בלעדי
המלחמה היכתה, המדינה הגיבה לאט ועדשות חניתה נקלעה למשבר
המפעל שממוקם בקיבוץ הצפוני ומייצר עדשות לתעשיית הרפואה רושם הפסדים של מיליוני שקלים והחל בפיטורים של עשרות מתוך 100 עובדיו. אחרי עזיבת המנכ"ל והקושי לשמור על הלקוחות בחו"ל, במפעל משוועים לסיוע מרשות המסים ומתחננים: "פעלו עוד היום והקדימו את התשלום שמגיע לנו"
מאז פרוץ מלחמת הנצח לפני כ־23 חודשים המנהלים של חברת "עדשות חניתה" מנסים לשמור את הראש מעל המים כנגד כל הסיכויים. הירי הבלתי פוסק של חזבאללה מלבנון השבית את יכולתה לייצר במפעל שלה שבקיבוץ חניתה בגליל המערבי, המרוחק עשרות מטרים בלבד מגדר הגבול. העתקת פעילות הייצור שלה לאתרים חלופיים, המרוחקים מקו האש, לא הועילה ויצרנית העדשות הרפואיות נקלעה לסחרור שהוביל להפסדים של מיליוני שקלים ובשבועות האחרונים החלה לפטר עשרות מתוך כ־100 עובדיה, כך נודע לכלכליסט.
בחברה מספרים על הפסדים מצטברים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשל השפעות ישירות של המלחמה המתמשכת. רק במחצית הראשונה של השנה היא הפסידה כ־13 מיליון שקל - וההפסדים לא פוסקים.
"אנחנו מתמודדים עם שרשרת מתמשכת של השלכות. שיבושים קשים בשרשרות האספקה ואובדן אמון מצד לקוחות – אמון שניסינו להשיב בכל דרך אפשרית אך ללא הצלחה מלאה. המלחמה וההסלמה הביטחונית האחרונה מול איראן החריפו את המצב עוד יותר והותירו את פעילותנו במאבק הישרדות יומיומי. הדימום הכספי נמשך", כתבו מנהלים בחברה לרשות המסים בניסיון אחרון לקבלת סיוע כספי דחוף שיציל אותה מקריסה.
הצורך בקבלת סעד בהול זועק מכל שורה במכתב של עדשות חניתה לרשות המסים. "זאת לא בקשה, אלא תחינה נואשת שנובעת ממשבר שיצא משליטתנו", נאמר בו. "החברה על סף קריסה והזמן להצילה הולך ואוזל". בחברה מבקשים מרשות המסים שתכיר במצב הקריטי שאליו נקלעה ושתאיץ את הטיפול בתביעה שלהם לכספי פיצוי לפנים משורת הדין.
מפעל עדשות חניתה מייצר עדשות תוך עיניות המושתלות על פי התאמה אישית בעיקר בניתוחי קטרקט ובהליכים כירורגיים לתיקוני ראייה. עד שפרצה המלחמה, מצבה הכספי של החברה היה יציב. "היינו בפלוס של כמה מיליונים בבנק, השתתפנו בתערוכות בינלאומיות והמוצרים שלנו זכו להערכה רבה מצד רופאים בכל העולם", מספר בכיר בחברה.
יממה אחרי הטבח שביצע חמאס בדרום הארץ ב־7 באוקטובר, חזבאללה בלבנון הצטרף אל המערכה ופתח באש תופת לעבר היישובים הישראליים שלאורך גבול הצפון. מאות תושבי קיבוץ חניתה, כמו גם תושביהם של עוד עשרות יישובי ספר אחרים, פונו מהם בבהילות למקומות בטוחים יותר ברחבי הארץ, צו החתום בידי אלוף פיקוד צפון הגביל את הגישה אליהם מחמת החשש לירי מדויק מלבנון.
המפעל של עדשות חניתה, שייצר במשך 42 שנה, שנמצא בנקודה הצפונית ביותר של הקיבוץ, שבק - והחברה נקלעה לסחרור הנמשך גם בימים אלה, שכבר מתאפיינים בשקט יחסי בחזית הצפונית.
בחברה קושרים את המצוקה הקשה שאליה היא נקלעה בניסיונותיה לתפקד גם בימים הארוכים שחזבאללה טיווח את הצפון. באותם הימים קיבוץ חניתה דמה יותר מכל לשדה קרב, כשטנקים וכלים כבדים של צה"ל תפסו עמדות בחצרות של בתים עזובים, כדי לשפר את יכולות התגובה בתרחיש שבו כוח רדואן של חזבאללה ינסה לפלוש לשטח ישראל.
תשתיות רבות בקיבוץ נהרסו, זחלי הטנקים והנגמ"שים גרסו את האספלט ומנהלי עדשות חניתה הוציאו מה שיכלו מהמפעל שבטווח האש וניסו לייצר באתרים חלופיים, בנשר ובאזור התעשייה בר לב שליד כרמיאל.
הניסיונות האלה נועדו להעביר ללקוחות החברה בחו"ל מסר של רצינות ונכונות לייצר גם בנסיבות בלתי אפשריות – אך מאמצים אלה עלו בתוהו. "עשינו כל שניתן כדי לשרוד. מיצינו את קווי האשראי עד תום. לקוחות נאמנים בחרו לעבור לספקים יציבים יותר, לאחר שאיבדו אמון בעקבות עיכובים תכופים והמעברים החוזרים של אתרי הייצור", תיארה הנהלת החברה במסגרת פנייתה לרשות המסים.
עודף עלויות רוקן את יתרת המזומנים
98% מהתוצרת של עדשות חניתה מיועדים ליצוא, בעיקר לשווקים בדרום אמריקה, באסיה ובאירופה, ובהיותה יצרנית של מוצרים רפואיים החברה נתונה לרגולציה קשיחה ומחמירה מצד לקוחותיה בעולם. העברת תשתיות הייצור שלה מקיבוץ חניתה לאתרי ייצור חלופיים דרשה תהליכי הסמכה סבוכים ומורכבים מצד רשויות הבריאות במדינות שאליהן היא מייצאת. פרט לכך שתפוקת הייצור ירדה משמעותית, היא גם נאלצה לממן ממשאביה את הגעת נציגי רשויות ההסמכה מכל העולם.
ביקוריהם באתרי הפעילות החלופיים שפתחה בזמן שישראל היא אזור מלחמה והשיבושים התכופים בטיסות הסדירות אליה וממנה העמיסו באופן ניכר על הוצאותיה. "היו שדרשו מאיתנו סכומים כפולים ומכופלים על בדיקות ההסמכה ובשל המצב החריג לא היה לנו שום מרחב של מיקוח בנושא. או שנשלם את הסכומים שנדרשו או שלא נוכל לייצא לאותן מדינות והסחורה שלנו תיתקע במכס", סיפר לכלכליסט בכיר בחברה.
באותה התקופה גם עלויות השכירות הוכפלו, כי לצד דמי השכירות של המפעל בחניתה החברה נאלצה לשכור אתרים נוספים, לשלם על ביטוחים והסעות לעובדים ולממן הליכים יקרים וממושכים לקבלת רישיון עסק. "ממילא לא יכולנו לייצר במשך כמה חודשים, העלויות הכבדות שנדרשנו להן רוקנו את יתרת המזומנים שלנו. לפני כמה שבועות פיטרנו כ־30 עובדים, בימים הקרובים ניאלץ לפטר עוד כ־20", סיפר הבכיר.
רבים מהנשלחים בימים אלה לבתיהם הם עובדים ותיקים המועסקים בעדשות חניתה כשני עשורים. איתם הולכים גם ידע וזיכרון ארגוני שנצברו במשך שנים ארוכות וערכם לא יסולא בפז. "עזיבתם תערער את היכולות שלנו להחזיק את שרידי פעילותנו אבל אין לנו ברירה. בלי צעד כואב זה לא נשרוד את החודש הקרוב", הזהירו בחברה.
2 צפייה בגלריה
שי אהרונוביץ', מנהל רשות המסים. עדשות חניתה מתחננת לזירוז הפיצויים
(צילום: פוטו מרסלו)
עדשות חניתה נמצאת בשליטה של קרן השקעות סינית (70%) ובשאר המניות מחזיק הקיבוץ. המנכ"ל שלה ב־15 השנים האחרונות, יורם גונן, סיים את תפקידו לפני כארבעה חודשים ומאז היא מתקשה לגייס מנכ"ל קבוע, בעודה נתונה לטלטלות בלתי פוסקות. כעת, בשעותיה הקשות ביותר, היא מנוהלת בידי סמנכ"ל הכספים של החברה תומר קיסוס.
בכירים בה מספרים כי הסיוע שהוגש לה עד כה מצד קרן הפיצויים ומס רכוש היה חלקי בלבד, ולא כיסה את ההוצאות הרבות שנכפו עליה בשל המלחמה. "היו חודשים שקיבלנו מקדמות על הפיצוי, בגובה של כ־500 אלף שקל בחודש, והיו חודשים שגם אותן לא קיבלנו. הסכום הזה לא כיסה לנו את השכירות ואת ההוצאות הכבדות שנדרשנו להוציא כדי לעמוד בדרישות הרגולטוריות מצד לקוחותינו בעולם. היו עובדים שבמשך כמה חודשים לא קיבלו שכר, כי לא היתה עבודה ולא היו מכירות", סיפר.
אף שהחברה הגישה לקרן הפיצויים ולמס רכוש תביעה לפיצוי על אובדן הכנסות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, זכאותה עדיין מתבררת בעוד היא עצמה מדממת ועומדת על סף קריסה.
"הגשנו תביעה ואנחנו עדיין ממתינים להתייחסות. הסברנו ונימקנו את הנזקים, את השפעת המלחמה עלינו ואת הדחיפות", כתבה עדשות חניתה לרשות המסים. "כעת אנחנו מתחננים: פעלו עוד היום והקדימו את התשלום שמגיע לנו. עצרו את הדימום לפני שלא יישאר מה להציל. זה המכתב האחרון שלנו. כל עיכוב נוסף לא יביא רק לסופה של עדשות חניתה אלא גם לסיומה של שליחות שהובילה אותנו במשך עשרות שנים, ניסיון להשתמש בחדשנות ישראלית כדי לרפא את העולם".
בחודשים האחרונים תושבי חניתה שבים בהדרגה אל הקיבוץ שממנו פונו בבהילות בתחילת המלחמה, תחת אימת פלישה אפשרית ומטחי הטילים של חזבאללה, עסוקים בשיקום ההריסות ובחידוש חיי הקהילה במקום שבו תקעו יתד.
ממרץ האחרון צה"ל מנסה לשפר את תחושת הביטחון של תושבי הצפון השבים לבתיהם תוך הגברת נוכחות כוחותיו באזור, החוצצים בין יישוביהם לדרום לבנון. למרות הפסקת האש עם חזבאללה, צה"ל תוקף מעת לעת מטרות של ארגון הטרור השיעי בניסיון למנוע את שיקום יכולותיו ולשוב לממדיו האימתניים ערב המלחמה.
בשביל עדשות חניתה השינוי בגישה הישראלית כלפי האויב שמצדו השני של הגבול בא מאוחר מדי. עבור החברה, שבמשך עשורים עשתה מעשה ציוני ופעלה בנקודה הצפונית ביותר של ישראל, ממש בתלם האחרון של המחרשה, המלחמה לא נגמרה - רק שינתה צורה. והיא לגמרי לבדה במערכה הזאת.
"הדברים קורים לאט מדי. אנחנו פונים לכל מי שמוכן להקשיב. אנחנו מדברים עם התאחדות התעשיינים, פונים לחברי כנסת ולשרים, מספרים שוב ושוב את הסיפור שלנו, מבהירים שנקלענו למצב קריטי. מיילים שאנחנו שולחים לרשות המסים לא מקבלים מענה. כשאנחנו נענים – אומרים לנו שיש עומס פניות וידיהם של העובדים מלאות ושאי־אפשר לתת לנו מענה מהיר. אני מאוד מקווה שכשמדינה תוכל לתת לנו מענה, סוף סוף, עדיין יהיה מה להציל אצלנו", אמר אחד ממעט הבכירים שנותרו בחברה הצפונית הקורסת.
מרשות המסים נמסר בתגובה כי "נציגי קרן הפיצויים עומדים בקשר רציף עם החברה ובמהלך התקופה שולמו להם מקדמות בסכומים משמעותיים. החברה השלימה רק לפני כעשרה ימים את הגשת התביעה הסופית. מדובר בתביעת מורכבת והיא תיבחן".
