פרשנות
אירופה מתרחקת, וזה עוד יעלה לנו ביוקר
נציבת האיחוד האירופי הציגה הצעה לשורת צעדים נגד ישראל, ובהם הפסקת המימון של פרויקטים כלכליים ומדעיים והשהיית הסכם הסחר. אם החלטה כזו תצא לפועל המשמעות היא פגיעה אנושה ביצוא ובכלכלה הישראלית
המדיניות האנטי ישראלית באיחוד האירופי עולה שלב ומגיעה לשיא חדש: בנאום בפרלמנט האירופי הציגה נציבת האיחוד אורסולה פון־דר־ליין חבילת צעדי ענישה נגד ישראל, במחאה על פעולותיה בעזה. מדובר במהלך הדרמטי ביותר שהאיחוד שקל אי פעם נגד ישראל מאז פרוץ המלחמה – ומאז הקמת הגוש בכלל.
ההכרזה של הנציבה היא המשך המגמה שהחלה בחודשים האחרונים על ידי כמה מדינות וכעת מתחילה להתגבש כמדיניות כלל־גושית. חבילת הצעדים נגד ישראל כוללת, בין היתר, הקפאה של רוב התמיכות הישירות שאירופה מעבירה לישראל, למעט תמיכה בעמותות אזרחיות ובארגון "יד ושם".
מימון התמיכות הישירות מגיע מהתקציבים שמנהל האיחוד האירופי ולא מתוך קרן סיוע כללית. בין התמיכות נכללים פרויקטים כלכליים ומדעיים לרבות תמיכה בפיתוח טכנולוגי, שיתופי פעולה, ופרויקטים אזרחיים או מדעיים (למשל בתוכניות מחקר, תמיכה בתעשייה וכו') שהם בעלי חשיבות אסטרטגית למשק הישראלי.
כמו כן, הצעדים כוללים סנקציות אישיות על שני השרים מהימין הקיצוני איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' וגם על כמה מראשי המתיישבים. ואם לא די בכך, הנציבה הכריזה על הקמת קבוצת תורמים בינלאומית לשיקום עזה שתתחיל לפעול כבר בתקופה הקרובה.
גולת הכותרת של האיום של פון־דר־ליין היא השהיה חלקית של הסכם השותפות עם ישראל, ובמרכזו הסכם הסחר החופשי בין ישראל לאיחוד האירופי. ההסכם, המאפשר כניסה חופשית לסחורה ישראלית ללא מכסים כלל, נחתם בנובמבר 1995 אך נכנס לתוקף רק ביוני 2000, לאחר תהליך ארוך של אישרור בפרלמנטים של מדינות האיחוד. תהליך האישרור התארך, בעיקר בגלל סוגיות פוליטיות הקשורות לסכסוך הישראלי־פלסטיני.
ההסכם הזה הקריטי במיוחד מפני שהאיחוד האירופי הוא שוק היעד המרכזי של יצוא סחורות מישראל. ההסכם ביטל במהלך השנים לא רק את המכסים אלא גם את המגבלות הכמותיות (מכסות) על רוב הסחורה התעשייתית (כ־93% מסך היצוא הסחורות לאיחוד נכון ל־2024). כמו כן, הוא מסדיר את היצוא החקלאי מישראל וכולל הקלות במכס (לא ביטול מלא).
השהיית ההסכם עם ישראל היא מהלך בעל משמעות כלכלית עצומה: היצוא הישראלי לאיחוד האירופי עמד ב־2024 על 16.7 מיליארד דולר (ללא יהלומים). לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך 10 שוקי היעד המרכזיים של היצוא הישראלי (ללא יהלומים), מחציתם כבר איימו על ישראל בשנה האחרונה: אירלנד, הולנד, גרמניה, בריטניה וצרפת, שמחזיקות יחד בכ־10.7 מיליארד דולר יצוא סחורות. רק 4.6% מאותו יצוא הוא חקלאי, וללא הגנה של ההסכם הוא עלול להיות מחוסל שכן המכסים על תוצרת חקלאית הם כ־11%. אך גם המכס על מוצרים לא חקלאים, שעומד על 4.1%, עלול להסב נזק עצום. מי שירצה להמשיך לייצא לאירופה יצטרך לספוג את המכס ואת הפגיעה בשולי הרווח הנובעת ממנו. עד כמה שזה נראה מזערי, לעיתים 4% הם הפער שמפריד בין ספק אחד לספק אחר. זאת, כאשר הספק הישראלי כבר סובל מהסנטימנט השלילי שרווח באירופה של ימינו.
יתרה מכך, יש הבדל משמעותי בין סחורה שנכנסת "אוטוסטרדה" לבין סחורה שחייבת להיבדק כדי לספוג מכס. שני הסקטורים שמרכזים יותר ממחצית מהיצוא לאירופה הם מחשבים (כ־30%) וכימיקלים (21.7%). יבוא הסחורות לאירופה עמד על 30.7 מיליארד דולר (יותר מהיצוא) וגם אותו צריך לקחת בחשבון. שכן אם תהיה השהיה של ההסכם היא תהיה דו־צדדית. כלומר, גם על סחורה אירופית יוטל מכס, וזה עלול לשבש את שרשראות האספקה של המשק הישראלי. מובן שהיבואנים הישראלים יוכלו להשיג ספקים חדשים, אך תמיד יש סיכון שזה יקח זמן, ושאותם ספקים יהיו יקרים יותר ובאיכות ירודה יותר.
חשוב להדגיש: הצעדים האלו עוד רחוקים מיישום. יתרה מזו, הם חשפו מחלוקת עמוקה בתוך הגוש כאשר מדינות מרכזיות כמו גרמניה ואיטליה מסתייגות לחלוטין מצעדים כה מרחיקי לכת. מנגד, המגמה המטרידה ביחסים עם שותפת הסחר המרכזית של ישראל רק הולכת ומעמיקה בקצב מהיר. דברי הנציבה, שעוררו הד תקשורתי נרחב ברחבי אירופה, הוצגו כסימן לשינוי מהותי ביחסים עם ישראל וכאות לבאות.
אסור לשכוח כי מי שמבצע את היבוא האירופי מישראל הן פירמות אירופיות והן חייבות להתכונן מראש לאירועים קריטיים. כלומר, באירופה לא יחכו להטלת המכס אלא יתחילו לבחון כבר עתה חלופות וספקים אחרים, לא ישראלים. יבואן אירופי שנחשף לכותרות הבומבסטיות של אתמול עלול באופן טבעי להרים טלפון למנהל הרכש שלו ולבקש לאתר חלופה לספק הישראלי, למקרה שההחלטה תיושם שהרי הוא לא יקח סיכון להישאר ללא סחורה או ללא חומר גלם. לכן, אסור להקל ראש בקולות הנשמעים מאירופה, קל וחומר אחרי שגם השותפה המסחרית השנייה בגודלה, ארה"ב, מתכוונת אף היא להטיל מכסים על סחורה ישראלית, אם כי מסיבות שונות לחלוטין.
גינויים מפי שר החוץ גדעון סער לא ממש יעזרו ולא יקדמו מאומה. לכן כדאי להכין אסטרטגיה רצינית, מקצועית ולא פופוליסטית. למשק הישראלי יש הרבה מה להפסיד במשחק המסוכן הזה.
