ניתוח
כמו בכל משבר, גם בעניין המכסים טראמפ יכריע ברגע האחרון
האולטימטום שהציב הנשיא לקביעת גובה המכסים שיושתו על שותפות הסחר הגלובליות אמור לפקוע מחר, אבל בינתיים לא ברור אם יממש את איומיו או ידחה את הקץ שוב. קשה לחשוב על קרקע פחות יציבה לפעילות כלכלית וצמיחה
מחר אמור לפקוע האולטימטום שהציב נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עבור מדינות העולם ל"סגירת עסקה" סביב סוגיית המכסים — אחת משלוש הרגליים של מה שזכה כבר לכינוי Trumpeconomics.
תאריך היעד מגיע לאחר שבאפריל האחרון הודיע טראמפ על מכס אוניברסלי של 10% שיושת על רוב המדינות, אבל הוסיף לכך מכסים בשיעור של עד 50%. מאוחר יותר הוא עיכב את המועד הקובע למכסים הנוספים עד 9 ביולי. אבל בעידן טראמפ שום דבר לא בטוח, והעולם מצפה כעת בדריכות. האם הנשיא הכי בלתי צפוי בהיסטוריה אכן יממש את איומיו, האם אנחנו עומדים בפני הסלמה חדה במלחמת הסחר הגלובלית, או שמא אנחנו נמצאים כבר בעיצומה. במקביל עולה השאלה, האם טראמפ, שעסוק במקביל בסכסוך במזרח התיכון, שוב ידחה את הקץ ויתן 90 ימים נוספים כדי להגיע להסכמים.
גם אם משרד הסחר האמריקאי יקפיץ את המכסים במועד שנקבע, תידרש היערכות גלובלית למציאות המס החדשה, זאת בהינתן העובדה, שנכון להיום משייטות ברחבי העולם כ־105 אלף ספינות עמוסות בסחורות.
זוהי לפי שעה התשובה הרשמית ביותר של הנשיא לגבי ההסכמים עם המדינות, שנמסרה בימים האחרונים: "זה יכול להיות 12 מכתבים, או אולי 15 מכתבים. או יותר. אבל עשינו עסקאות, אז יהיה לנו שילוב של מכתבים (כלומר, החלטות חד־צדדיות, א.פ.) וגם כמה עסקאות שהתגבשו. נשלח אותם ביום רביעי. אולי בחמישי. אני חושב שעד ה־9 נספיק לסגור עם כולם. אנחנו נראה", כך הכריז.
התשובות לשאלות הללו אינן ברורות, ואף מעורפלות מתמיד. המגזר העסקי העולמי יכול להתנחם אולי בהודעתו של שר המסחר האמריקאי הווארד לוטניק, לפיה המכסים ייכנסו לתוקף ב־1 באוגוסט. במקביל, שר האוצר סקוט בסנט אמר שלשום, כי ייתכנו בשורות טובות לגבי הסכמות עם כמה מהמדינות. מבולבלים? גם אנחנו. אין לוח זמנים ברור, אין מכסים מוגדרים, ולא קיים פירוט לגבי המדינות והמוצרים שעליהם יחולו. והכי מפחיד: אין תוכנית יציאה.
מעמד ה־BRICS
ערעור ההגמוניה המערבית
מה שבטוח, טראמפ יכריע ברגע האחרון וינסה למקסם את הרווח הפוליטי בסיבוב הנוכחי, עד הסיבוב הבא. כפי שנוכחנו בחצי השנה האחרונה, טראמפ יקבע את הקצב והעולם מוזמן לנסות ולעקוב אחריו.
הנקודה הראשונה שחשוב לזכור, היא שתנאי הרקע של מלחמת הסחר הם שונים בתכלית לעומת זו של 2019־2018. לא רק בהיקף, אלא גם במבנה הגיאופוליטי.
כך למשל, מדינות ה־BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) מקבלות חשיבות אחרת במפה האסטרטגית, שכן הכוונה המוצהרת של טראמפ לנסיגה חסרת תקדים מקדמת הזירה הבינלאומית כ"שוטר של העולם", מציבה אותן במקום אחר ומערערת את ההגמוניה המערבית. שלשום התכנסו מנהיגי הגוש בריו דה ז'נרו, שם פרסמו הצהרה לפיה ממשל טראמפ מעלה "חששות רציניים לגבי עליית המכסים החד־צדדיים", שלטענתם יפגעו בכלכלה העולמית. למחרת הצהירה ממשלת סין, כי היא מתנגדת לשימוש במכסים כמנוף לחץ, ודובר משרד החוץ הסיני הזהיר כי "השימוש במכסים לא ישרת איש". כמיטב המסורת, טראמפ לא נשאר חייב, ואיים במכס נוסף של 10% על מדינות שישתפו פעולה עם "מדיניות הסחר האנטי־אמריקאית של ה־BRICS".
לא נראה שענקיות הגוש נבהלו. המדינות, כולל איראן הנמנית עמן, התחייבו להגביר שיתופי פעולה וגם לצמצם שימוש בדולר כמטבע רזרבי וחליפין — עמדות שמרגיזות מאוד את הנשיא האמריקאי.
סין במוקד
אין הסכם פורמלי ומחייב
כאמור, במוקד מלחמת הסחר ניצבת סין, אבל גם כאן התמונה מעורפלת. בחודש מאי בעקבות מו"מ בין המעצמות, הוקפא שיעור המכסים ההדדיים שעמדו על 145% לסין ו־125% לארצות הברית, לרמות של 30% ו־10%, בהתאמה. אבל, לא בוטלו המכסים האסטרונומיים שחלו עד מאי (אלא רק הוקפאו), לא הושגו הסכמות על נושאי ליבה כמו זכויות קניין רוחני וסובסידיות, וגם, טרם הושג הסכם מחייב (כי אם רק מסמך הבנות).
סין ממשיכה להראות שהיא יודעת לשחק את המשחק. מצד אחד, היא מציגה את עצמה כמגן של הסחר החופשי, אבל מאידך גיסא, מאחורי הקלעים היא מגייסת תמיכה מה־BRICS, מנסה להאיץ את תהליך הדה־דולריזציה, ומחזקת בריתות אזוריות שמהוות משקל נגד לארצות הברית. במילים אחרות: היא בפירוש לא נבהלת.
מי שנקלעה לאש הצולבת בין שתי הענקיות היא וייטנאם: היצוא לארה"ב אחראי ל־30% מהתמ"ג שלה, אבל סין היא הספקית הגדולה ביותר שלה. במלחמת הסחר הראשונה סין ביצעה Transshipment — חברות סיניות מכרו את המוצרים שלהן לווייטנאם, שבתורה מכרה לארצות הברית כדי לעקוף את מחסומי הסחר, מה שהקטין את הגירעון המסחרי מול סין בכ־30% (כמעט ללא פגיעה בה), אך הזניק את הגירעון מול וייטנאם פי 44 (!) מ־3 מיליארד דולר ל־123.5 מיליארד דולר (בין יוני 2018 לסוף 2024). לפני שבוע הכריז טראמפ על הסכם שקבע מכס של 20% על רוב המוצרים, למעט מוצרים שנחשבים סיניים (כלומר, "מחופשים" לווייטנאמים ויוצאים מווייטנאם), שם המכס הוזנק ל־40% (לעומת 46% עליהם הוכרז באפריל).
השותפה האירופית
לא תיכנע לתכתיבי טראמפ
סוגייה לא פחות חשובה לכלכלה העולמית היא המכס שיוטל על מדינות האיחוד האירופי, שעמן מקיימת ארצות הברית את קשרי הסחר המשמעותיים בעולם — היקף של כ־1.7 טריליון יורו בסחר הדדי ב־2024, שהם 4.6 מיליארד יורו ביום. באפריל האחרון הכריז טראמפ על מכס של 20% שיושת על אירופה, אך כאמור הוקפא עד מחר.
אירופה, שסובלת מתסיסה פוליטית ומהאטה כלכלית מתמשכת, מנסה למנוע עימות ישיר עם שותפת הסחר העיקרית שלה. על השולחן מונח הרבה מאוד כסף המתפרס על פני כמה וכמה תעשיות אסטרטגיות: מגבינה צרפתית ומוצרי עור איטלקיים ועד כלי רכב גרמניים ותרופות ספרדיות. בה בעת, גוש 27 המדינות לא מוכן להיכנע לתכתיבים של טראמפ והבהיר כי האיחוד ערוך ומוכן לפעולות תגמול, במידה והדבר יידרש. בינתיים, האירופים מתקרבים למדינות אסיה, במיוחד להודו וליפן, על מנת להגדיל את מרחב התמרון.
השורה התחתונה מטרידה: הכלכלה העולמית מגיעה לדדליין שקבע טראמפ, אבל בלי לדעת מה בדיוק אמור לקרות בו. ההצהרות הרשמיות אינן ברורות, המסרים מבולבלים והשחקנים המרכזיים עלולים להגביר את אי־היציבות בגלל חישוב מוטעה. ייתכן שמדיניות חוסר העקביות והערפול של טראמפ היא לגמרי מכוונת ומיועדת להגביר את הלחץ על שותפות הסחר, תוך שמירה על חופש פעולה פוליטי. אלא שהמחיר הוא עצום: משקיעים, יצואנים, יבואנים, חברות לוגיסטיקה ובנקים מרכזיים נמצאים בעלטה מוחלטת. קשה לחשוב על קרקע פחות יציבה לפעילות כלכלית, צמיחה ושגשוג. בה בעת, ניתן לומר בוודאות שמדובר בקרקע פוריה לסכסוכים, עימותים ומלחמות.
