המעצב ולנטינו, "קיסר האופנה", מת בגיל 93
בית האופנה שייסד ולנטינו גארוואני היה סמל לאלגנטיות ונשיות, בשמלות ערב מרהיבות ופריטי קוטור בקווים נקיים ומתוחכמים; "הותיר אחריו שפה עיצובית מזוהה וברורה שנבנתה מתוך דיוק, משמעת והבנה עמוקה של גוף ובד"
מעצב האופנה האיטלקי ולנטינו גארוואני, אחרון הקוטוריירים של המאה ה-20, מת היום (ב') והוא בן 93. בית האופנה שייסד ב-1959 היה סמל לאלגנטיות ונשיות ונודע בעיקר בשמלות ערב מרהיבות ופריטי קוטור בקווים נקיים ומתוחכמים, כמו גם בטקסטיל העשיר ובצבע האדום הייחודי לו - אדום ולנטינו. אדום של תשוקה. במשך כ-50 שנות יצירה עד פרישתו מן הבמה ב-2008 הלביש ולנטינו סלבריטאיות מאליזבת טיילור ואודרי הפבורן ועד שמלת הכלה של ג'קי קנדי בחתונה שלה עם אריסטול אונסיס ב-1968. בסרט שנעשה עליו ב-2008 זכה לכינוי שדבק בו מאז "קיסר האופנה" בעולם האופנה העילית, והקו האופנתי שלו הגדיר מהו קוטור במחצית השנייה של המאה ה-20.
ולנטינו קלמנטה לודביקו גארוואני נולד ב-11 במאי 1932 בעיירה הקטנה ווגרה באיטליה. גם כילד היה לו חוש אסתטי וכשהתבגר החליט שהוא רוצה להיות מעצב אופנה אחרי שצפה במיוזיקל "נערת זיגפלד" ב-1941 עם ג'ודי גרלנד, הדי לאמאר ולנה טרנר, וראה את התלבושות האקסטרווגנטיות. כשהיה בן 17 הודיע על כך להוריו. הוא למד אופנה במילנו וכעבור חצי שנה עבר לפריז ללמוד בבית הספר הפריזאי לקוטור. ב-1959 חזר לאיטליה ופתח את בית האופנה שלו וכעבור זמן קצר, ב-1960, הכיר את שותפו העסקי ג'אנקרלו ג'יאמטי ובית האופנה החל לפרוח. "באיטליה יש את האפפיור ויש את ולנטינו", אמר ב-2005 ראש העיר רומא בזמן הזה ולטר ולטרוני ל"ניו יורק טיימס".
ואכן, ולנטינו, גם בדמותו השזופה ושיערו המוקפד והמסודר, יצר ושיווק גלאם איטלקי שנהפך לסגנון איטלקי מובהק. הוא לא נהה אחרי טרנדים או רוח הזמן. ב-2007 אמר ל"ניו יורק טיימס": "זה מאד פשוט. אני רוצה להפוך את הנשים שלי לסנסציה". "אני תמיד מחפש יופי", אמר בראיון אחר ב-2009. הוא אהב את העבודה שלו, ונהג להצהיר שהוא לא סובל או עובד קשה מדי. "אני מצטער. אני רוצה להיות שמח כשאני מעצב שמלה", צוטט בספר על חייו שפורסם ב-2007. גם כשפרש והותיר את העיצוב לדור הבא הוא המשיך לעצב שמלות כלה , לאן האתוואי למשל ולנסיכה מדלן משוודיה.
"ולנטינו גראוואני הותיר אחריו שפה עיצובית מזוהה וברורה שנבנתה מתוך דיוק, משמעת והבנה עמוקה של גוף ובד", אומרת שנית אדם, ראשת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. "הנאמנות להוט קוטור ולעבודת יד הוא פיתח אסתטיקה אלגנטית שנשענה על גזרה איכותית, פרופורציה והערכה עמוקה ליופי ולנשיות. הבחירה להתמיד בעקרונות הללו לאורך עשרות שנים והיכולת לזקק את עבודתו לכדי חתימה תרבותית מובהקת היא המורשת האמיתית שלו".
