ניתוח
פרשת הבילד: אישום אוריך מהדק את הטבעת הפלילית סביב נתניהו
לצד אוריך חשוד גם ראש הסגל ברוורמן - שניים מהאנשים הקרובים ביותר לרה"מ. אוריך צפוי לאישום בסעיף שעונשו המרבי מאסר עולם - אך גם אם יורד האישום לעבירה ללא כוונה פלילית, הייתה כאן כוונה מתועבת: להנדס דעת קהל נגד המחאה לשחרור החטופים
ההחלטה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לצרף את יונתן אוריך לאישום הפלילי של הנגד ארי רוזנפלד והדובר אלי פלדשטיין בפרשת ה"בילד" התקבלה באיחור, אך היא משלימה את מעגל החשדות והאישומים סביב ראש הממשלה, נאשם בעצמו. המעגל נסגר גם מכיוון נוסף - ראש הסגל צחי ברוורמן, החשוד בעבירות מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט באותו הסיפור. פלדשטיין, מחולל האירוע, גרר אתו לשאול את אוריך ואת ברוורמן - שניים מהאנשים הקרובים ביותר לנתניהו.
סיפור ההדלפה ל"בילד" משתרשר ומתכתב עם פרשות נוספות מאותו הסוג והז'אנר: האחת, חשיפה וסיכון גורמי מודיעין; והשנייה, ההתמכרות למבצעי השפעה ותודעה. בעניין הסיכון הביטחוני עומדת גם ח"כ טלי גוטליב, שהעלילה עלילת דם על איש שב"כ וחשפה את זהותו רק בשל היותו בן זוגה של שקמה ברסלר. על מבצעי ההשפעה והתודעה למדנו מהגיוס הפיראטי של אורי אלמקייס בידי האוגדה של רומן גופמן - היום מועמדו של נתניהו לראש המוסד. התמונה הרחבה עגומה: טרלול המתפשט לאינספור זירות וחזיתות, וכולן מתכנסות לנתניהו - לבכירי לשכתו, לפוליטיקאים מהקואליציה שלו, למינויים שלו לראש השב"כ ולראש המוסד. כולם מתכנסים לסירחונות פרסונליים, ציבוריים, מקצועיים ופליליים. הטבעת הפלילית המתהדקת סביב ברוורמן ואוריך מלמדת - ולא בפעם הראשונה - על האיכות האנושית המפוקפקת שסובבת את נתניהו. ברוורמן כבר לא יהיה שגריר בלונדון, ואוריך מיצה את תפקידו כ"שגריר" קטאר בישראל — לוביסט שמומן בזמן מלחמה בידי מממני החמאס.
"אני יכול לכבות את זה", הבטיח ברוורמן לפלדשטיין, שהעיד על פגישתם בחניון בקריה - בעדות שמסר פלדשטיין לעמרי אסנהיים וגם למשטרה. הכיבוי הזה רק הזניק את גובה הלהבות כלפי מעלה, לפי המסורת הארוכה והמוכחת שלפיה ניסיונות כיבוי, כיסוי וטיוח לא רק שאינם מעלימים את עבירת המקור, אלא מכפילים את חומרתה ומגדילים את טווח האישומים סביבה.
אוריך צפוי לאישום החמור של מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון. "הכוונה לפגוע" - שהעונש המרבי בגינה הוא מאסר עולם - היא ההגדלה שתאפשר עסקת טיעון או חלופת הרשעה לסעיף מופחת שאין בו כוונה. לפי "הארץ", סניגורו של אוריך, עו"ד עמית חדד, היה מוכן להודאת לקוחו בעבירה פחותה. בכל מקרה, גם אם אין כוונה לפגוע בביטחון המדינה - יש כאן כוונה מתועבת וחמורה לא פחות: להנדס דעת קהל בישראל נגד המחאה שקראה לעסקת שחרור החטופים. זאת באמצעות הדלפת מסמך של החמאס - שנכתב בידי גורם זוטר ואינו משקף מדיניות רשמית - המציג הצעות טקטיות ללוחמה פסיכולוגית נגד ישראל. המסמך הועבר ל"בילד" על ידי ישראל איינהורן, שותף לקנוניות אוריך ופלדשטיין, והוא גם בנה של פרופ' טליה איינהורן, חברת ועדת גרוניס לאישור טוהר המידות של בכירים. כמו הבן, גם האמא עושה כמיטב יכולתה לשרת את נתניהו. כל אחד מהשניים לפי יכולתו. ולפי צרכיו - של ראש הממשלה.
