הייחוס המשפחתי מחייב: היפנית החדשה אובי מציעה תפריט מלא טעם
כשדידי פרמינגר, הבן של חלוצת האוכל היפני בישראל, עומד מאחורי המטבח של אובי, יפנית חדשה בתל אביב, לא מפתיע שהמסעדה מציעה סושי מלא טעם, שיפוד פרגית נפלא והמבורגר יפני עסיסי ונוטף
תל אביב חווה בשנה האחרונה גל קולינרי יפני חסר תקדים כמעט. אל אינספור הסושיות – מעממיות מאוד (המון) ועד יוקרתיות למדי (מעט מאוד) – שאליהן נוספו ברבות השנים גם לא מעט מסעדות ראמן, הצטרפו לא מעט מקומות שאינם מגישים סושי או ראמן או לפחות לא רק. החל בבתי קפה יפניים (מסתבר שיש דבר כזה - סיפרנו כאן על אפולו ולאחרונה נפתח ברחוב בן יהודה גם קוהי) וכלה במסעדות כמו וואט סאנג וגייג'ין שלהן כבר מלאה שנה. אל אלו מצטרפות עכשיו אסא, שעוד נידרש לה, דיינינגס במלון נורמן שנפתחה מחדש שהיתה סגורה במשך כמה שנים ואובי (Obi).
אובי (על שם אובי ואן קנובי ממלחמת הכוכבים, וגם פס הנייר שהיפנים עוטפים בו את תקליטי הוויניל) קמה על חורבות בר הגייז הוותיק אוויטה, שנסגר כבר לפני עשור ושאותו החליפו ברים דומים אחרים. פרנסיה דיברו לפני הפתיחה על מקום שיהיה לא רק מסעדה אלא גם מעין מועדון שינגנו בו די ג'ייז וחדר אחורי שיתפקד כמועדון תקליטי ויניל. יכול להיות שכל זה אכן קורה אך בשעת הערב המוקדמת בה ביקרנו היה החלל האחורי ריק עדיין. המלצרית אמרה שמותר לעשן בו. העיצוב היפהפה התנאה אומנם ברמקולים אימתניים ואיכותיים במיוחד אך אלו השמיעו מוזיקה סתמית למדי.
אלא שכל זה, כולל החלל היפה והבעלות שמבטיחה לא רק אוכל (דרור שר, לשעבר עיתונאי בטיים אאוט ומאנשי אייל שני בתדר, פורט סעיד ורומנו, ולצידו מוטי אלה ועומר דוד, אנשי קפה אירופה לשעבר), לא ממש משנה. זו הרי ביקורת מסעדות. מה שמעניין אותי הוא האוכל של דידי פרמינגר שעבד אומנם גם הוא אצל שני (מיראז', ג'אז קיסה) אבל חוץ מזה יש לו ייחוס משפחתי מחייב – אמו היא צ'יזרו נישינו, מי שניהלה במשך שנים ארוכות את אחד ממיזמי האוכל היפני הראשונים בישראל בכליל שבגליל. פרמינגר הצעיר מנצח על צוות טבחים במטבח הפתוח, שבעיניי דווקא הוא מהווה את נקודת השיא הוויזואלית.
התחלנו במה שהיה מין סושי מפורק. אתה מקבל דג קצוץ לקוביות קטנות (המאצ'י, אפשר גם דברים אחרים במקום, כולל בקר) דפי אצות, מקלות מלפפון, אורז סושי דביק, קערת סויה, ג'ינג'ר כבוש מייצור עצמי ולצידו ווסאבי וחזרת עם תפוח(!) ומגלגל לעצמך סושי. זה מצחיק, חביב, מלכלך, כיף ובעיקר טעים להפליא בעיקר בזכות תיבול חמוץ ומלא טעם של הדג. נהדר.
המשכנו בשיפוד פרגית ובצל ירוק. נשמע משעמם, נכון? מי מזמין שיפוד פרגית במסעדה יפנית? ובכן, מי שיודע מה טוב או לפחות לוקח צ'אנס. זה היה שיפוד הפרגית הכי עסיסי שאכלתי מימיי. פיסות הפרגית נמשחו ברוטב טארה (מירין, סויה וסאקה) והיו נימוחות ורכות להפליא, וביניהן שובצו חתיכות בצל ירוק. שוב, זה נשמע דבר של מה בכך אולי, אבל טבח שמוציא תחת ידיו כזה שיפוד ראוי למחמאות רבות.
גם ההמבורגר היפני, העונה לשם סנדו והוגש בלחמניית חלב יפנית, לא קטל קנים. הוא היה עסיסי להפליא ונוטף כמו שצריך ונעשה עם גבינת צ'דר, איולי ורוטב טונקאצו – רוטב יפני נהדר מפירות, ירקות, סויה וחומץ שהורגש מאוד ועשה מזה משהו שונה ומעניין.
גם פרוסות הסינטה הצרובות קלות, שהוגשו בציר עוף עם אורז קלוי ורוטב סוקיאקי (העשוי גם הוא מסויה, סאקה, מירין וסוכר), היו נהדרות. ליווינו אותן בסלט חסות שהורכב מעלי חסות ליטל ג'אם ולאליק ועוד ירוקים ברוטב ויניגרט שומשום עם פוריקקה קייל כלומר עלי קייל מיובשים. משעשע שאין הסבר לשום מונח יפני בתפריט, כאילו כולם כבר מכירים הכל. ואולי זה באמת המצב?
קינחנו בפנקוטה עם תאנים טריות, סירופ תאנים ואורז קלוי ועם עוגת גבינה יפנית. שתיהן היו מעולות כמו גם שני הקוקטיילים שהזמנו, כולל זה שלי המוזר שהתבסס על וודקה ואצות. אובי היא יופי של מסעדה, בין אם היא גם מועדון או לא.
אובי, יבנה 31, תל אביב
לפני הטיפ:
סושי מפורק – 73 שקל
שיפוד פרגית - 52
צ'יז בורגר - 58
סינטה – 88
סלט- 56
עוגת גבינה - 48
פנקוטה - 42
2 קוקטיילים - 115
