פרשנות
עדכון התקציב שיאושר מחר כבר "פג תוקף"
התרחישים של הכלכלנים לגבי משך המלחמה הופרכו שוב ושוב, לפעמים המספרים מאבדים את משמעותם כבר בדרך שבין משרד האוצר לבין הכנסת, שנמצאת ממש ממול
"המלחמה היא ממלכת אי הוודאות" אמר ההוגה הצבאי קלאוזביץ' והוא צדק. אחת המשמעויות של תובנה זו היא שכשהמדינה מנהלת מלחמה משמעותית, הרי שהמדינה כולה נמצאת באי־ודאות ואין דרך טובה יותר לראות את זה מאשר בהסתכלות על תקציב המדינה.
תקציב הוא תכנית העבודה של הממשלה, שבה היא קובעת במה אנחנו בוחרים להשקיע, במה אנחנו בוחרים לקצץ. איפה כדאי לתקצב יותר, ואיפה כדאי לתקצב פחות. מאז שהחלה מלחמת חרבות ברזל לא רק שהתקציב הפך להיות מוטה מלחמה, שזה טבעי ומתבקש, אלא שהתקציב הפך מ"כלי שמנהל את הממשלה" ל"כלי רישומי־טכני" בלבד. התקציב איננו מנהל את המלחמה, אלא המלחמה מנהלת את התקציב. אנשי התקציב מוצאים את עצמם שוב ושוב חסרי אונים. אם כל מלחמה היא ממלכת של אי ודאות, אז בישראל על אחת וכמה וכמה. התרחישים של הכלכלנים לגבי משך המלחמה הופרכו שוב ושוב, לפעמים המספרים מאבדים את משמעותם כבר בדרך שבין משרד האוצר לבין הכנסת, שנמצאת ממש ממול, ואפילו נושאת את אותה הכתובת, קפלן 1, ירושלים.
נתחיל מהסוף, הכנסת אמורה להתחיל לדון בימים הקרובים בהרחבה לתקציב 2025, בהיקף של כ־30.8 מיליארד שקל. בדברי ההסבר להחלטת הממשלה שהפכה להצעת חוק ממשלתית, נכתב כי נתוני המאקרו החדשים (גירעון של 5.2%, צמיחה של 3.1%, הכנסות ממסים של 538 מיליארד שקל) מתבססים על "תרחיש שבו הלחימה העצימה נמשכת עד סוף הרבעון השלישי של 2025, זאת בשונה מהתרחיש שהונח בעת גיבוש תקציב לשנת 2025, שבו הונח כי הלחימה העצימה בעזה תיגמר במהלך הרבעון האחרון של 2024". כדאי לשים לב לשגיאה הכפולה של האוצר. ההנחה בעת גיבוש תקציב 2025 המקורי התבררה כ"לא נכונה", שכן הלחימה העצימה בעזה לא הסתיימה ברבעון האחרון של 2024. כמו כן, ההנחה שהלחימה העצימה בעזה תסתיים בעוד שלושה שבועות, גם היא צפויה להתבדות, שכן כבר מאז תחילת אוגוסט מכינים בממשלה את מבצע "מרכבות גדעון ב" שיימשך כחצי שנה בערך.
למעשה, גם בעת גיבוש תקציב 2025 היה ברור שההנחות בתקציב אינן יציבות בכלל. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בכובעו כמתנגד לעסקאות חטופים, התנגד לעסקה כזאת בסוף 2024. הוא התעקש שלאחר עסקה, אם תהיה אחת כזאת, ישראל תחזור ללחימה. עסקת השבויים נחתמה בינואר 2025, התקציב אושר בשלוש קריאות ב־25 במרץ, שבוע אחרי שהפסקת האש קרסה, וישראל החלה במבצע "עוז וחרב", שכלל לחימה עצימה ברצועת עזה. במילים אחרות, תקציב 2025 אושר בכנסת כשאינו רלוונטי.
וזה חוזר אחורה גם לתקציבי שנת 2024, שתוקנו שלוש פעמים בגין המלחמה. בפעם הראשונה הוא הוגש בפברואר 2024, כשההערכה שהתלוותה בדברי ההסבר לתקציב היתה ש"הלחימה העצימה תימשך עד לסוף הרבעון הראשון של 2024". התקציב אושר בכנסת בסופו של דבר במרץ 2024, בנקודת זמן שבה לא היה ברור כמה זמן הלחימה תימשך.
אלא שהמלחמה נמשכה הרבה מעבר למרץ 2024, ובספטמבר היה צורך באישור תקציב נוסף וחדש לשנת 2024, שם נכתב בדברי ההסבר שתקציב 2024 הראשון (פברואר) התבסס על ההנחה כי המלחמה תימשך עד ליוני 2024 (כאמור, אז לפחות בחלק מהמסמכים נכתב כי ההנחה היא שהמלחמה תסתיים בסוף מרץ). למעשה, כבר בעת אישור תקציב 2024 מספר 2 (או 3, אם סופרים את התקציב המקורי שאושר לפני המלחמה), היה ברור שיהיה צורך לפתוח את התקציב שוב בשביל כמה מיליארדי שקלים, כמו שנעשה בסופו של דבר בדצמבר 2024.
דרך אחרת להסתכל על אי הודאות שמאפיינת את המלחמה הישראלית היא דרך התקציב, ההערכה התקציבית הראשונה לעלויות המלחמה הונפקה על ידי בנק ישראל בנובמבר 2023. בבנק המרכזי העריכו אז את עלויות המלחמה הכוללות (כולל הירידה במסים) ב־198 מיליארד שקל. ביולי 2024 העריכו בבנק ישראל את עלויות המלחמה ב־247 מיליארד שקל. קצת אחרי המבצע באיראן, אמר סמוטריץ' בתדרוך לעיתונאים שההערכה היא כי עלות המלחמה עד כה עומדת על כ־300 מיליארד שקל. נתוני הקצה הללו המשקפים גידול של 50 מיליארד בהערכת עלויות המלחמה מדי שנה, ומדגימים כמה קשה ובלתי אפשרי לנהל ככה תקציב מדינה, לנהל תוכניות לטווח ארוך.
טבעה של מלחמה שהיא כאוטית, בלתי צפויה. עם זאת, לפעמים מדינות חייבות לנהל מלחמה, והשאלה הכלכלית הגדולה שנשאלת על ניהול המלחמה בידי הממשלה הזו, היא האם תוחלת התועלת של הארכת המלחמה שווה את הנזקים לאיכות החיים לישראלים כה רבים. האם התוחלת של התועלות הצפויות מהמלחמה שווה את איכות החיים הלאטרנטיבית שהיה ניתן לגייס במאות מיליארדי שקלים ובמיליוני שעות אדם שהיו מכוונות לשיקום וצמיחה? לעולם לא נדע את התשובה, אבל חמור מכך, קשה מאוד להשתכנע שהממשלה הזו עושה את החשבון הזה כמו שצריך.
