נטפליקס מגלה את הקולנוע. האם זה מה שירים את המניה?
אחרי אוקטובר שחור של מניה צוללת ופיטורים המוניים, טד סרנדוס, המנכ״ל המשותף של נטפליקס, משנה כיוון: לראשונה הפצה מלאה בבתי הקולנוע ובאיימקס, וחיבוק של קולנוע קוריאני איכותי
זה היה אוקטובר השחור עבור נטפליקס. מניית החברה צוללת כבר חצי שנה ברציפות, ואיבדה 32% במהלך 2026; החברה נכשלה בפברואר בניסיון שלה לרכוש את אולפני וורנר; ריד הייסטינגס, מייסד החברה, עזב ביוני את הדירקטוריון ופרש סופית מכל תפקידיו בחברה; ונתוני הצפייה למנוי בשנה האחרונה היו בירידה. טד סרנדוס, המנכ”ל המשותף של החברה, שלף לפני חודש את החרב והתחיל לערוף ראשים. כ־1,000 איש פוטרו מהחברה, 6% מסך כוח האדם, וביניהם היתה בלה בג׳ריה (Bajaria), אחראית התוכן הראשית של החברה. הידיעה על פיטוריה החפוזים מנטפליקס הכתה את התעשייה בתדהמה. על פי הדיווחים מאז פסטיבל קאן, סרנדוס חיפש לה מחליף. הוא הצליח לשכנע את פיטר רייס, שעמד בראש חטיבת הטלוויזיה של דיסני עד 2022, לחזור לתפקיד ניהולי ולעמוד בראש מחלקת התוכן של נטפליקס. ברגע שרייס אמר כן, סרנדוס העיף את בג׳ריה תוך שנייה בלי למצמץ.
מה סרנדוס מתכנן לעשות עם רייס? מכאן מתחילות הספקולציות. ידוע כבר שהוא רוצה שנטפליקס תשתלט על אולפן. הרכישה של וורנר נכשלה, אז אולי הוא ינסה לקנות את אולפני יוניברסל? ולכן הוא חושב מחדש על התפקיד של נטפליקס בעולם הקולנוע. הרי כל האג׳נדה של החברה היתה שסרטים לא צריכים בתי קולנוע. זה עורר עליה את זעם הוליווד, חיבל לה בחלומות האוסקרים והעיף אותה מפסטיבל קאן. אבל נטפליקס התעקשה. כעת, כשסרנדוס חולם לקנות אולפן, ומביא בכיר לשעבר בדיסני, הוא גם חושב מחדש על הפצה. זה קורה כבר בימים אלה: את ״הכדור השחור״, הסרט הספרדי שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן והוא גם נציג ספרד לאוסקר לסרט הבינלאומי, קנתה נטפליקס להפצה באמריקה, והוא מופץ בימים אלה בבתי הקולנוע על פי מודל ההפצה ההוליוודי המקובל: 45 יום של בלעדיות באולמות קולנוע, ולראשונה נטפליקס מדווחת על נתוני מכירות הכרטיסים לסרט. סרנדוס נכנע ולראשונה מיישר קו עם דרישות בתי הקולנוע כי הוא ממש רוצה לזכות באוסקר לסרט הטוב ביותר עם הסרט הזה. האסטרטגיה הזאת תימשך בפברואר, כשנטפליקס תפיץ את ״נרניה״ של גרטה גרוויג בהפצה הרחבה הראשונה בתולדותיה, באולמות רגילים ובאיימקס.
כל זה קורה בשעה שנכנסנו לנובמבר, שלחובבי קולנוע איכותי פותח כבר שנים את העונה הכי טובה של נטפליקס. זו העונה שבה היא חושפת את העובדה שבין סדרות המיועדות לבינג׳ לסרטי אקשן דלי קלוריות, יש לחברה הזאת גם טעם משובח בסרטי איכות עם שאיפות אוסקר, מ״רומא״ ועד ״במערב אין כל חדש״, מ״סיפור נישואין״ ועד ״אמיליה פרז״. השבוע היא מציגה את הרכש החדש והכי מפתיע שלה: הבמאי הקוריאני לי צ׳אנג־דונג. סרטו הקודם, ״בערה״, היה חביב הפסטיבלים וכיכב בסיכומי השנה של 2018. ועכשיו, אחרי שמונה שנים, הוא חוזר עם ״אהבה אפשרית״, שזכה לפני חודשיים בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל ונציה. לא רק שנטפליקס קנתה את הסרט הזה להפצה עולמית, והוא יעלה כאן ביום שישי, אלא שבאותה הזדמנות היא מעלה גם את סרטיו הקודמים (הוא עובד לאט, אז לא מדובר בסרטים רבים). אחד מהם כבר עלה ואל תחמיצו אותו: הסרט הקצר ״פעימת לב״, יצירה וירטואוזית עוצרת נשימה מ־2022, שוט רצוף אחד של 25 דקות שצולם בזמן מגפת הקורונה בסיאול, ובו ילד בורח מבית הספר ורץ הביתה מחשש שאמו סובלת מדיכאון ועשויה להזיק לעצמה.
לעובדה שקוריאה סבלה בשנים האחרונות ממשבר כלכלי שהוביל לפיטורים המוניים התוודענו בשנה שעברה בזכות סרטו של פארק צ׳אן־ווק, ״אין ברירה אחרת״. מה שפארק עשה בקומדיה שחורה סוריאליסטית, לי עושה כעת ב״אהבה אפשרית״, דרמה ריאליסטית אנושית קורעת לב, על גבר שפוטר מעבודתו, ואשתו, שמסכימים להשתתף בסרט תיעודי של במאית עשירה. הגבר נשאר מסוגר ושתקן, והאשה דווקא שמחה להיפתח מול המצלמה. סרטו של לי הוא לא רק דרמה חברתית על משבר כלכלי והשפעותיו על משפחות, אלא גם סיפור על קולנוע, על האופן שבו מצלמה לא רק מתעדת מציאות, אלא גם משנה אותה. המצלמה גורמת לגבר להתפרק רגשית לראשונה, והיא מערערת את כל הדינמיקה בין הדמויות.
״אהבה אפשרית״ הוא סרט של כמעט שלוש שעות. איטי, שקט, מינורי. לא סרט שסוחף אתכם או מחצין את עשייתו הקולנועית הצנועה. אבל ככל שהסרט נמשך, ההיכרות עם הדמויות נעשית אינטימית ובלתי אפשרי להיפרד מהן. וגם לי צ׳אנג־דונג משאיר את הסיפור במצב של המתנה, כסיפור שלא מגיע לסיומו המלא, אלא בקלות יכול להמשיך הלאה. זה פלא שדווקא נטפליקס הופכת לבית שיביא את לי צ׳אנג־דונג לקהל גלובלי.






























