סוף-סוף אפשר להגשים את החלום על מסעדת חוף אמיתית
במלח מים החדשה בחוף גורדון בתל אביב השפים טל סוחמי ואלעד דגן בנו תפריט ישראלי יחסית פשוט עם מנות פתיחה וסלטים סטנדרטיים, אבל גם קבב מעולה שבמעולים ומנת דגים מטוגנים עצומה וטעימה בטירוף
לפעמים נדמה לי שחלומו הקולינרי והתיירותי של כל בן תרבות הוא לשבת מול הים, לשתות משהו ולאכול דגים מטוגנים. דורות של ישראלים גדלו בתחושת תסכול מוצדקת שאין ממש מקומות כאלה בארץ. יש מקומות על המים או מול המים אבל זה תמיד ליד ובערך: הלנה בקיסריה נהדרת אבל קצת יוקרתית מדי, באבו כריסטו בעכו המרפסת תלויה מעל הגלים אבל שם זה נגמר וצ'אקולי החדשה בכלל יושבת על מרפסת בטון והים טיפה רחוק מדי. המסעדה היחידה שעשתה את זה עד הסוף היתה מנטה ריי בחוף בתל אביב, וגם היא רק לאחרונה ניצלה מסכנת סגירה ועברה מעופרה גנור לידיהם של גיא גמזו ואיציק חנגל. ואז הגיעה מלח מים החדשה בחוף גורדון בתל אביב, שקמה על חורבות סניף ענק של גרקו.
המסעדה ענקית ממש והמים מאוד קרובים, רק שביל הבטון של הטיילת מפריד בין המסעדה לחוף עצמו. על התפריט של מלח מים חתומים השפים הצעירים טל סוחמי ואלעד דגן, הזכורים לטובה ממסעדת מנסורה מנוחתה עדן. השניים גם הספיקו לעשות סיבוב קצר מאוד גם בג'ורג' וג'ון. כאן הם לא עומדים במטבח ורק עשו סיבוב ייעוץ אבל עדיין, מדובר בשפים רציניים מאוד. בעל הבית הוא נבו דוקטורי, הבעלים של מוסד החוף התל אביבי בננה ביץ'. הפסקול של מלח מים מורכב ממיטב הקלאסיקות הישראליות, ולא ממוזיקה ים תיכונית או יוונית כמו בפנטזיות שלי, אבל אחרי הכל מדובר בתפריט הכי ישראלי שיש. כן, כולל חומוס ופלאפל, וזה מקסים.
לפני הטיפ
פותחים שולחן (6 סוגי סלטים ושתי פיתות):
58 שקל
קרפצ'יו דג ים:
78 שקל
שיפודי קבב טלה:
96 שקל
סרדינים מהכנרת (היה לבנון הכנרת במקום):
104 שקל
עוגת פיסטוק:
48 שקל
אוזו:
52 שקל
התחלנו עם פלטת סלטים, שמכונה "פתיחת שולחן", שלא חרגה מהסטנדרט המקובל, שגרתי ולא רע. טחינה, סלט גזר חריף (מאוד), סלט חצילים בתחמיץ, מעין מטבוחה טובה, סלט זוקיני מטוגנים, חמוצים בעמבה, כרובית בטחינה וטבולה עם קינואה. שתי פיתות חמימות בשקית נייר השלימו את התמונה. שום דבר מסעיר. גם קרפצ'יו מוסר הים היה סטנדרטי. קצת זרעי עגבניה, פרוסות דקות של בצל, צנונית פרוסה דק, צ'ילי ועלי כוסברה. הכל מאוד שגרתי, לא שזה רע, רק שיכלו לחתוך קצת פחות דק את הדג.
המנות העיקריות היו כבר אופרה אחרת. קבב הטלה היה מעולה שבמעולים. בשרני, עסיסי, מתובל כמו שצריך וגם לא קטן בכלל. הוא לווה בפרוסות דקיקות של בצל מוחמץ בכמות אדירה, טחינה, צ'ימיצ'ורי ופלפל ירוק חריף קלוי. כיף לא נורמלי.
מנת הסרדינים מהכנרת, שהתגלתה בכלל כלבנון הכנרת (קיבלנו הסבר מהמלצר, אז בסדר), היתה עצומה ממש בגודלה. לא הצלחנו לסיים אותה. הדגים הקטנים היו גם פריכים וגם עסיסיים, ובעיקר טעימים בטירוף. ביס דג, שלוק אוזו. מה עוד אפשר לבקש. צ'יפס? היה גם צ'יפס. מעולה והמון ממנו.
קינחנו בפרוסת עוגת פיסטוק בחושה מעולה עם כדור מפלצתי בגודלו של גלידת וניל. שני אספרסו וקמנו כמו חדשים, כלומר מפוצצים מרוב אוכל. כיף גדול ומפתיע על שפת הים במקום הכי לא צפוי בעולם. אולי עוד יש עתיד למסעדות על הים?
מלח מים, טיילת שלמה להט 17, תל אביב
