"אנחנו נלחמים. לא מוותרים. הוויסקי נולד מתוך מחשבה על העולם"
ב־2023 נבחר הוויסקי של מילק אנד האני לסינגל מאלט הטוב בעולם, ואז פרצה המלחמה. 15 מדינות הפסיקו לקנות, ושיעור הייצוא ירד מ־95% לכמחצית. עכשיו המזקקה היפואית עוברת לייצר את כל הוויסקי שלה משעורה שגדלה בבארי
"במרץ 2023 זכה אחד המשקאות של מזקקת מילק אנד האני בתואר הסינגל מאלט הטוב בעולם בתחרות World Whiskies Awards. זה ויסקי שהתיישן בחביות שרי, החביות הנחשקות בעולם, שבהן מיושן גם מקאלן הסקוטי המהולל. אבל אז, באוקטובר, פרצה המלחמה והכל נעצר. עוד לפני שבמזקקה היפואית הספיקו ליהנות מהתהילה העולמית, היא נלקחה מהם, ובינתיים לא חזרה. "עכשיו לא כל כך אוהבים אותנו בעולם", אומר בחיוך מריר טל חוטינר, סמנכ"ל השיווק והמכירות של המזקקה. "אבל אנחנו רגילים לצרות. את הקלאסיק (הוויסקי הבסיסי של המזקקה, ח"ג) השקנו ממש לפני שפרצה הקורונה".
כל זה לא עוצר את מילק אנד האני, ובעוד כמה שבועות היא תעבור לייצר את כל הוויסקי שלה משעורה מקומית, זו שגדלה בקיבוץ בארי. כבר סיפרנו כאן על השעורה הזו במהלך המלחמה, אבל איש לא שיער שהייצור כולו יישען עליה כל כך מהר, במקום על שעורה מיובאת. בשנים שחלפו מאז הקמת המזקקה ב־2014 הפך הרעיון של ויסקי כחול־לבן כמעט למובן מאליו. אבל עד אז אפילו המחשבה על כך נראתה מופרכת. והנה, לא רק הוויסקי כחול־לבן, אלא גם חומרי הגלם שלו. חזון אחרית הימים.
חוטינר, שעובד במזקקה מ־2018 והפך לפנים שלה בעולם, מספר על תחילת הדרך: "ב־2012 קיבלתי טלפון שרוצים לפתוח מזקקת ויסקי בתל אביב. התשובה שלי היתה ברורה: אל תפתחו. אין שעורה בישראל, בשביל ויסקי צריך סבלנות ובישראל אין סבלנות, הנדל"ן בתל אביב נורא יקר, צריך להשיג חביות ואין פה שום מסורת של זיקוק. זיקקו ומזקקים פה, אבל ויסקי? ומי בכלל ישתה את זה? הם דיברו עם הרבה אנשים, רצו מישהו מקצועי, ואני שלחתי אותם לדרכם. אבל אתה יודע איך זה: כשאתה רוצה שישראלי יעשה משהו, אתה רק צריך להגיד לו 'אל תעשה את זה'. לגל קלקשטיין (ממייסדי המזקקה והבעלים שלה, ח"ג) לא היה שום קשר לעולם הזה. הוא בכלל הגיע מההייטק. אני חושב שאם הוא היה מבין מה הוא עושה, הוא לא היה עושה את זה. הוא רצה להיות ראשון".
ניסיתי להבין כמה זה עלה. חוטינר יכול רק להעריך שמדובר בעשרות מיליונים שהושקעו ב"שיטת הסלמי": כל פעם עוד קצת, עוד ועוד. קלקשטיין העקשן הקים את המזקקה על חורבות מאפיית אנג'ל, ממש מול אצטדיון בלומפילד, עם המזקק תומר גורן, ש"תמיד זיקק. הוא היה היפי. מונשיינר (מזקק לא חוקי, כפי שקוראים לזה בארצות הברית, ח"ג). הוא זיקק קצת בקיבוץ שלו, עין שמר, ואחר כך למד לבשל בירה. היום הוא מזקק מוסמך עם תואר מלונדון. מאסטר דיסטילר".
וויסקי של מילק אנד האני
(צילום: באדיבות MH)
אבל ויסקי, כאמור, הוא לא רק סבלנות וזמן אלא קודם כל שעורה ומים, ופה לא היה אף אחד מהשניים. זאת אומרת, יש מים, אבל לא כאלה שמתאימים לוויסקי. לא סתם מייצרים ויסקי בסקוטלנד ממי מעיינות זכים. לך תמצא כאלה בארץ. וגם לא היה כאן ידע רציני בזיקוק ויסקי. "הכל פתיר", מחייך חוטינר. את השעורה הביאו מסקוטלנד ומצ'כיה. במים מטפלים באוסמוזה הפוכה, תהליך שבו הופכים את המים הקשים של ישראל לרכים, ואז מעשירים אותם מחדש במינרלים ובמלחים הנחוצים. "יש לנו איזה שלושה מתכונים שונים של מים שאנחנו בונים לפי סוגי הוויסקי השונים". את החביות קנו מיקבים מקומיים, ואת הידע קיבלו מיועץ המזקקה, ד"ר ג'ים סוואן, שמת ב־2017. סוואן היה מבכירי יועצי הוויסקי בעולם, ובין השאר ייעץ למזקקת קינג קאר הטאיוואנית, שאחראית לאחד ממותגי הוויסקי הנחשבים בעולם היום, קוואלאן. הוא גם עבד בסקוטלנד, מכורתו, עם שמות כמו שיבאס. מכיוון שמזג האוויר כאן חם הרבה יותר מזה של סקוטלנד, תהליך היישון וההשבחה בחביות, שבסקוטלנד נמשך 12 שנה, קורה כאן תוך שלוש שנים. אמנם המון ויסקי מתאדה בגלל החום והלחות, אבל הטעם והמורכבות נבנים הרבה יותר מהר.
וכך, ב־2017, יצאה המזקקה היפואית לדרך: חבית אחת, 391 בקבוקים, הסינגל מאלט הישראלי הראשון. מאז הקטלוג רק התרחב.
אנחנו טועמים אינספור סוגי ויסקי: את הקלאסיק הבסיסי, את זה שהתיישן בחביות שרי ואת סדרת הטרואר, שארבעת הוויסקים שבה התיישנו בארבעה מקומות שונים: מים המלח (הוויסקי מהמקום הנמוך בעולם), דרך הנגב ועד הרי ירושלים והכנרת. מרתק ממש. ויש גם סדרה שבה הוויסקי סיים את היישון בשלל חביות, לא רק של שרי אלא גם של טקילה, יין רימונים מקומי, יין כתום של יעקב אוריה, רום, קוניאק, יין אדום, פורט, מדירה ואפילו גראפה של מזקקת יוליוס הגלילית.
מילק אנד האני מייצרת רבע מיליון בקבוקים בשנה ונמכרת ב־47 מדינות. אבל יש מדינות שכבר קונות קצת פחות. "הסקנדינביות, למשל. להולנד אני כבר לא נוסע", כי אין בשביל מה. “15 מתוך 47 מדינות לא קנו מאיתנו בשנה האחרונה. באנגליה ממש קשה”. לפני 7 באוקטובר ייצאו לא פחות מ־95% מהוויסקי, והיום רק כמחציתו. מספרים בלתי נתפסים בכל קנה מידה, גם אז וגם עכשיו. "הוויסקי נולד מתוך מחשבה על העולם, כי השוק הישראלי לא גדול מספיק". אבל אנשי המזקקה לא מרימים ידיים. "אנחנו נלחמים. לא מוותרים. אבל כן, אני נוסע עם עצם בגרון".
הם משתדלים להעמיק את האחיזה בשוק המקומי, כבר נמצאים במאות חנויות, ברים ומסעדות, ומחכים ליום שבו החיים יחזרו למסלולם. גם אנחנו. בינתיים הם מתנחמים בקהל המקומי, שמחזיר להם אהבה הולכת וגדלה. ובצדק.
הוויסקי של מילק אנד האני
קלאסיק: הוויסקי הבסיסי של מילק אנד האני הוא ויסקי ליום־יום, אם יש דבר כזה. קצת קשוח בפינות, אבל עדיין מענג מאוד, חלק ונעים. תחשבו על בלנטיינס או ג'יימסון. 229 שקלים.
וויסקי של מילק אנד האני
(צילום: באדיבות MH)
סיומת יין רימונים, סדרת אלמנטס: אחד המשקאות הייחודיים והישראליים ביותר של המזקקה. בכל זאת, רימונים. אבל מה שהכי חשוב: לטעמי, גם אחד הטעימים שבהם. לא באמת תזהו בו רימון, אבל זה לא משנה. ויסקי נפלא. 299 שקלים.
סיומת שרי, סדרת אלמנטס: לא רק השופטים המכובדים בתחרות ההיא חושבים שמדובר ביצירת מופת קטנה. גם אני. ויסקי רך, עגול, עשיר וקצת מתקתק, עם סיומת ארוכה להפליא, שמזכיר ביום טוב, ובכן, את אותו מקאלן אגדי. כן, עד כדי כך. אגב, אפילו במקאלן כבר משתמשים גם בחביות אחרות. חביות השרי נעשו נחשקות כל כך, שאפילו לענק הסקוטי קשה להשיג אותן בכמות שהוא זקוק לה. 299 שקלים.
יישון בים המלח, סדרת טרואר: זה נשמע כמו גימיק, אבל מעבר לפרט הפיקנטי של מקום היישון, זה פשוט ויסקי נהדר. כבד, עם המון אלכוהול (57.4%), משהו שבדרך כלל אני לא ממש מחבב, אבל כאן זה עובד. נעים וחלק. חוטינר מצטט את ג'ים סוואן, שאמר שרק בישראל יש כל כך הרבה אזורי אקלים שונים, והציע לעשות עם זה משהו. 569 שקלים.
