הטבעה אמריקאית: תתחילו להתרגל ל־NBA אירופה
הדרמה האמיתית בעונת היורוליג הנוכחית נמצאת הרחק מהפרקט, בדיונים על ההשתלטות של ה־NBA על הליגה; המהפכה שמוביל הקומישינר אדם סילבר כוללת בניית הקבוצות האירופיות מאפס, טורניר אמצע עונה נוצץ משותף והעברות שחקנים; לצד הפיתוי מהכסף הגדול, יש גם מתנגדים: "אי אפשר לקנות את הכדורסל באירופה"
עונת 2025/2026 של היורוליג נפתחה בסוף ספטמבר והספיקה לספק כרגיל קרבות כדורסל מותחים בין הענקיות המסורתיות — מפנאתינייקוס ופנרבחצ'ה ועד ריאל מדריד ופרטיזן בלגרד, וכבר היינו עדים לדרבי היסטורי ראשון בין מכבי להפועל תל אביב. היורוליג ממשיכה להדגים מדוע היא נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם, אולם הדרמה האמיתית נמצאת הרחק מהפרקט, כאשר בצל פתיחת עונת ה־NBA בשבוע שעבר מאחורי הקלעים מתנהל מאבק שליטה חסר תקדים.
מתחת לפני השטח הספורטיבי מסתתרת סוגיה קיומית חריפה בהרבה: האם זהו הדור האחרון שיכיר את הליגה כמעצמה הבלעדית של הכדורסל האירופי. התקופה האחרונה היתה סוערת במיוחד במסדרונות הכדורסל העולמי, כאשר גורמים בכירים ביורוליג ובהנהלת ה־NBA דנו באפשרות לשיתוף פעולה, או ליתר דיוק, בהצעת השתלטות אמריקאית שאי אפשר לסרב לה. דבריו של קומישינר ה־NBA, אדם סילבר, בפורום הגלובלי של בלומברג בספטמבר האחרון, וכן הצהרותיו החוזרות מאז, אינם עוד שמועות, הם תוכנית פעולה מפורטת המכוונת היישר ללב הפועם של הכדורסל ביבשת: הפיכתו לחלק אינטגרלי מהאימפריה האמריקאית. כחלק מההיערכות החדשה, קבוצת וילרבאן תעזוב את היורוליג לטובת ה־BCL (ליגת האלופות של פיב”א) בסיום העונה. המהלך נובע משיקולים כלכליים עקב הפסדים כבדים ועלויות היורוליג הגבוהות. המטרה האסטרטגית היא למצב את הקבוצה, שבבעלות כדורסלן העבר הצרפתי טוני פארקר, כראשונה שתצטרף לליגת NBA אירופה המתוכננת לקום בשיתוף פעולה בין ה־NBA לפיב”א.
מדובר במהפכה עמוקה שמוביל אדם סילבר: התפיסה החדשה היא יצירת מבנה גלובלי, שיאחד את כוחו של הכדורסל העולמי תחת מותג ה־NBA, וזה הרבה מעבר לשיתוף פעולה או לטורניר ידידות. סילבר דיבר על הקמת קונפדרציה עולמית, המשלבת קבוצות מה־NBA, את ליגת NBA Europe, שצפויה לקרום עור וגידים עד עונת 2028-2027, ואף את הליגה האפריקאית. המשמעות היא שהליגות האירופיות המקומיות לא יתבטלו, אלא ישתלבו במערכת היררכית תחת מותג־העל האמריקאי, כשהיורוליג תיאלץ להתכווץ או להצטרף למהלך. NBA אירופה תוקם כליגת זכיינות, שתכלול קבוצות שיקבלו זיכיון בבירות אירופיות גדולות, כמו לונדון, פריז, ברלין ומדריד. רוב הקבוצות יוקמו מאפס או יחברו למותגי כדורגל ענקיים. הרעיון הוא ליצור גשר בין היבשות שיהפוך את הכדורסל לליגה טרנס־אטלנטית, והתמונה שהוא מציג מפתה: טורניר אמצע עונה נוצץ (בסגנון NBA Cup) באירופה, ואף אפשרות לקבוצות אירופיות טובות להשתתף בפלייאוף ה־NBA.
מדובר באסטרטגיה עסקית מחושבת. כפי שציין סילבר, הבעיה האירופית היא לא הכישרון, אלא בעיה עסקית. "מבחינה מסחרית, לא ראינו את ההתפתחות שראיתם בארצות הברית", אמר סילבר בפורום, והדגיש את הצורך בתשתיות חדשות שיעמדו בסטנדרט ההכנסות הגלובליות. הוא אף הרחיב והשווה בין היורוליג ל־NBA, וציין כי בעוד השווי המוערך של קבוצת NBA ממוצעת חצה את רף ה־3 מיליארד דולר, שווי הזכיינות של קבוצות היורוליג המובילות עומד על 300-100 מיליון דולר בלבד.
מוחקים את ההיסטוריה
כאן טמונה הדרמה הגדולה עבור היורוליג. בעוד הליגה האירופית מתנהלת במודל של זכיינות והיסטוריה, ה־NBA מגיעה עם מכונת כסף שקשה להתחרות בה. הזינוק המהיר של NBA אירופה, שצפוי בתוך שנתיים־שלוש, לא יהיה "צמיחה אורגנית" אלא התפוצצות מתוכננת שממנפת את כוחו של מותג הספורט הגדול בעולם. הליגה החדשה לא מתחילה מאפס אלא משתלטת על שוק קיים ומחדירה לו שלושה מרכיבי מפתח שאין לשום מתחרה אירופי: הון עצום, מיתוג גלובלי ושיתוף פעולה עם ענקיות כדורגל.
NBA אירופה תגיע עם הון אמריקאי חסר תקדים ותשתית נדל"נית. מכיוון שה־NBA תדרוש דמי זיכיון של חצי מיליארד דולר ומעלה מכל קבוצה, הזרמת הון מסיבית זו, שאת תמחורה מובילים כבר כעת J.P. Morgan ו־Raine Group, מבטיחה יציבות פיננסית מיידית למועדונים, תשתיות ברמה הגבוהה ביותר ויכולת לשלם שכר עתק ולהשאיר באירופה את הכוכבים הגדולים. סילבר אף משווה את הרעיון של טיסה "מניו יורק ללוס אנג'לס" לטיסה "מניו יורק ללונדון", ומצביע על עתיד שבו מטוסים מהירים יטשטשו את המרחק, ויהפכו לוח זמנים גלובלי ל"בר־ביצוע". "אנחנו רואים את העולם כעת ככפר גלובלי אחד, ובעידן של מטוסי סילון פרטיים הפער בין טיסה לאורך אמריקה לבין טיסה מעבר לאוקיינוס כבר לא רלבנטי ללוח זמנים של ספורט מקצועני", אמר.
המרכיב השני הוא מכונת מיתוג גלובלית. סילבר הצהיר שהכדורסל האירופי "ממוסחר באופן ירוד" ביחס לפוטנציאל שלו. "היורוליג מוציאה כיום כ־100 מיליון יורו בשנה מהסכמי טלוויזיה, בעוד ה־NBA עומדת לחתום על עסקת שידור מקומית שתחצה את רף ה־75 מיליארד דולר לעשור", ציין אנליסט ספורט בכיר מטעם גולדמן זאקס והוסיף: "הפער הזה הוא הזדמנות עבור ה־NBA להכפיל או לשלש את הכנסות המדיה האירופיות בקלות". ה־NBA מביאה איתה יכולת לתרגם כל משחק לאירוע בידור טלוויזיוני ולמשוך ספונסרים גלובליים, מה שיבטיח הסכמי שידור שוברי שיאים. אם ה־NBA תקים ליגה אירופית משלה — עם שכר שחקנים גבוה יותר, מתקנים מודרניים וחשיפה גלובלית — הכוכבים האירופים הנותרים יבחרו לשחק שם, והיורוליג תהפוך למעשה לליגת פיתוח אירופית.
המרכיב השלישי הוא קפיצה על גבי מותגי־על קיימים, קרי מועדוני כדורגל. ה־NBA מנהלת מגעים לשתף פעולה עם מועדוני כדורגל כגון ריאל מדריד, שכבר מחזיק בקבוצת כדורסל, ופריז סן ז'רמן שעוד אין לו קבוצת כדורסל. שיתוף פעולה כזה מעניק ל־NBA אירופה בסיס אוהדים ענק וקנאי מרגע ההשקה. שחקן ה־NBA קווין דוראנט מיוסטון רוקטס, שמחזיק במניות בקבוצת פריז באסקט, כבר הצהיר כי הקבוצה הפריזאית מתוכננת לעבור לליגת NBA אירופה. לפי דיווחים, ב"וול סטריט ג'ורנל", הדיונים כוללים הקמת קבוצות בשש עד שמונה ערים אירופיות מרכזיות כבר בשלב הראשון, ובהן לונדון, פריז, ברלין ומדריד.
”תשוקה לא קונים בכסף”
האתגר הגדול ביותר עבור האמריקאים הוא המורשת והאהדה, שכן קבוצות כמו מכבי תל אביב, פנאתינייקוס או ז'לגיריס אינן רק קבוצות ספורט, הן חלק מהזהות הלאומית. השאלה היא האם קהלים אלה יסכימו להחליף את המותג ההיסטורי שלהם במותג אמריקאי חדש. היורוליג והקבוצות המובילות בה נמצאות בצומת דרכים קריטי. נשיא היורוליג לשעבר, ג'ורדי ברתומאו, התייחס למאבקי הכוח וטען בעבר כי המודל האמריקאי לא יצליח לשמר את הדרמה והקשר הרגשי של האוהדים: "הכדורסל באירופה מונע על ידי תשוקה ואהדה מקומית. אי אפשר לקנות את זה בכסף גדול".
מנגד, ההנהלה הנוכחית של היורוליג נעה על הציר שבין פחד ממהלך הרסני לבין אמונה במוצר שלהם. פאוליוס מוטיונאס, מנכ"ל היורוליג, הביע חשש עמוק מהמהלך: "ליגה חדשה זו תיצור בלבול, היא תיצור חלוקה. האוהדים הקנאים מכירים את היורוליג ואת אירופה, ואנחנו לא מפחדים לאבד אותם, כי אנחנו מאמינים שיש לנו מוצר טוב יותר על המגרש". במקביל, דיאן בודירוגה, נשיא היורוליג, מדגיש את החשיבות של שמירת ייחודיות הכדורסל האירופי: "אנחנו צריכים להגן על מה שעושה אותנו מיוחדים. כשאנחנו מדברים על זה ש'כל משחק משנה', אנחנו חזקים, יש לנו את האוהדים הכי נלהבים, את המשחקים הכי תחרותיים, יש לנו מסורת עשירה באמת, ואני חושב שאנחנו צריכים לשמור על זה".
המאמן האגדי ז'ליקו אוברדוביץ'אמר, ש"ההון האמריקאי אטרקטיבי, אבל אם נשכח שהכדורסל האירופי בונה שחקנים ומאמנים, ולא רק קונה אותם, נאבד את הנשמה שלנו. המספרים לא יכולים לנצח את התרבות".
מנגד, יש המבינים כי ההתנגדות בלבד לא תעצור את המכונה האמריקאית. ג'נרל מנג'ר של אחת מקבוצות הפיינל פור, שביקש להישאר בעילום שם, אמר בציניות: "אנחנו כבר לא נלחמים על עצמאות; אנחנו נלחמים על תנאי הכניעה הטובים ביותר".
הקבוצות המובילות ביורוליג חייבות לקבל החלטה אסטרטגית ומהר: האם להילחם בכוחות ענק על ידי גיוס הון אדיר, משימה כמעט בלתי אפשרית, או לנהל משא ומתן מול סילבר להצטרפות מבוקרת ל"קונפדרציה" העולמית שלו. אם לא יפעלו במהירות, פתיחת העונה החגיגית שראינו בחודש האחרון, כולל הדרבי התל־אביבי, עלולה להיות הצעד האחרון בדרך למותה של עצמאות הכדורסל האירופי.
