מישלן זה לא: תחליף הבשר של רידיפיין מיט לא מזכיר את הדבר האמיתי
מישלן זה לא: תחליף הבשר של רידיפיין מיט לא מזכיר את הדבר האמיתי
חברת הפוד־טק רידיפיין מיט הטיסה לישראל את השף המעוטר בכוכבי מישלן מרקו פייר ווייט כדי להציג את תחליפי הבשר שהיא מייצרת. האוכל שהוגש היה די סתמי, ונדמה שמי שהכין אותו השתדל להסוות את חומר הגלם ששימש אותו בשלל רטבים
כולם רוצים להציל את העולם. גם אני. אני מודע לכך שאני לא עושה מספיק. אני טס במטוסי סילון ואוכל בשר. להגנתי אומר שבעניין הבשר זו העבודה שלי. לאכול, כלומר. אי אפשר להיות מבקר מסעדות בלי לאכול בשר.
אבל יש מי שחושבים אחרת. חברת רידיפיין מיט היא חברת פוד־טק מקומית שמייצרת תחליפי בשר מהצומח. החברה הישראלית משתמשת בטכנולגיות חדשניות ביותר, ובין היתר מדפיסה נתחים שלמים במדפסות תלת־ממד.
אשחר בן שטרית ואדם להב, בעלי החברה היושבת ברחובות ולה כבר 150 עובדים, גייסו כבר מאות מיליוני דולרים לטובת פיתוח ושיווק מוצריהם. לפני חודשיים דיווח "כלכליסט" כי החברה מקדמת גיוס של כ־250 מיליון דולר כדי להמשיך את ההתרחבות שלה בעולם ובארץ, ואת הגיוס מוביל בנק אוף אמריקה. הרצון הוא לא פחות מלכבוש את העולם, או כפי שאמר בן שטרית לערוץ 2: "המטרה שלנו היא להפוך לחברת הבשר הגדולה בעולם".
כבר עכשיו נמכרים מוצרי החברה בלא פחות מ־300 נקודות בישראל וב־200 בעולם, כולל מסעדות, חנויות ואפילו אטליזים וקצביות. המוצרים של רידיפיין מיט עשויים מסויה וחלבון אפונה, חומרי טעם וריח, והם מגיעים בשלל צורות: המבורגר, קבב, נקניקיות, טחון. הטכנולוגיה הייחודית מאפשרת, כאמור, לחברה לייצר גם נתח שלם.
כדי להציג ולקדם את מוצריה קיבצה השבוע החברה שפים וכתבי מזון למפגש עם מרקו פייר ווייט. אם השם הזה לא נשמע לכם מוכר, כנראה שאתם צעירים מדי. עד לפני 20 שנה אזכור שמו בלבד היה יכול להעביר רטט בגבו של כל טבח ופודי.
ווייט הבריטי בן ה־60 נחשב עד סוף המאה הקודמת לאחד הטבחים הגדולים בעולם. כבר בגיל 27 קיבל את כוכב המישלן הראשון שלו במסעדת "הארוויס" ובגיל 33 את השלישי במסעדה שנקראה על שמו במלון הייד פארק. הוא היה השף הצעיר ביותר לזכות בתואר הגבוה מכולם. הוא נודע לא רק באוכל שלו אלא גם באישיותו הפרועה. בעצם, הוא היה אולי כוכב הרוק הראשון מבין השפים. אלא שאז נמאס לו. בסוף שנת 1999 הפסיק לבשל. לפחות גורמה. הוא עדיין מסעדן מצליח בלונדון, כוכב טלוויזיה גדול ובעיקר פרזנטור מבוקש למדי.
בשבוע שעבר נחת בבר מסעדה הרצל 16 של קבוצת R2M של רותי ברודו והשתדל ככל יכולתו להיראות מתלהב מתחליף הבשר של רידיפיין מיט שהביאה אותו לארץ. יצא לו נאום קצת מקושקש. לא נורא.
האוכל שהוגש במפגש, היה על טהרת אותו תחליף בשר, והיה אמור להיות מבושל בחלקו על ידי ווייט והשאר על ידי רון בלאו, עוד שף (הולנדי) שוויתר כבר גם הוא על כוכבי מישלן. איני יודע אם השניים אכן הזיעו במטבח והיו מעורבים. ואני קצת מקווה שלא. כי האוכל שהוגש היה די סתמי, ונדמה שמי שהכין אותו השתדל להסוות את חומר הגלם ששימש אותו בשלל רטבים.
נכון, הפחתת השימוש בבשר היא מטרה נאצלת, היא תמנע סבל מבעלי חיים ותסייע במניעת משבר האקלים, אלא ש, לטעמי לפחות, אין שום סיבה לנסות ולהחליף את הבשר המזיק ב"כאילו בשר". לא רק מפני שזה באמת רק כאילו — ואפילו לא ממש מזכיר בשר; אלא משום שיש מספיק חומרי גלם נהדרים שאינם בשר, ואם רוצים להימנע ממנו אפשר, כדאי וצריך לצרוך אותם: חומוס, עדשים, שעועית וכל שאר הקטניות וכמובן "סתם" המון דגנים, ירקות ופירות.
אני מכבד את מי שאינו מתגעגע לבשר ואינו מחפש תחליפים לטעמו. שכן לצערי וככל הידוע לי, אין כרגע בנמצא תחליף כזה. אם אתה אוהב בשר — מיד תרגיש שמה שהוגש לך כתחליף זה לא זה.
מה שמשנה, אולי, הוא שגיוס סלבריטאים מסדר גודל של מרקו פייר ווייט יכול לגרום למי שמבקש להתנזר מבשר לחשוב שהדרך לעשות זאת היא על ידי תחליפים כאלה ואחרים ואז להתאכזב, ולשוב על עקביו אל סיר הבשר. וזה, ואני רציני לגמרי, יהיה חבל.
ולמרות כל זאת, עדיין נראה שהמטרה של חברת רידיפיין מיט טובה, ולאור השקעות העתק בה גם יש לה המון קהל פוטנציאלי. אשר לטעם, אני באמת אשמח לאכול את הכובע — ואת הנתחים המודפסים שלה — ולגלות שהמוצר השתפר. אף ששוב, לדעתי פשוט אין בכך צורך. בשר זה בשר — ולא־בשר הוא לא־בשר. ולשניהם, ולנו, עדיף ככה. בינתיים.
