ניתוח
סגירת הורמוז תפגע בעיקר באספקת הנפט לאסיה, אבל תקפיץ מחירים בעולם
בתגובה להפצצת הכורים הגרעיניים איראן עלולה לממש איום ישן ולפגוע במעבר הנפט במצרי הורמוז. מירי כטב"מים ועד מיקוש, האפשרויות מגוונות, אבל עיקר הפגיעה לא תהיה בארה"ב אלא בשווקים של סין, יפן והודו
לאחר שארצות הברית הפציצה את מתקני הגרעין באיראן, ראשי תעשיית האנרגיה מביטים בדאגה בעיקר לכיוון מצרי הורמוז, המחברים בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן. מדובר בנתיב ימי שרוחבו פחות מ־33 ק"מ, אך הנחשב ל"נקודת החנק" הקריטית ביותר עבור שוק הנפט, זאת בשל מיקומו האסטרטגי.
מבחינת יכולות, לאיראן כמה אפשרויות מבצעיות לפגיעה במצרים — החל משיבוש התנועה ועד לסגירתם מוחלטת. ראשית, היא יכולה לנסות לסגור את המצרים באמצעות כלי שיט. כמו כן, ברשותה כ־6,000 מוקשים ימיים שעמם תוכל למקשם ובכך לחסום את תנועת המכליות כמעט מיידית. עוד אפשרויות הן באמצעות איומים לירי ישיר על כלי שיט או ביצוע ירי כזה, כולל באמצעות כטב"מים. איראן תוכל גם לדרוש את אישורה לכל מעבר של מכלית.
אם תרצה לזעזע את שוק האנרגיה, אבל לייצר אירוע עם "חתימה נמוכה", איראן תוכל להשתמש בפרוקסי, כמו החות'ים, או בסבירות נמוכה יותר, ארגון מעיראק — וזאת בעיקר תוך שימוש בטקטיקה של הטרדה באמצעות סירות מהירות.
בכל דרך שתבחר, התוצאה תהיה דרישה של חברות הביטוח להימנעות משיט באזור, מה שיוביל לעליית מחירי הנפט. במצרים הללו עוברים מדי יום כ־20% מתצרוכת הנפט העולמית (קרוב ל־20 מיליון חביות) וכשליש מהגז הנוזלי. סעודיה לבדה מייצאת דרכם כ־5.5 מיליון חביות ביום, שהם כ־38% מאספקת הנפט העוברת דרכם. הגז הטבעי הנוזלי (LNG) הזורם דרכם עמד על כ־10.3 מיליארד רגל מעוקבת ליום ב־2024, בעוד ברבעון הראשון של 2025 הוזרמו 11.5 מיליארד רגל מעוקבת ליום, בעיקר מקטאר. גם כאן מדובר ב־25%-20% מתצרוכת הגז העולמית. בנוסף, הורמוז מהווה עורק מרכזי לסחורות כמו דשנים וכימיקלים, עם 35% מסחר המתנול הימי, הדלק החלופי לספינות שצובר פופולריות בשווקים.
הבשורה הרעה לשוק הנפט היא שבמקרה של פגיעה בהורמוז, ישנה אפשרות מוגבלת בלבד לעקוף אותם בהסתמך על התשתיות הקיימות באזור המפרץ. הצינורות הקיימים כוללים את צינור מזרח־מערב הסעודי (פטרו ליין) שמחבר את שדות הנפט הסעודיים במזרח לנמלי הים האדום במערב. קיבולתו הורחבה באופן זמני ל־7 מיליון חביות ביום ב־2019, ובשנה שעברה סעודיה הגדילה את הזרמת הנפט הגולמי דרכו כדי להימנע משיבושים סביב מצר באב אל־מנדב, בעקבות מתקפות החות'ים. אבל גם עם מאמצים להגדיל את קיבולתו, צינור זה איננו יכול לקזז באופן מלא את הכמויות העוברות דרך הורמוז.
צינור נוסף הוא זה שמגיע לאמירות פוג'יירה. הצינור, בקיבולת של 1.8 מיליון חביות ביום, מקשר שדות נפט יבשתיים למסוף היצוא בפוג'יירה שבמפרץ עומאן, ובכך עוקף את המצר. נכון להיום, הוא עובד בניצולת כמעט מלאה ולכן איננו מהווה פתרון משמעותי במקרה של סגירת הורמוז. צינור נוסף הוא גורה־ג'אסק, שדווקא משמש את איראן. צינור זה תוכנן להעביר מיליון חביות של נפט איראני ביום לים עומאן. אף שהחל לפעול בשלב הראשון (קיבולת יומית של 350 אלף חביות) ביולי 2021, איראן ייצאה דרכו פחות מ־70 אלף חביות ביום בקיץ 2024 והפסיקה להשתמש בו לאחר ספטמבר 2024, עקב "קשיים תפעוליים ופוליטיים". לפיכך, בחישוב מצרפי, לסעודיה ולאמירויות יש כ־2.6 מיליון חביות ביום של קיבולת לא מנוצלת מצינורות קיימים, שיכולים לעקוף את הורמוז. קיבולת מעקף זו מהווה חלק קטן בלבד מהכמויות העוברות בהורמוז, מה שהופך אופציה זו לבלתי מספקת.
עצירת התנועה במצרים תגרום לזינוק מיידי במחירי הנפט, עם השלכות אינפלציוניות עולמיות, האטה כלכלית ועלייה חדה במחירי הביטוח הימי. מדינות אסיה — סין, יפן, קוריאה הדרומית והודו — ייפגעו בשלב ראשון, שכן כ־85% מהנפט הגולמי והקונדנסט, ונתון דומה מהגז הטבעי שעברו בהורמוז ב־2024, הגיעו לשווקים אלה. הודו, למשל, מייבאת למעלה משני שלישים מהנפט שלה וכמעט מחצית מה־LNG דרכם. מדינות כמו לבנון, התלויות לחלוטין בדלק מהמפרץ, ייקלעו למשבר מיידי. השפעת האירוע תגיע גם לארצות הברית ולאירופה, אשר אינן צפויות אומנם להרגיש מחסור, אך יספגו עליות מחירים.
מאחר שסגירת המצרים תערער את עקרון חופש הניווט, יסוד מהותי במדיניות החוץ האמריקאית, מהלך כזה יעמיד למבחן את הנכונות של ארצות הברית ובעלות בריתה להגיב צבאית. בשנים האחרונות איראן השתמשה באיום על הורמוז כמנוף הרתעה, במיוחד בתגובה למעורבות אמריקאית בסכסוך עם ישראל. אך למרות האיומים, היא נמנעה מסגירה של המצרים, הן בשל החשש להתעמת עם המערב והן בשל תלותה הכלכלית בהם, מאחר שהיצוא האיראני, הנמשך גם בימים אלה, עובר דרכם.
