פרשנות
מלחמת 12 הימים בעיניים אזוריות: איראן מושפלת, המפרציות שמחות בסתר
המתקפה הישראלית פגעה בתדמיתה של איראן כבריון השכונתי; מדינות המפרץ צפויות להפיק תועלת כלכלית מהפחתת הסיכון הגיאופוליטי, עם צמיחה של 4.5% בשנה הבאה; קטאר שוב קוצרת הישג דיפלומטי, וסעודיה זוכה בהישגים אסטרטגיים, ללא מעורבות ישירה
המלחמה בת 12 הימים בין ישראל לאיראן מהווה נקודת מפנה משמעותית במזרח התיכון. גם אם בנקודת הזמן הנוכחית לא כל ההשלכות עדיין ברורות, בשורה התחתונה איראן יוצאת מוחלשת דרמטית הן מבחינה צבאית והן מבחינה גרעינית, ובוודאי מבחינת תדמיתה באזור. לעומתה, ישראל מחזקת את מעמדה כבעלת ברית מרכזית של ארצות הברית באזור וכמעצמה מודיעינית וטכנולוגית שמתפעמים מיכולותיה.
מדינות המפרץ, למרות הגינוי הפומבי שהשמיעו נגד היוזמה הישראלית נגד איראן, מחככות ידיים בהנאה בחשאי עקב החלשת איראן והפחתת האיומים על יציבותן, אם כי גם להן ברור כי האיום האיראני לא הוסר לחלוטין. בפעם המי יודע כמה קטאר הוכיחה גם השבוע את יכולותיה כמתווכת אזורית וכבעלת ברית קרובה של וושינגטון, אף שנחשפה לפוטנציאל האיום הנשקף מהשכנה איראן, איתה יש לה יחסים מורכבים.
מבחינה כלכלית, בטווח הקצר צפויה להישמר יציבות לאחר שנמנעו זעזועים משמעותיים במחירי האנרגיה ובשווקים הפיננסיים, אך בטווח הארוך הפגיעה הקשה בציר השיעי עשויה להביא להפחתת הסיכונים, לפתוח באזור הזדמנויות חדשות ולמשוך משקיעים נוכח הפוטנציאל הכלכלי של האזור ובדגש על המפרציות. יש לסייג ולומר כי השגת היציבות במזרח התיכון וצעידתו לעבר השקעות, פיתוח כלכלי וטכנולוגיות מתקדמות תלויה ברובה ביכולת המשטר האיראני הנוכחי להתאושש, בתגובת הקהילה הבינלאומית ובתנופה הדיפלומטית לנצל את החלון שנפתח לקידום יציבות אזורית, ובכלל זה בנוגע למלחמה ברצועת עזה.
המשטר באיראן – לאן?
איראן תנסה מהיום להציג, בעיקר לעצמה, כי יצאה מנצחת מהעימות אך באזור לא צפויים לקנות את הסחורה המשומשת הזו שהציר השיעי מנסה למכור כל פעם אחרי שהוא מוכה. מעמדה של איראן כמעצמה אזורית התערער באופן משמעותי עקב המכות הצבאיות והאסטרטגיות הקשות שספגה מישראל וארה"ב. העימות האחרון הבהיר יותר מכל כי מאמץ שני העשורים האחרונים של איראן לבנות רשת פרוקסי אזורית ירד לטימיון והתפוגג ברגע האמת מבחינתה.
התקיפות האמריקאיות על מתקני הגרעין העיקריים של איראן (פורדו, נתנז ואספהאן) דחקו את תוכנית הגרעין של איראן שנים לאחור לפחות, ונטרלו מרכיב מרכזי בהרתעה האסטרטגית וביכולת המיקוח האזורית של משטר האייתוללות. ללא איום גרעיני אמין, יכולתה של איראן להרתיע יריבים או לנהל מו"מ מעמדת כוח נפגעה קשות.
עליונותה האווירית של ישראל והמודיעין המדויק שלה, שהודגמו בתקיפות באזורים נרחבים באיראן, חשפו את פגיעותן של מערכות ההגנה האווירית של איראן ואת מגבלות כוחה הצבאי. חיסול מפקדים צבאיים בכירים והרס תשתיות צבאיות קריטיות, כולל אתרי טילים ובסיסים צבאיים, פגעו קשות ביכולות הקונבנציונליות של איראן. מתקפת התגמול של טהראן נגד הבסיס האווירי האמריקאי בקטאר ביום שני הייתה מוגבלת ולא יעילה, ורק הדגישה את יכולתה המופחתת של איראן להגיב בצורה משמעותית. ההישגים היחידים שאיראן יכולה להציג והם גם מה שמטרידים את שכנותיה - עוצמת הפגיעה והנזק שהשיגו הטילים שהיא שיגרה לעבר ריכוזים אזרחיים בישראל וכן הפגיעה הכלכלית שהסבו לישראל בימי המלחמה.
באזור מבינים היטב כי "ציר ההתנגדות" של איראן נחלש באופן דרמטי ולא תפקד ברגע האמת מבחינתה, קרי כאשר תוכנית הגרעין שלה מותקפת. חיזבאללה בלבנון, מלבד הצהרות סולידריות, נמנע מלפעול צבאית, המיליציות הפרו־איראניות בעיראק טרחו להודיע כי לא תקפו בסיסים אמריקאיים בעקבות תקיפת מתקני הגרעין, ואילו החות'ים בתימן הפכו לגורם שולי עוד יותר במהלך 12 ימי הלחימה. מעבר לכך, גם בזירה הבינלאומית איראן נותרה מבודדת, ללא תמיכה של ממש, למעט הצהרות סולידריות מצד רוסיה וסין.
שאלת השאלות היא מה יעלה בגורלו של משטר האייתוללות עכשיו. עוד לפני העימות הנוכחי, שאלה זו התעוררה נוכח העובדה שהמנהיג העליון עלי ח'מינאי נמצא בעשור התשיעי לחייו ללא מחליף פוטנציאלי ברמתו והמצוקה הכלכלית רק הולכת ומחמירה. לאחר העימות האחרון ניתן להצביע על גורמים שיכולים לסייע להפלת המשטר, אך ישנם גם גורמים מייצבים. הפגיעה הקשה בתוכנית הגרעין האיראנית ובמנהיגות הצבאית פגעה משמעותית ביוקרת המשטר. כמו כן, אם המשטר יתמיד בעקשנותו ויסרב להגיע להסכם בנושא הגרעין והטילים, הכלכלה האיראנית, שכבר נאנקת תחת הסנקציות, צפויה להיפגע עוד יותר עם צמיחה של פחות מ־0.5% ב־2025, בעוד האינפלציה תגיע ל־43.3%, כך לפי הערכות קרן המטבע.
למרות הלחצים, ועוד לפני שמספידים את המשטר האיראני צריך לציין כי הוא עדיין מחזיק במנגנוני דיכוי יעילים. מיליציית הבסיג', שאחראית על הביטחון הפנימי, הכריזה עם תחילת העימות על מצב כוננות גבוהה צעד המעיד כי המשטר ערוך מבחינתו לאפשרות של תסיסה פנימית גוברת. נראה כי המשטר יוצא מהעימות עם ישראל כשהוא שביר יותר מאי פעם, אך עדיין בעל יכולת הישרדות.
מדינות המפרץ גם אם לא יודו בפומבי מרוצות ורואות בהחלשת איראן הזדמנות להפחתת איומים והגברת היציבות האזורית דבר שיאפשר להן למקסם את משאבי האנרגיה שלהן למימוש תוכניות הרפורמה הכלכלית שלהן לגיוון מקורות ההכנסה. מדינות המפרץ צפויות להפיק תועלת כלכלית מהפחתת הסיכון הגיאופוליטי, והבנק העולמי צופה צמיחה כלכלית של 3.2% ב־2025 ו־4.5% ב־2026. צמיחה זו נתמכת על ידי הצפי להקלה במגבלות הייצור של אופ"ק+ ומומנטום מתמשך במגזרים הלא־נפטיים, מגמה שתצבור תאוצה עם ירידת קרנה של איראן באזור.
טורקיה תשקיע יותר בביטחון
מי ששוב קוצרת את ההישג הדיפלומטי החשוב של העימות היא קטאר, ששימשה את נשיא ארה"ב טראמפ כגורם שמביא הסכמה מהאיראנים לקבל את הצעת הפסקת האש. לצד זאת, קטאר מצאה את עצמה בקו האש הן בהקשר לתקיפות מתקני גז במפרץ הפרסי והן בהקשר לירי הטילים מאיראן, מה שמדגיש את שבריריותה ותלותה המוחלטת בוושינגטון. מנהיגת המפרץ סעודיה יוצאת מהמשבר כמי שזוכה בהישגים אסטרטגיים משמעותיים, ללא מעורבות ישירה. החלשת איראן משרתת אינטרסים סעודיים מובהקים ארוכי טווח, בעיקר בהפחתת איומים על מצרי הורמוז - מרכיב קריטי לכלכלה הסעודית.
מי שעוד לא מצטערת על החלשת איראן היא טורקיה. אמנם הנשיא ארדואן השתמש במילים בוטות נגד ישראל על התקיפה באיראן, אך החלשת איראן אמורה לסייע לטורקיה להגביר השפעה באזור למשל בעיראק. הטורקים חששו מעליית מחירי האנרגיה, שהייתה עלולה לזעזע את הכלכלה, אך ההשפעה הייתה מתונה. בכל מקרה, נוכח העליונות שהוכיחה ישראל בזירת הקרב, נראה כי טורקיה הולכת בשנים הקרובות להגביר את השקעותיה בביטחון, כולל שדרוג מערכות הגנות אוויר.
החלשת איראן היא בעלת פוטנציאל גם לפריצת דרך ברצועת עזה משלל סיבות. אחת מהן קשורה שוב לחיזוק מעמדה של קטאר, נותנת החסות להנהגה המדינית של חמאס בדוחא, דבר שיכול לסייע ליצור מומנטום ולהביא את ארגון הטרור להסכים לנוסחאות שעלו בעבר.
