ועידת התחזיות
"כל אחד מאיתנו זורק 10,000 שקל בשנה לפח"
כך התריע מנכ"ל לקט ישראל, גידי כרוך, בועידת התחזיות של כלכליסט בשיתוף בנק הפועלים והפניקס, במסגרת שולחן עגול בנושא הצלת מזון. משתתפי הפאנל קראו לחקיקה, תקצוב ומעורבות משרד האוצר כדי להפוך הצלת מזון מנושא פילנתרופי לפתרון כלכלי־לאומי הקשור גם לביטחון ישראל
"אובדן המזון בישראל עולה למשק הישראלי 26 מיליארד שקל, ובעשור האחרון עלה 211 מיליארד שקל", כך אמר גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל במסגרת שולחן עגול בנושא הערך הכלכלי והחברתי שבהצלת מזון וקידום פתרונות בני קיימא - בוועידת התחזיות של כלכליסט בשיתוף בנק הפועלים והפניקס, בהנחיית עמיר קורץ.
"זה מספר שמאוד קשה להבין, ואנחנו מתמקדים בשאלה איך אנחנו מצילים את המזון. יש כל מיני השפעות סביבתיות, בריאותיות וכלכליות אבל כל שקל שאנחנו משקיעים בפעילות שלנו מיתרגם ללמעלה מ-10 שקלים בהצלת מזון. ההשפעה של אובדן מזון היא שכל אחד מאיתנו זורק כ-10,000 שקל בשנה, כלומר, בעשור האחרון זרקנו 100 אלף שקל לפח סתם, ואלו נתונים מזעזעים. הצלת מזון זו לוגיסטיקה יקרה אבל מאוד כדאית. עלות הצלת תוצרת חקלאית היא 1.5 שקל לקילו, אי אפשר לקנות פירות וירקות בשקל וחצי. ארוחה מבושלת, שאנחנו מצילים 2 מיליון כאלה, עולה 5 שקלים להציל, ואי אפשר היום לקנות ארוחה בחמישה שקלים", אמר.
רותם שמאי, ראשת אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד להגנת הסביבה, אמרה כי הסיבה לכך שיש קושי לרתום משרדי ממשלה לתוכנית ויצירת תשתיות להצלת מזון, למרות שמבחינה כלכלית זה נראה Win-Win, היא שאין משרד אחד שעומד בחזית. "זה קשור למשרדי החקלאות, הסביבה, הרווחה ולכן קשה לגורם אחד לקחת בעלות, גם מבחינה תקציבית. התוכנית שנכתבה על ידי המשרד להגנת הסביבה נכתבה עם צוות בינמשרדי וגורמים נוספים שיכולים לקחת את כלי המדיניות ואני מאוד מקווה שעכשיו כשיש את הדרך, המתווה והיעדים לעגן ולתקצב אותם כדי שנוכל להגיע ליעדים ולקדם מה שאפשר.
מה השורה התחתונה של התוכנית ?
יש 16 ערוצי פעולה ומדידה. זה יפה מאוד ש-BDO ולקט ישראל נכנסו ללקונה של חוסר המדידה, אבל אני מאמינה שהממשלה צריכה למדוד כדי שיהיו פחות הערכות ויותר מדידות. הפעולות כוללות הנגשת מידע, חינוך והסברה, הרחבת הצלת מזון, רגולציה של פסולת – מגוון כלים שצריך ליישם.
יובל ליפקין, ראש מנהל ביטחון מזון במשרד החקלאות וביטחון המזון, אמר כי "אנחנו בסיטואציה שבה מעולם שום משרד ממשלתי לא כתב תוכנית ארוכת טווח כדי שהמדפים בסופר יהיו מלאים, תוכנית לבטחון מזון. לפני שנה וחצי הוקם מנהל בטחון המזון. באותו יום חיברנו את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לפני כשבוע הועברה טיוטה של התוכנית הלאומית לבטחון מזון. בנושא של צמצמום אובדן מזון מדובר בתקציב של 50 מיליון שקלים לחמש שנים. והיעד הוא צמצום אובדן מזון של 10% עד 2030 (בשנה). כרגע אנחנו כותבים את החלטת הממשלה שכוללת הרבה סעיפים, בזבוז מזון ואובדן מזון זה רק סעיף אחד.
בסוף צריך להגיע לאוצר, שם זה נבלם?
ליפקין: "נציגי הממשלה עובדים, ומשרד האוצר פשוט לא תומך. בנושא החלב למשל, אנחנו במלחמת קיום על הרפת הישראלית כי אנחנו ברפורמה שלא נעשתה בתיאום עם אף משרד אחר. כשהמשרד המקצועי אומר ש90% מהרפתות נסגרות תוך שנה, משרד האוצר חייב להיות באירוע. צמצמום אובדן המזון הוא קריטי , יש כאלה שאומרים הקריטי ביותר. אנחנו מבינים שבמנעד הסעיפים הרבים סוגיית בזבוז המזון היא הכי קריטית ואם נטפל בה נוכל לפתור כמעט את כל בעיית בטחון המזון בישראל. מקווה שנוכל לתת את המענה כממשלה".
גלית, את מנכ"לית לשעבר של משרד ממשלתי, איך מטלטלים את משרד האוצר?
גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל ;Jewish Climate Trust מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר: "מניעת בזבוז מזון, זו סוגייה אסטרטגית ביטחונית במדינת ישראל שמרבית המזון שלה מבוסס על יבוא. גם כאשר אנחנו מייצרים בעצמנו, האוכל שלנו מגיע מייבוא. ככל שנבזבז פחות התלות שלנו בייבוא קטנה. ראינו במחקר שהמזון בישראל מתבסס על כמעט 90% ייבוא והמלחמה הראתה כמה אנחנו פגיעים. על כל זה מגיע גם שינוי האקלים וכתוצאה מזה אנחנו מקטינים את החוזק האסטרטגי שלנו, ולכן כמו שבאנרגיה אנחנו אומרים שהכי זול זה הטון שאנחנו לא מייצרים, וכך גם בבזבוז מזון. אם מחזקים את הייצור המקומי, מקטינים תלות בייבוא. האוצר נשאר אותו דבר, הם מתנגדים, אבל העובדה היא שהיום משקיעים בהתייעלות אנרגטית".
"הגיע הזמן שמדינת ישראל תסתכל על מזון כתשתית, כמו שהיא משקיעה באנרגיה, גז חשמל, מים, יש פה כשל שוק ומשרד האוצר צריך להיות חלק מהפתרון. הייתי שמחה לראות שהתוכנית האסטרטגית יורדת לרמת המנכ"לים במשרדי ממשלה שונים, וזה נכנס לתוכניות עבודה של משרדי ממשלה, אחרת בעוד 10 שנים נהיה בדיוק באותה נקודה", אמרה ד"ר אפרת אלימלך, מומחית לאסטרטגיה, מדיניות וניהול ידע בתחום הקיימות.
איפה באמת הכשלים? איך גורמים לכך לעבוד?
עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל: " אני חושב שאירוע בסדר גודל כזה ברור שלא יכול להישען על השוק הפרטי ועל פילנתרופיה, זה מחייב חקיקה שקובעת סטנדרטים וגם תקציב. התפיסה האסטרטגית של מדינת ישראל איך היא רואה את הייצור המקומי, גם תייצר מודעות להצלת המזון. יש פה אירוע שחסרה מודעות וחקיקה ותקציבים יכולים לייצר מודעות ולגייס את הציבור לטובת העניין. אנחנו כחקלאים בוודאי בצד האסטרטגי של ייצור מקומי דוחפים להישען קודם כל על הייצור המקומי. כשמדברים על מודעות בסופו של דבר זה ישורשר גם לציבור. ואז לתמריצים אחרי שהתייעלנו והשתמשנו ברוב התוצרת, תישאר עוד יתרה שנצטרך לעשות איתה משהו. אפשר לייצר פה כלי שמייצר לחקלאים תמריץ שיודע להחזיר את זה לשכבות החלשות, לתת כלים, חקיקה ותמרוץ לאנשים שצריכים להיות חלק מהתהליך".
ליאור לוי, יו"ר איגוד המזון, התאחדות התעשיינים אמר כי "התעשייה זה המשך של חקלאות, וייצור מזון הופך להיות נכס אסטרטגי. ראינו את זה גם במלחמה אם היה חסר מוצר אחד על המדף כולם נכנסו לפאניקה. לגבי בטחון המזון זו פעם ראשונה שהממשלה ועשתה תוכנית. הדבר השני, בנוגע להצלת מזון הוא הסכום הבלתי נתפס: כשאומרים 10,000 שקל לשנה למשפחה, זה 4 סלי קניות בסופר, דמיינו לעצמכם שבמשך 15 שנה מדינת ישראל נלחמת בפתיחת השוק לייבוא כדי לחסוך 1% במחירים בסופר, יש פה 35-40% בעלות שאפשר להחזיר לצרכן. הדבר השלישי הוא הפודטק שיכול להיות האקזיט הבא. העלות של בזבוז מזון בעולם היא טריליון דולר ולכן מי שיימצא מנגנונים לטיפול בהצלת מזון – שם יהיו האקזיטים הגדולים הבאים".
לדברי חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, הבסיס הוא לשנות את הגישה ולהתייחס להצלת מזון לא כ'כמה זה עולה אלא כמה זה נותן לנו. אנחנו לוקחים פסולת והופכים אותה למשאב. הדיון, גם הממשלתי, יהיה כמה תקציבים זה חוסך לנו ולכן כל עוד אנחנו מדברים במונחים של פילנתרופיה אנחנו תקועים. בסוף כל אובדן המזון מתגלגל לכיסו של הציבור. אחד היעדים של הממשלה זה יוקר המחיה, כאשר אחת הגישות היא לעודד ייבוא אבל אז פוגעים בביטחון המזון. תראו מה קרה באוקטובר 2023, היינו במצב שבו ביטחון המזון של ישראל קרס. לא הייתה דרך לקטוף ולהוביל את הפירות והירקות. זה כמו להגיד שצריך להביא מתנדבים שיפעילו את חברת החשמל".
לדברי ליפקין, "בסוף, כולנו יודעים שכדי ליישם תוכניות צריך תקציבים".
ד"ר לירון אמדור, מומחית לכלכלה ופיתוח חקלאי דיברה על פתרונות בשלושת המקומות שבהם מתרחש בזבוז המזון: בחקלאות, במערכת הקמעונאית ובבתי הצרכנים. "חקלאים נתקעים עם מצב שנשאר פרי על העץ אבל לא משתלם לו לקטוף, ופה לקט ישראל מאוד עוזרים. בתעשייה, יש תעשיות שבהן יש פחות אובדן מזון כי אפשר להעביר את התוצרת לתעשייה, למשל בהדרים, אפשר להשתמש למיץ ואילו בענפים אחרים יש אובדן מזון. הדבר הנוסף הוא הלוגיסטיקה, כי מרגע שהתוצרת עוזבת את המשק מדובר בלוגיסטיקה, תשתיות לאומיות. בגוש דן אין שוק סיטונאי. כבר 20 שנה הוא יושב על מגרש זמני בלי שום תשתיות שמאפשרות לאסוף פירות וירקות קצת פגומים. לבסוף, אצל הצרכן צריך לשנות את הרגלי הבישול, הצגת האוכל. כמו למשל, אנחנו לא יכולים היום לדמיין מצב שבו לא יהיו ערימות של אוכל על השולחנות כשאנחנו הולכים לחתונה".
לדברי שיראל ברגר, שפית ובעלים, מסעדת OPA, אחת הבעיות היא הכמויות האדירות שאנחנו אוכלים אבל גם שינויי האקלים. אני עובדת עם חקלאים קטנים ומפחדת מהיום שבו לא יהיה שמן זית. אני מתפללת שימשיך לרדת גשם, שימשיכו להיות עונות ואני מאוד מקווה שזה יבוא מהממשלה. רוב האנשים אפילו לא יודעים איך פירות וירקות גדלים, הם עסוקים בהישרדות ולא יודעים כמה מזון הם זורקים".
אסף , מה אתה רואה אצלך במסעדות?
אסף דוקטור, שף ובעלים, מסעדת האחים, דוק, אייבי ומכולת האחים: " שלושת המסעדות שלי מדברות על מקומיות ובאחת המסעדות אנחנו מתבססים על 100% תוצרת מקומית. אני רואה שזה מאוד מעניין את הקהל והחיבור למגדל ולחקלאי יוצר עניין. אני לא סומך על אף משרד ממשלתי, זה עלינו, כמו ב-8.10, אבל משרד אחד שלא הוזכר כאן הוא משרד החינוך. אם נחנך את הילדים שלנו לנושאים האלה דרך משרד החינוך נוכל להשיג אפקט הרבה יותר גדול.
דבר שני, אני לא מבין בחקיקה ולא ברגולציה. אני כן שומע שלפעמים יש תמריצים שאפשר לתת לתעשייה, לצרכן ולהשית מצד שני מגבלות. למשל, כל נושא הרכב החשמלי היתה הקלה במיסוי, אפשר לנסות לתמרץ אנשים או תעשייה בהצלת מזון.
הדבר האחרון, מדוע אי אפשר לחייב את חברות המסחר הגדולות לעשות מחלקה של מזון מוצל לאנשים שצריכים את זה באמת. הרעבים ביותר אפילו ללכת לשוק הסיטונאי לא יכולים".
היום, גם קמעונאים תורמים להצלת מזון אבל עושים זאת ביוזמתם וללא בחקיקה. נוי הדס, מייסדת ובעלים רשת נוי השדה, אמרה: "זיהיתי את בזבוז המזון מאוד מקודם במהלך העסק שלי ולא חיכיתי למשרדי ממשלה. בגלל שאני רשת פרימיום ולא יכולה למכור תוצרת מסויימת אני הולכת פעם בשבוע עם התוצרת הזו לשוק בראש העין, שבו העירייה מפנה אלינו אנשים ומעמידים עבורם שוק, מחלקים להם שקיות ויוצרים חוויה לא של נזקקים אלא ממש של קניות והם יוצאים בלי לשלם אבל עבורם זה מרגיש כמו קנייה. זה לא מספיק.
יש הרבה תוצרת חקלאית שנמצאת בשדות או פלפלים או קלמנטינות עם כתמים, אבל אני רוכשת רק את הפרימיום. אז מה עושים עם שדה שרק 10 דונם זה פרימיום? אז פתחתי סניפי אאוטלט של תוצרת פחות יפה אבל טרייה, בדיוק כמו עגבניות פרימיום. הצרכן מגיע וזה בא בשם של המותג, והסניפים האלה מאוד הצליחו. זה רווחי בסופו של דבר"
לדברי אוהד לוי, מנהל מחלקת התקשוב; מרכז פעילות הצלת מזון, חברת החשמל לישראל, "ב-2014 פניתי ללקט ישראל ושם יזמתי את הפעילות לשיתוף פעולה עם לקט ישראל הרבה לפני חוק השומרוני הטוב. התחלנו פעילות, לקח לי שנתיים לסגור את ההסכמים ויצאנו לדרך, ומאז אנחנו בקשר רציף עם לקט ישראל. בשנת 2016 הגענו להסכמים עם ספקי המזון, כך שאנחנו תורמים 750 מנות ביום. עם עולם הסיבוס הצטמצמו חדרי האוכל, אבל בשנתיים האחרונות העברנו 167 אלף מנות מזון. אנחנו על זה ברמה של כלל החברה כי אנחנו באמת מאמינים בביטחון התזונתי. ילד שיש לו ביטחון תזונתי שיודע שהוא מגיע הבייתה ומחכה לו שם מנה חמה, יהיה ילד טוב יותר ואזרח יותר טוב".
"הפיל שבחדר הוא משרד האוצר שלא הגיע וזה הסממן, שזה לא מעניין אותם", אמר כרוך. הם יודעים את כל מה שנאמר פה, כל הניתוחים הכלכליים שחן הציג קודם, הדברים ידועים אבל הם לא נמצאים בתהליך הזה. זה מפגש של לשכנע את המשוכנעים כי כולנו מבינים את זה, אבל בסופו של דבר זה נתקע בנקודה מאוד ספציפית. אנחנו חייבים לחוקק חקיקה. תהיה שם התנגדות מאוד קשה של משרד האוצר אבל כשהנקודה הזו תיפתח התכלול יהיה יותר קל".
בסופו של דבר הסכימו המשתתפים כי השתתפות משרד האוצר בדיון הכרחית וכי תוכל להוביל לתוצאות טובות יותר לטובת הביטחון ולטובת האזרחים.
