"אני לא מבין גדול באמנות. אני פשוט מתאהב"
נקודות עיקריות.כלכליסט AI
- ישראל מקוב, לשעבר מנכ"ל טבע, מציג אוסף של כ-400 יצירות אמנות ישראלית הכולל אמנים קלאסיים לצד אמנים עכשוויים.
- האוסף האקלקטי משקף את טעמו האישי של מקוב ומתמקד באמנות מקומית, ללא שיקולים כלכליים של מכירה או רווח.
- מקוב פועל כפילנתרופ המעניק פרסים לאמנים צעירים ותומך במוסדות תרבות, מתוך רצון לסייע וליצור שינוי בשדה האמנות.
"לקח לי הרבה זמן להבין שיש לי אוסף", אומר אספן האמנות והפילנתרופ ישראל מקוב, בסיור באוסף האמנות שלו ברמת גן, שכולל כ־400 עבודות אמנות ישראלית. זהו אוסף רחב ואקלקטי, שבו לצד יצירות של אמנים קלאסיים כמו לודוויג בלום, ומופשטים של אריה ארוך, יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, לאה ניקל ומשה קופפרמן, ישנו גם ייצוג בולט לאמנים עכשוויים כמו זויה צ׳רקסקי, ציבי גבע, חן שיש ונירית טקלה. "אוסף אמנות אלה מילים גדולות", אומר מקוב, "בשבילי הוא פשוט משקף את הדברים שמרגשים אותי, לא שיקולים כלכליים. לא מכרתי אף עבודה".
ואכן, במשך שנים הוא היה מזוהה בעיקר עם עולם העסקים והביומד, ולא עם איסוף אמנות ופילנתרופיה בתחום. מקוב (87), במקור מרחובות, ממשפחת פרדסנים שהיתה ממייסדי המושבה, כיהן בשנים 2007-2002 כנשיא ומנכ"ל ענקית התרופות טבע. עוד קודם לכן ייסד את אינטרפארם, חברת הביוטכנולוגיה הראשונה בישראל, ואחרי טבע כיהן כיו"ר סאן פרמצבטיקה, כיו"ר גיוון אימג'ינג וכיו"ר נטפים. כיום מקוב מכהן כיו"ר קוונטליקס נוירוסיינס, שפיתחה טכנולוגיה לאבחון ולהערכת תפקוד המוח, וכיו"ר ביולייט מדעי החיים, המתמקדת בפיתוח ובהשקעה בטכנולוגיות בתחום רפואת העיניים. לצד כל אלה הוא מקדיש לפיתוח אוסף האמנות, לתמיכה בתאטרון גשר, באמנים ובמוזיאונים, ולהענקת פרס על שמו ביריד האמנות והעיצוב "צבע טרי". מבחר גדול מהאוסף מקובץ בספר "מראה מקום", שיצא לאחרונה בעריכת האוצרת אירית הדר, ומוצע לרכישה בחנויות המוזיאונים. במקביל אפשר להשתתף בסיורים מודרכים באוסף במשרדי ביולייט ברמת גן שם הוא מוצג (לפרטים: aviva@makovltd.com). את האוסף אוצרת שולמית נוס, שניהלה את אוסף האמנות של בנק דיסקונט.
2 צפייה בגלריה
עבודה של שלומית גופר, זוכת פרס מקוב הנוכחית. “אף פעם לא מכרתי עבודה”
(צילום: אלעד שריג)
איך התחלת לבנות את האוסף?
״אומנם אמא שלי תמיד עסקה באמנות ובעיטור כדים, והיה לה קשר לאמני עין הוד, אבל מי שהובילה את ענייני האמנות אצלנו בבית היתה אשתי נירה, שנפטרה ב־2006. כבר בשנות ה־60, אחרי הצבא והחתונה, נסענו לירח דבש בגליל. בקיבוץ שמיר פגשנו את האמן משה כגן, צייר יליד פולין שהיה חבר הקיבוץ, וקנינו כמה מעבודותיו. כשנירה יצאה לפנסיה היא פתחה גלריה לאמנות דקורטיבית בבית הענק שלנו בכרמי יוסף, והבית התמלא כולו ביצירות, בעיקר של אמנים צעירים. וגם כשחלתה היא לא היתה מפספסת ביקורים במוזיאונים ובגלריות. לאחר פטירתה, ביום ההולדת שלה היינו הולכים עם משפחה וחברים למוזיאונים. ככה מצאתי את עצמי מסתובב בגלריות ופגשתי את שולמית נוס״.
מי בוחר את העבודות?
״אני לא מבין גדול באמנות, ואני לא מתבייש להתייעץ, זו הדרך ללמוד. אבל אני פשוט מתאהב, למשל בעבודות של ליליאן קלאפיש או של לאה ניקל, שאני מאוד מצטער שלא זכיתי להכיר אישית. אני הולך לסטודיואים של אמנים ומתמקד במה שקורה בישראל, לא בחו״ל, ואם יש אמן או אמנית שאני מרגיש ששווה לתמוך בהם, אז למה לא? כך, למשל, הזמנתי אליי הביתה את ציירות 'הברביזון החדש', זויה צ׳רקסקי, אולגה קונדינה, אנה לוקשבסקי, אסיה לוקין ונטליה זורבובה, לקראת התערוכה שלהן במשכן לאמנות עין חרוד״.
בסיור באוסף מתברר שהוא אינו ניסיון לייצג באופן שיטתי את תולדות האמנות הישראלית, אלא משקף כמה מן האהבות של מקוב. יצירות משנות ה־20, שהן משאת נפש של אספנים רבים, כמעט אינן מיוצגות בו, וגם שנות ה־30 מיוצגות בדלילות, וכך גם הפיסול הישראלי: יגאל תומרקין, למשל, מיוצג בעבודה אחת בלבד. מנגד, ניכר שמקוב נמשך לאמני "אופקים חדשים" ולדור שסביבם. יש באוסף ייצוג בולט למופשטים הצבעוניים והעסיסיים של לאה ניקל, אבל מקוב מתעניין גם בכאן ועכשיו, ובאוסף גם צילום ווידיאו - ובהם עבודות רבות בקנה מידה מוזיאלי של גסטון צבי איצקוביץ, וכן מיצב של סיגלית לנדאו.
האוסף כולל גם עבודות של האמן הקונספטואלי מיכה לורי, העוסקות בתבונה, בטכנולוגיה ובעתיד האנושות. העבודות הוצגו בתערוכה "מפת דרכים" במכון ויצמן ב־2018. "כיוון שאני פעיל מאוד במכון, ראיתי את התערוכה המדהימה של לורי, שעוסקת במוח. ומאחר שאני בעצמי יו״ר חברה שעוסקת במוח, רכשתי מהאמן את כל העבודות".
לצד האספנות, מקוב משתף פעולה גם עם מוזיאון אשדוד לאמנות, ומעניק שם את פרס ישראל מקוב לזכר רעייתו נירה, המאפשר לאמן להציג תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה וקטלוג נלווה. בנוסף, זו השנה הרביעית שביריד צבע טרי מוענק פרס על שמו לאחד מאמני החממה, הכולל מענק של 20 אלף שקל ותערוכת יחיד ביריד. "חשוב לי שהפרס ילך כתמיכה באמן צעיר. אני לא בוחר למי לתת את הפרס, יש ועדה מקצועית, אבל הנחת שלי היא לעזור ולעשות שינוי".
