללי עומד על כ־41% תמ"ג - פער של כמעט 30 נקודות תוצר.
הבעיה המיידית הגדולה היא תשלומי הריבית: האוצר עדכן את תוספת תשלומי הריבית הצפויים בגין אותה הגדלה פרמננטית של הגירעון והחוב. ב־2025 תוספת תשלום הריבית מתקרבת ל־10 מיליארד שקל. שוב: זו התוספת - לא התשלום. לפי דוח החשכ"ל, הוצאות הריבית קפצו ב־2024 ל־50.2 מיליארד שקל. כך שלפי התחזיות של אברמזון, תשלום הריבית של אזרחי ישראל צפוי לעמוד ב־2025 על 60 מיליארד שקל - רק על חוב. אלא שאברמזון מתריע כי המצב המסוכן הזה רק ילך ויידרדר ללא שינוי רדיקלי: ב־2026 התוספת תגדל ב־13.5 מיליארד שקל נוספים, תוספת שתגדיל את תשלומי הריבית ל־73.5 מיליארד שקל, וב־2027 בעוד 18.6 מיליארד שקל נוספים - כלומר, תשלומי הריבית על החוב יזנקו ליותר מ־92 מיליארד שקל.
בסקירה מדגיש אברמזון כי על אף ההגדלה של 31 מיליארד שקל במסגרת ההוצאה, הגירעון יגדל בהרבה פחות - וזאת בגלל "ההפתעה" הגדולה של 2025: הזינוק בהכנסות המדינה, בעיקר ממסים (כ־21.5 מיליארד שקל). אלא שגם לתופעה הזו מצא בפמן הסברים שאינם סיבה למסיבה. "זה יכול לשקף תופעות כגון הירידה במספר הנוסעים לחו"ל, שנשארים בארץ ועימם גם כוח הקנייה שלהם נשאר בישראל", הוא מסביר. הסבר נוסף הוא הגידול בהכנסות ממסים על שוק ההון, על רקע הראלי בבורסות האמריקאיות שנתן רוח גבית גם לתל אביב.
בשורה התחתונה - סימני האזהרה מתווספים. גם אם זכותה של הממשלה להנציח את המלחמה, חובתה הברורה היא להציג את המחיר לציבור - ולא פחות חשוב, גם את הסיכונים שהיא לוקחת.
