סגור
באנר דסקטופ כלכליסט טק
ChatGPT

הוד מלאכותה: כך הפכה OpenAI למלכת הטק

אחרי שהדהימה את התעשייה עם מחולל האימאג'ים Dall-E וכבשה את האינטרנט עם מחולל השפה הטבעית ChatGPT, נראה ש-OpenAI היא הרבה מעבר ללהיט רגעי. אמנם החברה עדיין לא ממש מערערת את מעמדם של בני האדם בעולם, אבל היא לגמרי בדרך לשם

למרבה המזל והבאסה, הניסוי נכשל: הפתיח שביקשתי ממחולל השפה הטבעית (והבאזז) ChatGPT לנסח עבור הכתבה הזאת יצא משעמם, צפוי ומאוד עצל בכל הנוגע לשימוש באוצר מילים: בארבע הפסקאות שהוא סיפק לי באנגלית הוא חזר לא פחות מ-34 פעמים על המילה Advanced - ואכן, נראה שיש לו עוד הרבה לאן להתקדם. בעברית? טוב, זה בכלל יצא, ובכן, חחח.
למה מזל? כי זה אומר שהעולם עדיין זקוק לכותבים שעשויים מחומרים אורגניים ונראה שלפחות בעתיד הקרוב אף עדיין תהיה לאלה סוג של פרנסה. למה באסה? כי עכשיו הח"מ צריך לחשוב על פתיח חדש - ובניגוד למה שרואי השחורות מבין יצרני התוכן האנושיים חושבים לאחרונה, זו עדיין פעולה שגדולה על צ'אטבוט בכמה מידות.
ובכל זאת, לפחות בינתיים, ההבטחה של OpenAI - החברה שמאחורי ChatGPT ומחולל האימאג'ים Dall-E 2 - מוחשית ומרתקת הרבה יותר מהמטאוורס של מטא, למשל. אפקט הוואו שלה עושה את שלו וענקיות הטכנולוגיה - בראשן מיקרוסופט, שהשקיעה מיליארד דולר בפיתוח המוצרים של Open AI - צועדות בעקבותיה.
מיקרוסופט, לצורך העניין, דיווחה השבוע על הטמעת המערכת של ChatGPT במנוע החיפוש שלה, בינג, אגב השיח המתעצם סביב האפשרות של זניחת גוגל לטובת מחולל השפה הטבעית. גם הצ'אטבוט LaMDA של גוגל מעיד על הכיוון שאליו מועדות פנינו, אם כי עד כה הוא לא הרשים במיוחד ורק הביא לפיטוריו של מהנדס בחברה, שטען שיש לבוט הזה אישיות עם רגשות.
את זה, כאמור, עדיין אין לדברים האלה, אבל השימוש בבינה מלאכותית שמציגה Open AI ללא ספק מהווה צעד עצום קדימה בתחום שקיים עוד מימי הביניים. אז, הועלה לראשונה הרעיון שמכונה יכולה לבצע חישובים לוגיים על ידי פעולות מכניות - רעיון שזכה לכינוי "בינה מלאכותית" בשנת 1956 על ידי חלוצי התחום הרברט סימון, אלאן ניואל, ג'ון מקארתי ומרווין מינסקי, שיסדו בהמשך שתי מעבדות בינה מלאכותית- אחת באוניברסיטת קרנגי מלון ושנייה ב-MIT.
3 צפייה בגלריה
איור של תוכנת הצ'אטבוט ChatGPT שתוכנת Dall-E נתבקשה ליצור
איור של תוכנת הצ'אטבוט ChatGPT שתוכנת Dall-E נתבקשה ליצור
איור של הצ'אטבוט ChatGPT שתוכנת Dall-E נתבקשה ליצור
(איור: DALLE-2)
הצעד הממשי הראשון בתחום השיחה באמצעות AI זקוף לזכותו של ג'וזף זייצנבאום מ-MIT, שיסד ב-1966 את פרוייקט "אלייז'ה" - סימולציה של פסיכיאטר שניתן לקיים עמו דיאלוג באמצעות מקלדת ולזכות בתשובות "אינטליגנטיות" שכאילו ניתנו על ידי פסיכיאטר אמיתי. בזמנו, המשורר והסופר דוד אבידן אף כתב ספר שבו הוא "משוחח" עם אלייז'ה ("הפסיכיאטר האלקטרוני שלי") - כלומר, גם השעשועים האלה עם בוטים כבר מוצו מזמן.
מחקרים כושלים שבוצעו בתחום עד שנות ה-80 הביאו לכך שבהמשך הנושא נזנח על ידי הקהילה המדעית והטכנולוגית, ורק באמצע שנות ה-90 הוא עלה לתודעה מחדש. בינה מלאכותית, באופן כללי, מככבת מאז בעולמות הגיימינג, הצילום, הלוגיסטיקה, הביטחון, הרפואה ועוד. הישגים בולטים בתחום כוללים את ניצחונו של המחשב "צ'ינוק" על אלוף העולם בדמקה בשנת 1994, את ניצחונו של המחשב "כחול עמוק" על אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב ב-1997, פיתוח של רשתות נוירונים ושל לוגיקה עמומה, פיתוחים בתחום הרובוטיקה (למשל, כיסא גלגלים רובוטי) ומערכות שונות למיון תכנים ברשתות חברתיות.
בנוסף, פותחו לאורך השנים מערכות שמנבאות מידע מסייע כמו אלה המוטמעות במוצרי "אופיס" של מיקרוסופט וב-2019 נבנתה על ידי מהנדסים מפייסבוק ומאוניברסיטת קרנגי מלון תוכנה שהצליחה לנצח חמישה אלופים במשחק הקלפים טקסס הולדם. ואולם, המוצרים שפיתחה OpenAI הם כבר סיפור אחר לגמרי, שבבסיסו עומדת יצירה של דבר מה יש מאין - אם תרצו, סוג של אלוקות דיגיטלית. וכאן, מהפכת הבינה המלאכותית באמת נכנסת להילוך מעניין.
הסיפור של OpenAI החל בדצמבר 2013, אז הכריזו כמה מהנדסים וגופים מרכזיים בתעשייה, ביניהם אלון מאסק, מייסדי לינקדאין רייד הופמן ופיטר ת'איל, מנהלי מאיץ הסטארט-אפים Y Combinator סם אלטמן (כיום, מנכ"ל החברה) וג'סיקה ליבינגסטון, AWS של אמזון ו-Infoys, על הקמת החברה והשקיעו בפרויקט, השוכן כיום בבית פיוניר שבסן פרנסיסקו, יותר ממיליארד דולר (ביחד).
באפריל 2016 השיקה החברה את הפלטפורמה הראשונה שלה - פלטפורמת למידת המכונה Gym ובהמשך אותה שנה שחרר את הפלטפורמה Universe, שנועדה לאמן ולמדוד את ביצועיה של בינה מלאכותית. בשנת 2019, שנה לאחר שמאסק עזב את הפרויקט עקב מה שהוא כינה "חילוקי דיעות פוטנציאליים עם מחלקת ה-AI של טסלה", הפכה החברה ממלכ"ר לחברה נושאת רווחים, עם יעד שאפתני להכפיל ב-100 כל השקעה.
3 צפייה בגלריה
סם אלטמן יזם
סם אלטמן יזם
סם אלטמן. מחולל היסטוריה
(צילום: בלומברג)
כחלק מההתפחות, היא חברה למיקרוסופט והחלה לעבור תהליך של רישוי לטכנולוגיות שלה וב-2020, OpenAI הציגה לראשונה את הבסיס למה שעתיד להפוך למוצר הפופולרי ביותר שלה עד כה - מודל השפה האוטו-רגרסיבי GPT3. המודל אומן בעזרת טריליוני מילים שנאספו מרחבי האינטרנט, במטרה לספק תשובות בשפה טבעית לסוגים שונים של שאלות, ועל הדרך גם לתרגם קטעי טקסט משפה אחת לאחרת בצורה קוהרנטית ומדויקת.
הכניסה הגדולה של החברה הזאת לחיינו אירעה, בכל אופן, ב-2021, אז היא השיקה את מחולל התמונות, מבוסס הלמידה העמוקה, Dall-E, שמסוגל לייצר אימאג'ים מסוגים שונים, לרבות אמנותיים, בעזרת תיאור מילולי בלבד, וב-2022, כאמור, היא הציגה לעולם את ChatGPT, שעושה בערך אותו דבר, רק עם מילים.
הכלי המופלא והמפחיד הזה מבוסס על טכנולוגיית Generative AI ומופעל באמצעות למידת חיזוק עם משוב אנושי (RLHF) - אימון שוטף של המנגנון, המסייע לדיוק הטקסטים המנופקים באמצעותו. הוא "יודע" לכתוב קודים מסובכים, שירים עם חרוזים, סיפורים קצרים, כתבות לעיתונות ועבודות לאוניברסיטה. הוא אפילו יודע לייצג אותנו מול גופים מסחריים ורשויות מדיניות, ממש כמו עורך דין.
עד כמה עלינו לחשוש מפניו? תלוי מהו תחום העיסוק ה"מאוים" ועד כמה מעורבת בו יצירתיות. השבוע דווח שאפל מאיימת בעזרת בינה מלאכותית על ענף הקריינות, אבל כתיבה היא עדיין משהו קצת אחר. בלי לפגוע ברגשותיו העדינים של אף מחולל שיחה חרוץ ויצירתי, כתיבה אנושית אמיתית דורשת הרבה יותר משימוש בסטטיסטיקה ובהסתברות כדי לחשב איזו מילה צריכה לבוא אחרי איזו מילה ואילו משפטים יתאימו לקונטקסט איקס או וואי. למשל, מקוריות. לכל אדם יש סגנון, דמיון טכניקה וקצב משלו, שבאים לידי ביטוי בכתיבתו. צ'אטבוט, לפחות כרגע, לא יכול להיות מקורי, שכן הוא מתבסס על זיהוי של מכנות משותפים במיליוני טקסטים על מנת "ליצור" את תכניו.
טקסטים שנכתבו בידי מחוללי שפה גם לא יכולים להפתיע או להצחיק. ה"מוח" שמאחוריהם לא מספיק מפותח בשביל זה. הוא יודע הרבה, אין ספק, אבל הוא לא יודע להפגין חוכמה. ההסקות שלו יכולות להיות, במקרה הטוב, מדויקות, אבל הן לעולם לא תהיינה מבריקות - אלא אם כן, כמובן, זה ייצא לו ככה בטעות, בלי שהוא "התכוון". נכון להיום, בוטים הם טיפוסים מאוד בינוניים וסבירים: אפשר בהחלט לעשות בהם שימוש - בין השאר, כתחליף למנועי חיפוש מסורתיים כמו גוגל - אבל קצת קשה לנהל איתם שיחות נפש משחררת או להתרגש ממשהו שהם כתבו.
קשה גם להתרגש באמת, עם צמרמורת והכל, מהתוצרים ה"אמנותיים" של הלהיט הקודם מבית OpenAI - מחולל התמונות Dall E 2 - אם כי באמנות המצב מורכב יותר נוכח האמורפיות שבעצם הגדרת המושג הזה. אמנים רבים וטובים באמת חוששים לפרנסתם בעקבות כניסתו של המחולל המשוכלל למשחק ובנוסף לכך מצביעים על הבעייתיות המשפטית בחשיפה ליצירות ויזואליות של אנשים פרטיים לצורך "השראה" או "יצירה" חדשה, בדגש על הפרת זכויות יוצרים באופנים שונים.
תביעות בנושא כבר נמצאות מזמן על השולחן של OpenAI, אבל קשה להאמין שאת הגלגל הזה אפשר עדיין להשיב לאחור. מחוללי התמונות והשפה כאן כדי להישאר, וגם אם כרגע הם עדיין לא תחליף אידיאלי ליצורים אנושיים, אין ספק שלאחרונים כדאי להיערך לבאות. העתיד, כך נראה, הוא פחות שלנו ויותר שלהם. להבדיל מטרנדים סוחפים אחרים שחווינו לאחרונה, בראשם הבאזז סביב NFT, כאן עושה רושם שבאמת מדובר בגיים-צ'יינג'ר: בינה מלאכותית תציג במהלך השנים הבאות עוד ועוד יכולות אנושיות, עד שלבסוף - טוב, אין לדעת מה יהיה בסוף.
3 צפייה בגלריה
פנאי דוד אבידן מתוך הסרט “הכל אפשרי” מ־1968
פנאי דוד אבידן מתוך הסרט “הכל אפשרי” מ־1968
דוד אבידן. חלוץ השעשועים עם בוטים
(צילום: באדיבות ציפורן לוטם)
כרגע, מה שבטוח זה שבלי דיוק בעובדות שמודל הדגל שלה מציג בתגובה לשאילתות ובעיקר בלי הערך המוסף של הרגש, המקוריות, ההפתעה, ההומור ובכלל, האנושיות, OpenAI לעולם לא תצליח להחליף אותנו לגמרי, בהכל. השאלה היא, כמובן, האם אנחנו בכלל עדיין זקוקים לערך המוסף הזה, או שמא האנושות מתרגלת בהדרגה לשוחח עם בוטים על הכל והבוטים, מצדם, ילמדו לעשות את זה יותר כמו אנשים? במדינת ניו יורק, שהחליטה השבוע לאסור את השימוש בצ'טבוט של OpenAI בבתי ספר, פחות מתלהבים מהאפשרות השנייה.
ובכל זאת, בזכות העניין העצום שעוררה OpenAI (מיליון משתמשים נרשמו לשירות במהלך חמשת הימים הראשונים להפעלתו), עושה רושם שהיא סבירה יותר, גם אם ייקח עקצת זמן עד שהיא תייתר את קיומנו. ברויטרס דווח לאחרונה שהחברה צופה לעצמה הכנסות של מיליארד דולר בשנת 2024 - כלומר, האופטימיות שם חוגגת, אולי בצדק. בינתיים, כדי לקבל תמונה מספקת, ובעיקר מעניינת, בנוגע לנושא כלשהו, או כדי ליהנות משיחה טובה ומפרה, נסתפק במה שיש לאנשים לומר.