איראן האחרת
מאובר האיראנית ועד YouTube המקומית: הצצה לתעשיית ההייטק של טהרן
מנותקת מנאסד"ק, חסומה למערכת התשלומים העולמית ובלי קרנות ענק שיזרימו מיליארדים - ובכל זאת, בבירת איראן צמח בעשור האחרון אקוסיסטם טכנולוגי עצמאי. כך נראית תעשיית ההייטק של טהרן הפועלת מאחורי חומת סנקציות ונאלצת להתמודד עם שורה של קשיים
תשכחו לרגע מטילים בליסטיים, אזעקות, ומשמרות המהפיכה. הניחו בצד את טראמפ, חמינאי, נתניהו ומצרי הורמוז. אחרי שבחודש יוני האחרון, במבצע "עם כלביא", יצאנו למסע לעבר איראן האחרת, הכוללת אתרי תיירות מרהיבים, שווקים יוצאי דופן ואתרים ארכיאולוגים, הגיע הזמן לצאת שוב לטיול קצר. והפעם, היעד קצת אחר - תעשיית ההייטק הבלתי מוכרת של טהרן.
בלי נאסד"ק, בלי אקזיטים, ועם מטבע קורס צמח באיראן בעשור האחרון מתחת לרדאר מגזר טכנולוגי משמעותי, למרות ערימה של קשיים וחומה של סנקציות. ההייטק האיראני כולל כמעט הכל - מתחבורה חכמה, דרך אי־קומרס, וידאו ופינטק, ועד חברות ענן מקומיות. למה זה כל כך יוצא דופן? כי איראן מנותקת ממערכת התשלומים העולמית, מנותקת מתשתיות הענן הגדולות ומנותקת מקרנות ההון סיכון הגדולות, ולמרות הכל - ההייטק עובד.
נתחיל ב-Digikala או בשבילכם - אמזון האיראנית. החברה הוקמה ב-2006 על ידי התאומים חמיד וסעיד מוחמדי, אחרי שניסו לקנות מצלמה דיגיטלית - וגילו שמכרו להם מצלמה משומשת במחיר מופקע. כנקמה, הם הקימו אתר אינטרנט שכלל ביקורות והשוואות מחירים, אך עם הזמן האתר שינה כיוון והפך למרקטפלייס עצום הכולל עשרות אלפי מוכרים, מיליוני משתמשים, ומרכזים לוגיסטיים שמשרתים מדינה שלמה.
נעבור ל-Snapp! שהוקמה ב-2014. מה שהתחיל כ-Uber איראני הפך לסופר־אפליקציה: SnappFood למשלוחי מסעדות, SnappMarket לסופרמרקט מקוון, SnappPay לתשלומים, ו-SnappTrip לתיירות. רוצים יוטיוב? יש Aparat. פלטפורמת הווידיאו האיראנית הוקמה ב-2011, אחרי ש-YouTube נחסם לתקופות ארוכות בעקבות המחאה הירוקה של 2009 לאחר בחירתו של מחמוד אחמדינגא'ד לנשיא. בהיעדר תחרות מערבית, Aparat הפכה לבמה המרכזית לווידיאו באיראן - תחת רגולציה מחמירה וצנזורה קשה.
מחפשים נטפליקס? הכירו את Filimo. שירות סטרימינג עם מיליוני משתמשים, מנויים בתשלום ותוכן איראני ובינלאומי. תעשיית VOD שלמה - שפועלת בתוך הגבולות הנוקשים שמתווה המשטר. על פניו, זה נראה כמו אוסף חיקויים - רק בגרסה איראנית. אבל מתחת לפני השטח, בשנים האחרונות צמח גם גל שני של חדשנות מקומית, שמנסה לפתור בעיות של תשלומים, תשתיות, בריאות וחקלאות.
האקוסיסטם האיראני פועל בתנאים שכמעט אין להם תקדים בעולם. קודם כל, כסף. איראן מנותקת ממערכת התשלומים הבינלאומית (SWIFT), ולא נהנית מגישה חופשית לויזה, Mastercard או PayPal, כך שחברות לא יכולות לקבל תשלום מלקוחות בארה״ב או באירופה.
נעבור הלאה, לתשתיות. בגלל שאין גישה חופשית לשירותי הענן של אמזון או מיקרוסופט, חברות באיראן נאלצו להקים דאטה־סנטרים מקומיים ולפתח פתרונות ענן עצמאיים - מה שגרם למהנדסים האיראנים לפתח מיומנות רבה בתחום התשתיות. אם תוסיפו לכך, שאין הנפקות בנאסד״ק, אין רכישות ענק, ואין השקעות של קרנות מערביות, תקבלו חברות שהמודל העסקי שלהן מחייב צמיחה איטית ושמרנית. במונחים ישראלים, זה סטארט-אפ ניישן בלי אקזיט.
הנקודה החיובית: איראן מייצרת אלפי מהנדסים בכל שנה, ורמת הלימודים בהנדסה ומתמטיקה גבוהה מאוד. ובכל זאת, מעל 150 אלף מהנדסים עזבו את איראן בעשור האחרון, ורבים מהבוגרים מהגרים לקנדה, לגרמניה או עובדים מרחוק עבור חברות זרות בזהות בדויה.
אז מהו בעצם ההייטק האיראני? מצד אחד, שוק מקומי שנהנה מהיעדר תחרות של ענקיות טק, ולכן הצליח לצמוח ולהתפתח, ומצד שני תעשייה שלא באמת יכולה לפרוץ החוצה. אם יום אחד הסנקציות יוסרו, ההייטק האיראני יוכל לפרוח ולזכות להשקעות ענק. עד אז, בין בידוד עולמי ליצירתיות המקומית, בטהרן נבנית תעשייה שלמה, שרק מחכה לרגע שבו הדלת תיפתח.
