השיפודייה של יוסי שטרית: המחירים גבוהים רצח, אבל האוכל נהדר
עפריט, השיפודייה החדשה והמדוברת של יוסי שטרית, מגישה שיפוד לבש יפהפה וטחול ממולא שנותן פייט לזה של שיפודי אולגה. רק המחירים, כצפוי, גבוהים
אודה ואתוודה, קצת חששתי מהמפגש עם עפריט. חשבתי שאתקל במסעדה מפוארת ומנוכרת שפונה לאלפיון העליון, שלא מעוניין להתערבב עם העם ולאכול שיפודים במקומות כמו שיפודי אולגה או בן חמו. אחרי הכל, מה כבר אפשר לדמיין כשהולכים לשיפודייה שחתומים עליה השף המהולל יוסי שטרית, שמאחוריו מסעדת היוקרה היבה, ואדריכל־העל פיצו קדם, שתכנן גם את היבה – שזכתה בפרס עיצוב בינלאומי.
מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי שעפריט (שד מהפולקלור הערבי) היא אולי לא שיפודייה שכונתית, אבל גם לא מקום מלחיץ וקפוא. היא שוכנת במגדלי דה וינצ’י בשרונה, וקדם עיצב אותה בהתאם בשחור משחור, כולל מנדף עצום שנראה יותר כמו מזבח בגובה שתי קומות. ועדיין, נעים כאן מאוד, שמח עד כמה שאפשר ולא מעונב או מפוחלץ לרגע. איך שלא תהפכו את זה, מקרר הבשר הוא אולי הדבר היפה ביותר כאן, המנגל מרשים, ומנגל חלוקי הנחל שעליו נאפות הפרנות (הלחם המרוקאי של המסעדה) מדליק במיוחד.
לפני הטיפ
פתיחת שולחן:
96 שקל
(48 לסועד)
פלאפל:
28 שקל
טחול ממולא:
88 שקל
שיפוד לבש:
72 שקל
קבב פרגית:
58 שקל
מולארד:
68 שקל
שיפוד דג:
88 שקל
פורטוקלופיטה:
46 שקל
שתי בירות קטנות:
38 שקל
הארוחה מתחילה בפתיחת שולחן – שלל סלטים ואותה פרנה נהדרת. לצד הטחינה והלבנה הסטנדרטיות (לשם מה יש דבש על הלבנה?) יש רסק עגבניות וחריף רגילים, אבל גם סלט שומר מצוין, באבא גנוש מעולה עם יוגורט, מחמר נהדר (סלט פלפלים קלויים ואגוזים), סלט בצל אלוהי ממש, סלט עשבים משובח, סלט טורקי טוב מאוד וזיתים. את כל הכבודה הזו תגברנו בשלוש קציצות פלאפל מופלאות, שיש מצב שהיו שיא הארוחה: חמות וענקיות. הזמנו גם טחול ממולא, שאולי לא יכול להתחרות בזה של שיפודי אולגה, אבל ההכרעה ביניהם תהיה כנראה בפוטו פיניש. הוא מולא קום איל פו בחלקי פנים ושומן, והיה חריף במידה. הטחול הונח על תבשיל חיטה מעולה, והמנה היתה לא רק טעימה אלא גם נדיבה מאוד.
עכשיו הגיעו השיפודים. שיפוד ה"לבש" – פרוסות דקות של לחם ארמני וקבב משולבים במנה שהיא לא רק טעימה בטירוף אלא גם יפהפייה. עוד קבב, הפעם של פרגית ושומן בקר, התגלה כהפתעה ענקית וכעסיסי מאוד. שיפוד המולארד היה בשרי להפליא, כזה שמשיב מלחמה שערה בכל נגיסה ולא מתחנף, הוא נמרח בגלייז של פפריקה מעושנת, שום ועמבה, שהיה עדין. שיפוד נוסף היה של דג, לא משהו שתפגשו בשיפודייה קלאסית: בר ים שנמרח גם הוא, הפעם בהדרים וזרעי כוסברה. הכל הוגש עם בצל ועגבנייה צלויים וערימת פטרוזיליה, משל היתה זו שיפודייה רגילה. יופי של החלטה. לקראת הסוף גלגלתי קצת בשר בפרנה עם סלטים וירקות צלויים. זה היה ביס מושלם.
קינחנו בעוגת פורטוקלופיטה יוונית (מאפה דפי פילו שבורים), שהיתה כבדה והדרית והוגשה עם קרם תפוז, ובשתי כוסות תה נענע, שבהן כיבד אותנו המלצר המקסים. אסף גרניט, שישב ממש לידנו, אולי כדי לבדוק את הקולגה, כבר פתח שיפודייה, וכמוהו עוד אינספור שפים. כנראה שטרית פשוט לא יכול היה להישאר מאחור. המחירים, כצפוי, גבוהים רצח. מצד שני, גם אותה אולגה, סליחה שנטפלתי דווקא לשיפודייה האהובה עליי בעולם, כבר לא זולה כל כך. עפריט, לאונרדו דה וינצ’י 12, תל אביב
