סגור
פנאי בקבוק יין פיליפ ויאה בוז'ולה  דומיין דה גירה
בקבוק פיליפ ויאה. הג'וקר בחפיסה

פרויקט אח בוגר: נסו את יינות הבוז'ולה קרו המצוינים

את הבוז'ולה נובו המוכרים שותים מיד בתום ההתססה. אבל לצדם ניצבים יינות הבוז'ולה קרו המצוינים, על תקן אחים בוגרים ורציניים יותר. ויש אפילו מי שמיישנים אותם

בניגוד לאגדה העממית חגיגות הבוז'ולה נובו, היין הצעיר שרק סיים לתסוס, לא נולדו כיוזמה מסחרית בראשו הקודח של ז'ורז' דובף, מי שכונה "מלך הבוז'ולה", והוא המפורסם ביצרניו. כבר בתחילת המאה ה־19 היו נאספים מגדלי הענב האדום ממנו שמכינים את יינות מחוז בוז'ולה במזרח צרפת, לחגוג את סוף הבציר בשתיית יין מאותה שנה, כלומר צעיר במיוחד, עולל במונחי יין וכמעט בלתי ראוי לשתייה אצל המחמירים.
בעלי מסעדות וברים של התקופה נהגו לרכוש כבר בספטמבר חביות שיימזגו לקראת אמצע נובמבר, כשהיין פחות או יותר רק יסיים לתסוס, אבל לא יספיק להתבגר, להתיישן ולהשתבח כנהוג ביינות אדומים, ולא מעט לבנים.
ב־1937, כשמחוז בוז'ולה הוכר רשמית כאזור גידול יין מפוקח, נקבעו תקנות שאסרו על מכירתו לפני 15 בדצמבר. ב־1951 רוככו התקנות ושוב מותר היה להשיק את היין ב־15 בנובמבר. רק ב1985 נקבע סופית התאריך המוכר כיום: יום חמישי בשבוע השלישי של נובמבר, מחצות הליל שבין רביעי לחמישי (השנה התאריח נפל על 17 בנובמבר).
לישראל הגיעו החגיגות הללו עשור מאוחר יותר כשבר היין היפואי "יועזר" עשה להן גיור כהלכה יחד עם רשת חנויות "דרך היין". אותה רשת עושה עכשיו קאמבק ליין המקסים הזה, בעזרת אחיו הגדולים. נסביר.
נסביר: מחוז בוז'ולה ממוקם בדרום בורגון, אך שלא כמו יינות בורגון האדומים המפורסמים המיוצרים מענבי פינו נואר, את הבוזולה מייצרים מענב גאמיי — שאינו נחשב לאצילי במיוחד. היינות מחולקים לכמה קטגוריות. יינות בוז'ולה כלליים, כלומר כל אלה שמגיעים מכל כרם גמאיי מוכר באזור; יינות בוז'ולה וילאז', המגיעים מכפרים נבחרים שענבי הכרמים שלהם טובים יותר; ויינות בוז'ולה קְרוּ, המגיעים מעשרה כפרים שענביהם טובים במיוחד ולכן נושאים את שם הכפר עצמו ולא את שם המחוז, כלומר למרות שהם יינות בוז'ולה הם לא נקראים כך.
וישנו כאמור הבוז'ולה נובו שהוא קטגוריה נפרדת בפני עצמה. זה יין צעיר שמיוצר בשיטה ייחודית: אשכולות שלמים מוכנסים למיכלי נירוסטה מיוחדים הממולאים בפחמן דו חמצני. הדחיסוּת הנוצרת כתוצאה מלחץ הענבים האחד על השני, בתוספת האפקט שמעניק הפחמן, מייצרים יין קליל ופירותי מאוד — יש המגדירים את טעמו כ"טוטי־פרוטי" או בעברית, מסטיק בזוקה אלכוהולי נוזלי. לי זה יותר מזכיר מיץ פטל משובח. זה היין הכי שמח שיש, והזלזול בו, אם יש כזה, הוא, אם יורשה לי, נחלתם של "מומחי יין" מלאים מחשיבות עצמית.
לצידם ישנם כאמור גם יינות קרו של המחוז, המורכבים העמוקים וה"רציניים" יותר, אולם כל הרצינות הזאת היא בעירבון מוגבל מאוד. ועדיין, יש מביניהם כמה מהיינות הכי שמחים ומשמחים שיש.
חלק מיינות מיובא לכאן כבר שנים: יינות הכפר מורגון, למשל, הם להיט ענק כבר כמה שנים בחנויות וברי היין. נדמה לי שיש לא מעט חובבי יין שמוכנים להישבע בנקיטת חפץ ביינות כמו מורגון, מולן־א־ואן וכמה אחרים ואינם יודעים כלל שהם בעצם שותים בוז'ולה, יין שלא ייגעו בו עם מקל ארוך רק בגלל הדימוי הפשוט שדבק. שמונת הכפרים הנוספים שמייצרים בוז'ולה קרו הם ברואי, קוט דה ברואי, פלרי, סנט אמור, שירובלה, רנייה, שנה וז'וליינה. מורגון הוא אולי המפורסם מכולם ואחריו מולן א ואן אבל כולם נהדרים ממש. עשו לעצמכם טובה ונסו אותם.