פרשנות
מיסוי חברות של יוצאי צבא - פתרון מופרך לבעיה אקוטית
הרעיון שמסתובב ברשות המסים למסות סטארט־אפים של יוצאי יחידות טכנולוגיות בצבא, הזוי. מדובר בפגיעה ביזמות הישראלית, בתקופה שכבר נרשמת בה ירידה במספר החברות שנרשמות בארץ. כך עלולה המדינה להבריח עוד חברות ולהפסיד את פירות ההצלחה
הכל התחיל באגדה האורבנית על גיל שויד, שיצא מבסיס של 8200 בגלילות עם דיסקט אי שם באמצע שנות ה־90 של המאה שעברה ועליו פחות או יותר הבסיס לפיירוול, שיהפוך בהמשך לצ'ק פוינט, מחברות הסייבר הגדולות בעולם ואחד היסודות של תעשיית ההייטק הישראלית. מאז הרבה מאוד בוגרי יחידת המודיעין הסודית הקימו סטארט־אפים, הנפיקו אותם בנאסד"ק או מכרו אותם לחברות ענק, נפגשו עם הרבה מאוד כסף ועל הדרך גם בנו את המוניטין יוצא הדופן של ההייטק הישראלי. כזה שמושך לפה השקעות גם לאורך שנתיים וחצי של מלחמה.
בכירי קרנות הון סיכון אמריקאיות למדו לדקלם היטב את המספרים ואת השמות המורכבים של היחידות הטכנולוגיות בצה"ל. הם מכירים את ההיררכיה הטכנולוגית בין המרכזים השונים ב־8200, במה שונה מכולם 81, ויודעים מה ההבדל בין מצו"ב לממר"ם הרבה יותר טוב מישראלי ממוצע. אחרי הכל, במקרים רבים הם שמים את המיליונים הראשונים בסטארט־אפ עוד לפני שיש לו כיוון ממשי, רק על בסיס ההיסטוריה הצבאית של המייסדים. וכן, ברוב המקרים הם הכירו בצבא ומהיחידה הרלבנטית יגיע גם גרעין העובדים הראשוני. את התפקיד שבארה"ב ממלאות האוניברסיטאות הנחשבות מליגת הקיסוס כגון סטנפורד או MIT, בישראל עושה הצבא.
בריחת מוחות וחברות
זה זמן רב שההון האדיר שמתגלגל בין בוגרי היחידות הצבאיות מצית את דמיונם של הפוליטיקאים, של אנשי משרד הביטחון וכמובן של רשות המסים. כבר עלו בעבר רעיונות שונים ומשונים לתמלוגים מיוחדים שיושתו על סטארט־אפים של בוגרי צה"ל או שהחברות יצטרכו להקצות למדינה אחוזים מסוימים מהמניות. אחרי הכל, הם לכאורה לא שונים בהרבה מסטארט־אפים שנולדים באקדמיה, למשל, ומחויבים בתמלוגים מסוימים לאוניברסיטה. חברות מסחור הידע באקדמיה מקבלות תמלוגים רק אם המפתח עבר באותו זמן באוניברסיטה ולא בדיעבד. כל היוזמות לתמלוגים השונים נדחו, בצדק, הן מתוך חוסר יכולת לקבוע מתי בדיוק נולד והתגבש רעיון לסטארט־אפ, איך אוכפים את ההחלטות – ובעיקר על רקע החשש שמעורבות המדינה תרתיע משקיעים מהמגזר הפרטי. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על כך שצה”ל מקבל את מיטב המוחות כמעט בחינם ולשנים ארוכות, שכן כיום מרבית המשרתים בתפקידים טכנולוגיים מתקדמים מחויבים בשנתיים־שלוש של שירות קבע מעבר לסדיר.
2 צפייה בגלריה
משמאל: ניר צוק, מייסד פאלו אלטו שהתחיל בצ’ק פוינט; וגיל שויד, מייסד צ’ק פוינט
(צילומים: עמית שעל ריאן פרויס )
הרעיון הנוכחי של רשות המסים למסות כל סטארט־אפ של יוצאי יחידה טכנולוגית בישראל, גם אם התאגד בחו"ל, במשך עשר שנים מהשחרור הוא המופרך מכולם, אם כי נולד דווקא מצורך דחוף מאי פעם – הכנסות לקופת המדינה. לאחר שלוש שנים של חוסר יציבות קיצונית בישראל, הן במישור הפנימי והן במישור הגיאו־פוליטי החיצוני, לא רק המוחות בורחים – אלא גם הסטארט־אפים. בתחילת שנה נחשפו בכלכליסט מספרים קשים, שהראו כי ב־2025 רק חצי מהסטארט־אפים החדשים שקמו, נרשמו בישראל. היתר עשו זאת בארה"ב. אם בין 2018 ל־2022, רובם המוחלט – בין 75% ל־80% מהסטארט־אפים החדשים – נרשמו בישראל ורק כ־20% בארה"ב, הרי שמאז פרוץ ההפיכה המשטרית בתחילת 2023 ובמשך המלחמה שבאה לאחריה, שיעור החברות שנרשמו בישראל צלל. לפי נתונים של משרד עורכי הדין מיתר וחברת הערכות השווי S Cube מבית IBI, ב־2023 נפל שיעור הסטארט־אפים שמתאגדים בישראל ל־65% לעומת 74% בשנת 2022. בשנת המלחמה – 2024 — נרשם שפל עם 50% מהסטארט־אפים שהתאגדו מחוץ לישראל ולקראת סוף 2025 התחיל שיפור מסוים, כך שבסיכום שנה זו 52% מהסטארט־אפים החדשים נרשמו כאן.
מדינות אחרות ייהנו מהאקזיטים
עיקר המשמעות של מיקום הרישום באה לידי ביטוי במעמד האקזיט. במכירה של סטארט־אפ שלא רשום בישראל המדינה מאבדת הכנסה משמעותית, כמו במקרה של עסקאות הענק של השנה החולפת – החל מ־WIZ וסייברארק ועד ארמיס. באוצר וברשות המסים מבינים את הבעיה, אבל במקום לשנות את מדיניות הממשלה או לחשוב על יצירת מוטיבציה מיסויית להירשם בישראל, הפתרון שנבחן הוא מעולמות של צפון קוריאה. "ממתי ממסים בן אדם על מה שהוא עשה פעם ולא על פי מה שהוא עושה היום?", אמר לכלכליסט יאיר בנימיני, עורך דין ותיק שפועל בתחום המיסוי הישראלי והבינלאומי כבר 30 שנה, "במקום לחשוב כיצד להפוך את ישראל למקום נוח יותר מבחינת המיסוי כדי להחזיר לכאן את הסטארט־אפים שבורחים, חושבים איך להקשות עוד".
הצעת החוק שנבחנת בימים אלה ברשות המסים היא בגדר פיל בחנות חרסינה, שכן היא מתנגשת גם באמנות המיסוי הקיימות בין ישראל לארה"ב וגם עם חוקי חופש העיסוק. הרי אם הסטארט־אפ כבר רשום בארה"ב, הוא ממוסה שם ולפי האמנה הקיימת לא יכולה להיות לו תושבות מס נוספת בישראל. מנגד, אם מחילים אותו גם על סטארט־אפים שיקומו בעתיד, הרי שניסיון להכתיב היכן לרשום את החברה הוא פגיעה מובהקת בחופש העיסוק. זאת עוד לפני שאמרנו מילה על רשימת היחידות שיוגדרו כ"חייבות במס" ועד אינספור צעדים יצירתיים, או במילה פשוטה יותר "קומבינות", שיוכלו למנוע את האכיפה. האם החוק יחול גם על מי שהיה נהג או טבח ב־8200? מעבר לכך, מדובר בתמריץ שלילי לכל מלש"ב שחושב על התחייבות ל־6-5 שנים לשירות צבאי מאתגר וממושך בצה"ל. בוגרות ובוגרי מקצועות ה־STEM בתיכונים, שמובילים לרוב לשירות ביחידות הטכנולוגיות, עלולים להעדיף לשרת שירות צבאי קצר ביחידה אחרת ולאחריה להקים סטארט־אפ שלא יחויב ברישום כאן.
החדשות הטובות הן שאף אחד עוד לא ראה את הצעת החוק שתחייב יזמים בתשלום מסים בישראל בעשור הראשון להקמת החברה. הדברים עלו בפאנל שנערך באחרונה באוניברסיטת בר־אילן בהשתתפות מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ’. לא מן הנמנע כי מדובר בשלב זה בצעד הצהרתי, שנועד להרתיע את היזמים החדשים מרישום סטארט־אפ מחוץ לישראל או לפחות לגרום להם לחשוב פעמיים. וכן, הממשלה וגם רשות המסים חייבות לעצור את בריחת ההייטק לחו"ל, שעלולה להתגבר עוד לנוכח המשך התחזקות השקל מול הדולר, אבל הצעדים צריכים להיות אלגנטיים יותר. זה לא דורש אפילו יצירתיות גדולה, אפשר פשוט להעתיק מארה"ב, שם למשל קיים פטור ממס על הרווח האישי מאקזיט עד סכום של 10 מיליון דולר. כמו שמגדיר זאת היטב בנימיני: "עדיף תמיד לעבוד עם הגזר ולא עם המקל".
