מאימפריית מיסוי ועד חברות קש: כך בנו החות'ים כלכלה חסינת סנקציות
בחלקים בתימן שנמצאים בשליטתם, החות'ים הקימו מערכת כלכלית שמאפשרת להם לפעול מול שווקים זרים, גם כשחברות וחשבונות נכנסים לרשימות הסנקציות המערביות. חלק משמעותי ממנגנון גיוס הכספים מבוסס על הפחדת סוחרים ועסקים
אחרי יותר מעשור של שליטה בצנעא, לא ניתן להתייחס לחות'ים רק כארגון חמוש שמקבל נשק וסיוע מבחוץ. בחלקים בתימן שבהם הם שולטים, החות'ים הקימו מערכת כלכלית שלמה, שמחברת בין מנגנוני מדינה, מסים, מכס, דלק, תקשורת ובנקים - לבין חברות קש, חלפנים, סוחרי נפט ורשתות הברחה מחוץ למדינה.
זהו מודל שמייצר הכנסות מתוך השטח שבשליטתם ובמקביל מאפשר להם להמשיך לפעול מול שווקים זרים, גם כאשר שמות, חברות וחשבונות נכנסים לרשימות סנקציות. לפי הערכות בתוך תימן וכן לפי הערכות של האו"ם שפורסמו במהלך השנים האחרונות, החות'ים מגלגלים בשנה הכנסות של לפחות 6 מיליארד דולר - פי כמה וכמה מרמת ההכנסות של הממשלה התימנית המוכרת בינלאומית, שמקום מושבה בעדן.
הבסיס של המערכת נמצא בתוך תימן. מאז ההשתלטות על הבירה ב־2014, החות'ים השתלטו גם על מנגנוני גבייה קיימים: מס הכנסה, מכס, זכאת (צדקה אסלאמית), הכנסות מנכסי הקדש, אגרות ממשלתיות והיטלים שונים. לצד אלה נוספו תשלומים ו"מבצעי התרמה" למימון המאמץ המלחמתי, אירועים דתיים, המלחמה בעזה ומוסדות המזוהים עם התנועה. אלא שהמונח "מיסוי" לא מספר את הסיפור במלואו. חלק משמעותי ממנגנון גיוס הכספים שבנו החות'ים מבוסס על כפייה ישירה על עסקים, סוחרים ולעיתים גם בעלי הכנסות קטנות תוך הטלת טרור, הפחדה ושימוש בנשק.
מרכז צנעא למחקרים אסטרטגיים תיאר בשנים האחרונות מערכת ריכוזית שבה ההכנסות זורמות למנגנוני השלטון בצנעא, בעוד שהוצאות אזרחיות בסיסיות, ובראשן שכר לעובדי ציבור, נותרו מצומצמות מאוד. זו אחת מנקודות החוזק העיקריות של הכלכלה החות'ית: היא גובה הכנסות כמו מדינה, אבל אינה משלמת את מלוא העלויות של מדינה ומבקשת לכך מימון סעודי בכל הסכם שלום אפשרי. במשך שנים, מאות אלפי עובדי ציבור באזורי השליטה החות'ית לא קיבלו שכר סדיר. המשמעות היא, שחלק גדול מהנטל החברתי מועבר למשקי הבית, לקהילות המקומיות ולארגוני הסיוע, בעוד שלשלטון נותרת גמישות גבוהה יותר בהקצאת משאבים לצבא, לביטחון ולמוסדות הפוליטיים שלו.
הכנסות עתק ממכירות נפט
מקור הכנסה נוסף הוא השליטה בנמלי חודיידה, א־סליף וראס עיסא. פתיחת הנמלים ליותר יבוא מסחרי חיזקה משמעותית את יכולת הגבייה של החות'ים. לפי נתונים שצוטטו על ידי מרכז צנעא, בין מאי 2023 ליוני 2024 נגבו כמעט 800 מיליון דולר במסים ובמכסים על דלק וסחורות שנכנסו דרך נמלים שבשליטתם. החות'ים גם הפעילו לחץ על יבואנים להעביר מטענים דרך חודיידה במקום דרך נמלים שבשליטת הממשלה המוכרת בדרום. בכך הם לא רק הגדילו את הפעילות הכלכלית בשטחם, אלא גם גרעו הכנסות מהיריבים בעדן.
הדלק הוא אחד הענפים המרכזיים במערכת. משרד האוצר האמריקני העריך בתחילת 2026, כי רשתות הקשורות לחות'ים מייצרות יותר מ־2 מיליארד דולר בשנה ממכירות נפט בלתי חוקיות. לפי וושינגטון, איראן מעבירה נפט באמצעות חברות מתווכות, גורמי סחר וחברות הרשומות במדינות אחרות, וחלק מהמשלוחים מגיעים בתנאים מועדפים או ללא תשלום.
הרווח לא נוצר רק ביבוא. החות'ים יכולים להרוויח בכמה שלבים של אותה עסקה: דרך חברות הקש המעורבות במסחר, דרך המכס והמסים בעת הכניסה לנמל, דרך הפצה מקומית ולבסוף דרך המחיר לצרכן. כך נבנית שרשרת שבה אותה חבית דלק מייצרת הכנסה שוב ושוב. זו גם הסיבה שסנקציה על חברה אחת לא בהכרח עוצרת את המסחר. חברה יכולה להיסגר, להחליף שם או לעבור לבעלות פורמלית אחרת, בעוד הפעילות עצמה נמשכת.
גם תחום התקשורת הפך למקור הכנסה משמעותי. צוות המומחים של האו"ם בנושא הסכסוך בתימן קבע, כי חלק גדול מתשתית התקשורת בתימן והמוסדות המפקחים עליה נותרו בצנעא. לפי הערכות שנכללו בדו"חות האו"ם, ההכנסות של החות'ים מהענף הציבורי והפרטי מגיעות למיליארדי ריאלים תימניים בשנה. חברת תימן מובייל, אחת החברות הגדולות במדינה, דיווחה על תשלומים משמעותיים של מסים וזכאת.
השליטה בענף מעניקה לחות'ים כסף, אבל גם השפעה ושליטה על אחת התשתיות הרגישות ביותר במדינה.
הזכאת הפכה גם היא ממס דתי מקומי למערכת ריכוזית. החות'ים הקימו רשות כללית האחראית על הגבייה והעבירו אליה סמכויות שהיו בעבר בידי הרשויות המקומיות. מבחינת השלטון בצנעא זהו כלי כפול: מצד אחד מקור הכנסה קבוע ומצד שני מנגנון חלוקה שמאפשר להעניק סיוע, מימון והטבות לקבוצות ולמוסדות המזוהים עם התנועה. בכך הופכת הגבייה גם לאמצעי פוליטי שמחזק נאמנות ותלות.
אל המערכת הזאת מצטרפת השתלטות על נכסים וחברות. דו"חות האו"ם ומקורות תימניים תיעדו בשנים האחרונות החרמות של עסקים, מינויים של נאמנים מטעם השלטון והשתלטות על מוסדות פיננסיים. גם בנקים וחברות גדולות מצאו את עצמם תחת לחץ ישיר. במקרים מסוימים הוקפאו כספים או הועברו נכסים לשליטה של גורמים הקשורים לחות'ים. מבחינת הארגון, נכסים כאלה יכולים להפוך למקור הכנסה, בטוחות, מנוף לחץ או כלי להלבנת כספים.
החלק החיצוני של המערכת חשוב לא פחות. משרד האוצר האמריקני הטיל בשנים האחרונות סנקציות על רשתות של סוחרים, חלפנים, חברות ספנות וחברות מסחר שפעלו בתימן, באיראן, בעומאן ובאיחוד האמירויות. אחד השמות המרכזיים שחזרו שוב ושוב בהודעות האמריקניות הוא סעיד אל־ג'מל, שנחשב בעיני וושינגטון לאחד ממנהלי רשת המימון החות'ית. לפי האמריקנים, הרשת משתמשת בחברות קש, חשבונות חלופיים וסוחרים במדינות שונות כדי להעביר כספים ולרכוש סחורות.
המטבע המקומי הפך לכלי במאבק
גם מערכת החלפנות המקומית משחקת תפקיד מרכזי. בתימן, שבה המערכת הבנקאית מפוצלת בין צנעא לעדן והגישה לבנקאות בינלאומית מוגבלת, חברות חלפנות ורשתות העברת כספים ממלאות תפקיד הדומה לבנקים. הן מאפשרות להזיז כסף במהירות, לעיתים בלי לעבור דרך מסלולים בנקאיים רגילים. כאשר חברה אחת נכנסת לרשימת סנקציות, ניתן להעביר פעילות לאחרת. המבנה המבוזר הזה מקשה על יצירת נקודת חנק אחת.
פיצול הבנק המרכזי בין צנעא לעדן הפך גם את המטבע ואת הפיקוח לכלי במאבק. החות'ים אסרו שימוש בשטרות חדשים שהודפסו על ידי הממשלה בעדן, והם מפעילים כללים נפרדים על בנקים, חלפנים ומערכות העברה. ב־2025 וב־2026 נקט הבנק המרכזי בצנעא צעדים נגד בנקים שביקשו להעביר פעילות לעדן או להשתלב במנגנוני מימון יבוא שבשליטת הממשלה. בכך החות'ים מנסים לשמר את צנעא כמרכז פיננסי בתימן ולמנוע בריחה של פיקדונות, מטבע ועמלות לשטח היריב.
זהו למעשה סוד העמידות של הכלכלה החות'ית. היא לא תלויה במימון איראני או בנתיב הברחה יחיד. היא נשענת על אוכלוסייה גדולה, נמלים, שוק מקומי, תשתיות תקשורת, מיסוי ומערכת סחר חיצונית, שמסוגלת להחליף שמות וחברות. הסנקציות מייקרות עלויות, מרתיעות בנקים, מקשות על ספנות ומחייבות את הרשתות לעבוד בדרכים מסורבלות ויקרות יותר. אבל, כל עוד החות'ים שולטים במרחב שבו חיים מיליוני תימנים ובמנגנוני הגבייה שבו, יש להם בסיס הכנסה פנימי שקשה מאוד לנתק מבחוץ.
