הבר הסודי החדש של הבית התאילנדי: כמה קטן, ככה טעים
נאי, החדר הנסתר בתוך קאב קם, מצטרף לגל הברים הסודיים בתל אביב. האווירה אפלולית ורועשת, הביסים מושלמים אך זערוריים, והמחירים, כמו בכל מקום בתל אביב, בשמיים
מסעדת הבית התאילנדי היא אחד המוסדות הקולינריים האהובים בישראל, בזכות מטבח תאי אותנטי ושנים ארוכות שבהן שלטה בז'אנר כמעט ללא מתחרות. המסעדה נפתחה ב־1996 על ידי יריב מלילי ורעייתו התאילנדית לק ברחוב בוגרשוב בתל אביב, וב־2017 השניים פתחו שלוחה בר-מסעדה אלגנטי ברחוב לינקולן בשם קאב קם. עכשיו הם מוסיפים עוד שכבה: נאי, בר "סודי" שמסתתר בתוך קאב קם. הקונספט של בר סודי, מקום שמוחבא בתוך מקום אחר, הגיע לתל אביב לפני כמה שנים כשבל בוי פתח את באטלר ויצר סוג של סנסציה. המשיכה ברורה: מסתורין, חושניות, ובעיקר תחושת אקסקלוסיביות. לא הייתי סתם במקום, אלא בחלק שלא כולם יודעים עליו.
מאז זרמו הרבה קוקטיילים בתל אביב ועוד מקומות סודיים פחות או יותר נפתחו. בר הוויסקי הצמוד לאסא היפנית, למשל. אבל הפורמט שתפס יותר מכולם הוא דווקא הנקסט דור, בר צמוד למסעדה שקשה להשיג בה מקום. בפריז זה קורה כבר שנים, ובתל אביב הנקסט דור של המיט בר בשדרות חן פועל בהצלחה כבר זמן רב; מסעדת ברבור בנחלת בנימין פתחה את ברברה, ויש עוד לא מעט. אלא שכאן העניינים מסתבכים. קאב קם היא כבר שלוחה של הבית התאילנדי, אז מה בעצם נאי החדש (בתאילנדית: בפנים, בתוך)? הבר של הבר? הבר הסודי של השלוחה?
קאב קם היא מזמן מסעדה לכל דבר, גם אם יש לה בר גדול. נאי מתחבא מאחורי דלת כמעט נסתרת, נהנה מאפלוליות מכוונת, והווליום הרצחני בוקע מרמקולים חשופים ואימתניים שהמוזיקה מגיעה אליהם ישר מהתקליטים שמנגנת הדי.ג'יי הקשוחה. חדר שאם רוצים להיות ציניים, עושה עליך סיבוב: מנות מוקטנות חלקן מהרפרטואר של קאב קם, במחירים שנראים נמוכים עד שרואים את גודל המנה. עוד מקום בתל אביב שהפכה כבר מזמן לבלתי אפשרית, שמוכר לך אווירה קצת שונה באותו האוכל. יש רק אבל אחד: האוכל מאוד טעים. יקר רצח, אבל טעים.
הקלמרי המטוגן הנצחי זוכה כאן לביצוע מופתי בציפוי פלפל לבן וכורכום עם רוטב נאם פלה פריק – רוטב דגים עם מיץ ליים, סוכר וצ'ילי. גם טורו הטונה הנפוץ טעים מאוד, הוא מגיע עם עור פריך, גזיזי ג'ינג'ר ורוטב נאם צ'ים טאלה – קרוב משפחה של הנאם פלה פריק רק סמיך ומתוק יותר. מנת בטן הבקר הכבושה עם כרוב קצוץ וסטיקי רייס שלצידה רוטב נאם צ'ים, שהיא משהו די שגרתי ברפרטואר העשיר של הבית התאילנדי, היתה בסדר.
הקוקטיילים היו בסדר. טעמנו נגרוני אומאמי ששולבו בו אצות, סוג של מרטיני אבל עם סאקה, רום ושרי יבש לצד הוורמוט, וקוקטייל דמוי קייפיריניה ברזילאית עם שבה לצד הרום והליים, למון גראס וסוכר דקלים. גם קינוח האגרול בננה עם גלידת קוקוס ורוטב טופי קרמל היה בסדר. הכל, אם כן, מאוד טעים גם אם לא באמת מביא בשורה חדשה בתחום הבילוי או בתחום האוכל. לצערנו אין בשורה גם בתחום התמחור הנוראי שאי אפשר להתרגל אליו.
קלמרי מטוגן – 70 שקל
טורו טונה – 68 שקל
בטן בקר כבושה מטוגנת – 64 שקל
אגרול בננה – 48 שקל
נגרוני – 50
מרטיני – 50
תאי־פיריניה – 54
