פרשנות
אחרי הפשרה עם האוצר: יש לחלק מיד את רווחי הקרנות למורים
לפי ההסכם, 160 אלף מורים שהיו חברים בקרנות - יקבלו 12 אלף שקל על אחד; ואולם ההליכים המשפטיים האינסופיים מונעים מהם לקבל את מה שמגיע להם
בשבוע שחלף פרסם כלכליסט כי הושג הסכם פשרה בין האוצר לקרנות המורים במחלוקת על סכום של קרוב ל־5 מיליארד שקל ששוכב בחשבון הקרנות. במסגרת ההסכם הזה, 160 אלף מורים (או יורשיהם), שהיו חברים בקרנות בתקופה הרלבנטית, אמורים לקבל 12 אלף שקל כל אחד. אלא שאוצר הכספים העודפים של קרנות המורים מושך גורמים שונים כמו הבהלה לזהב במערב הפרוע, מה שגורם למחלוקות משפטיות אינסופיות. כפי שהדברים נראים עכשיו, המורים לא יראו את הכסף גם בעוד עשר שנים. אולי הנכדים ייהנו ממנו. ואת התהליך הזה ראוי לזרז.
1. בניגוד לרוב ענפי המשק, מורים משתמשים בקרן השתלמות לשנת שבתון אמיתית וחוסכים למטרה זו בקרנות ייעודיות. המאבק על אוצר המיליארדים עוסק בקרנות של הסתדרות המורים — הקרויות קרנות השתלמות למורים ולגננות וקרנות השתלמות למורים תיכוניים, מורי סמינרים ומפקחים. שתי הקרנות צברו בקופותיהן, בתקופה שבין 1955 ל־2011, עודפים שהיו שווים ב־2020 כ־3 מיליארד שקל והגיעו בינתיים לשווי של כ־4.5 מיליארד שקל.
על רקע זה פנו הקרנות ב־2020 לבית המשפט וביקשו לאשר הסדר שלפיו יחולקו 2 מיליארד שקל ל־165 אלף חברי הקופות, כ־12 אלף שקל לחבר, ומיליארד שקל יישמרו להבטחת היציבות האקטוארית שלהן. האוצר הזה עורר גל של תביעות. משרד האוצר הגיש ב־2022 תביעה בסך 2 מיליארד שקל נגד הקופות, ובה טען שהעודפים נוצרו כתוצאה מהסדר בלתי חוקי בינו לבין הקרנות מ־1990. האוצר לא מתכחש להסכם אך טוען שהחוק גובר. תביעת האוצר משקפת מחדל חמור, שבמסגרתו הוענקו לקרנות תנאים עודפים כשהן היו בגירעון, מבלי שנקבע מועד סיום.
2. בבקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה בפברואר 2021 דורשים ארבעה מעמיתי הקרנות לחלק את כל הכספים העודפים שהצטברו, ולא רק חלק מהם — כלומר 24 אלף שקל לעמית או אף יותר. כמובן, הם מתנגדים לכל העברה לאוצר. בתביעה נוספת שהוגשה בנובמבר 2021 דורשת קרן ההשתלמות של ארגון המורים העל־יסודיים, המנוהלת על ידי "עגור", כי המדינה וקרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים יעבירו לה חלק יחסי מהכסף שהצטבר. זאת, בטענה שההסדר בין האוצר לקרנות של הסתדרות המורים הפלה אותה לרעה בסכומי עתק.
כל התביעות הועברו להרכב בית הדין לעבודה בתל אביב, בראשות השופטת אופירה דגן־טוכמכר. בנובמבר 2025 פנו האוצר וקרנות המורים לבית המשפט בבקשה לאשר הסדר פשרה: קרנות המורים יעבירו לאוצר 1.05 מיליארד שקל, 2.25 מיליארד שקל יחולקו לעמיתים ו־0.95 מיליארד שקל יישארו בקרנות למטרות איזון אקטוארי. בית המשפט מתבקש לקבוע בפסק דין שזהו הסדר סופי, שאין אחריו תביעות נוספות, וכן שלא ניתן להגיש תביעות אישיות נגד בעלי התפקידים בקרנות (צו חוסם).
3. מי שקורא את החלטת בית המשפט לאשר את ההסכם מבין עד כמה ארוכה הדרך לחלוקת הכספים. זה לא רק שצפוי ששני הגורמים המתנגדים להסכם יערערו, אלא שהרכב בית הדין מסביר את כי אישור ההסכם עלול להתעכב בין היתר בגלל שיש עוד כל כך הרבה שלבים שאפשר להתנגד לכל אחד מהם בנפרד. כך, למשל, הסכם הפשרה קובע שקרנות המורים יהיו בעתיד קרן ברירת המחדל של המורים שלא בחרו לעצמם קרן. כדי שזה יקרה דרוש הסכם קיבוצי. להסכם הזה יכולים גורמים שונים, דוגמת קרן עגור, להתנגד. בסוף כל ההליכים, התנאי הסופי להסכם הפשרה הוא הצו שמונע תביעות נוספות נגד הקרנות וחברי הדירקטוריונים שלהן. לצו הזה בוודאי צפויות התנגדויות.
היוזמה של הקרנות לחלק את הכסף למורים ראויה לשבח, הן יכלו להמשיך לדגור על הכסף. אך המצב שבו לא ברור אם ומתי המורים יראו את הכסף הוא בעייתי. אם המורים לא יכולים לקבל מיד 12 אלף שקל, שיקבלו לפחות סכום קטן יותר. על הצדדים לקבוע סכום מוסכם שאותו ניתן לחלק כבר עכשיו. אחרת - הם ימשיכו לקרוא מדי פעם על עוד שלב בדרך לחלוקה, אבל הכסף ימשיך לשכב בחשבונות של הקרנות.
