מרמים עד לפודיום: לזכות בגביע בדרך מפוקפקת
מונית לקו הסיום, מספר חזה עם שבב שמודד זמן שהוסתר בכיס של רץ אחר או רצה שכלל לא הגיעה לתחרות שניצחה בה - רמאויות באירועי ספורט יותר נפוצות ממה שנהוג לחשוב, וגם מרוצים גדולים בישראל סובלים מהן
בספטמבר האחרון, מתאגרף בריטי מוכר ומתוקשר בשם טומי פיורי בישר למעריציו ברשתות החברתיות כי הצליח להשלים תחרות טריאתלון מאתגרת במיוחד בצרפת מבלי לבצע שום הכנה מיוחדת לכך. המתאגרף בן ה־26, המוכר גם ככוכב ריאליטי בארצו, אף העלה לרשת אינסטגרם תמונה שלו מקו הסיום והתרברב בכך שנדרשו לו עשרה ימי אימון בלבד כדי להצליח במשימה. מאוחר יותר התברר שלא דובים ולא יער: פיורי מעולם לא תועד כשהוא מסיים את מקטע השחייה שאורכו היה 2 ק"מ, ועל האופניים עקבותיו לא נראו לאחר הקילומטר ה־48 (מתוך 80). הביקורות כלפי המתאגרף הבריטי התחמן היו קטלניות ונטולות רחמים. "אנשים כמוך מחליאים אותי", כתב לו סטיוארט גרג, ספורטאי בריטי מוכר, "אנשים כמוך מוזילים את העבודה הקשה שאנשים אחרים עושים. רימית והתוצאה שלך צריכה להימחק".
לדברי משה פרץ, רץ ותיק ומוכר שבשני העשורים האחרונים מארגן ומנהל את אחד המרוצים הפופולריים בישראל — חצי מרתון פארק הירקון, המושך אליו מאות רצים מובילים — רמאויות באירועי ספורט עממיים נפוצות יותר ממה שרובנו מעלים על הדעת. מקרה שזכור לו היטב מאחד המרוצים האחרונים הוא של רץ ברמה גבוהה למדי, שחצה את קו הסיום כשמספר חזה נוסף של רץ אשר בכלל אינו נוכח במרוץ נמצא בכיסו. מכשירי מדידת הזמנים המופעלים על ידי שבב השוכן בגב המספר הופעלו והעניקו גם לרץ שאינו נוכח זמן סיום רשמי הזהה לחלוטין לזה של הרץ.
כמעט בכל מרוץ יש מצלמה המתעדת את המסיימים. בדיקה מעט מקיפה יותר, שכללה גם חיפוש אחר תמונות מקו הסיום של "הרץ הנעדר", העלתה כי מדובר במקרה שחזר על עצמו גם באירועי ריצה אחרים. גם שם נמצאו באופן מחשיד זמנים זהים לחלוטין לרצים אחרים – שוב ללא תמונות מקו הסיום המוכיחות כי אותו רץ אכן לקח חלק במרוץ. "לתפיסתי, צריך לגלות אפס סבלנות לספורטאים שמרמים", אומר פרץ, "אני מסתכל על זה בחומרה רבה. אפילו שמדובר בחובבנים, אני חושב שצריך למחוק להם את התוצאות ולמצוא גם דרך להשעות אותם ולחסום להם אפשרויות הרשמה למרוצים בארץ". באחד המקרים, פרץ מספר כי עימת רץ שנתפס ברמאות עם מעשיו וזה השיב לו: "אז יאללה, רימיתי במרוץ, אז מה?".
לדברי מספר מארגני מרוצים, אחד המניעים המרכזיים של ספורטאים להפר את החוקים בתחרויות ספורט עממיות קשור פעמים רבות לרצונם העז לזכות בגביע ולטפס לדוכן המנצחים של אחת מקטגוריות הגיל השונות המתקיימות במרוץ. "יש אנשים שהעניין הזה מעביר אותם על דעתם", גורס פרץ, "התמכרות לגביעים והמוכנות לעשות כל דבר כדי לזכות באחד". גורם ותיק מהתחום שביקש ששמו לא יצוין טוען כי האובססיה לגביעים, אנשים המוכנים לעשות הכל כדי לטפס לדוכן המנצחים, הרבה פעמים עולה עם הגיל. "ראיתי לא פעם ולא פעמיים אנשים בקטגוריות הגיל המבוגרות יותר שרימו והפרו את הכללים", הוא אומר, "אולי הם מאבדים את הבושה, אולי הם זקוקים ליותר יחס. בכל אופן, יש איתם הרבה עניינים".
לדברי דובב מזור, מנכ"ל חברת Real Timimg המפיקה ומודדת תחרויות ריצה בישראל כבר מעל 20 שנה, "היום יש הרבה מקרים של אנשים שרצים עם מספרים ושבבים של אחרים, ובמקרים רבים אתה בכלל לא יכול לדעת מזה עד שמגיעים למעמד הפודיום". כמארגן, נתקל לא פעם ולא פעמיים במקרים שבהם אנשים העבירו את מספר המשתתף והשבב שלהם לאדם שקבע עבורם תוצאה מהירה בהרבה מיכולתם. כשמקרים כאלו קורים ואותו רץ נעדר נקרא לעלות לדוכן המנצחים בטקס בסיום האירוע, כך מעיד מזור, אף אחד לא מגיע והפודיום נשאר מיותם. זמן הסיום המזויף לא תמיד נמחק ולפעמים יופיע באתרים המתעדים את זמני המרוצים.
"לאורך השנים ראינו גם מקרים שנשים העבירו מספרים לגברים די מהירים שקבעו עבורן תוצאות שלא היו הגיוניות", הוא אומר. "עוברים על תוצאות עבר סמוכות ככל האפשר ומשווים. זו קהילה די קטנה ונדירים המקרים שמישהו מגיע משום מקום, בלי שאף אחד מכיר אותו, וקובע תוצאות מאוד מהירות".
במידה שמספיקים, מארגני המרוצים מתקנים את העוול בטרם מתרחשים טקסי הסיום, אך לעתים זה קרב אבוד מראש. במרוצי הענק כמו מרתון תל אביב וירושלים טקסי המנצחים לקטגוריות הגיל השונות מתקיימים לרוב מספר ימים לאחר האירוע — זמן חשוב המאפשר את ניתוח נתוני הסיום באופן מעמיק יותר, התבוננות בתמונות במידת הצורך וסריקת זמני הביניים משטיחי מדידת זמנים אשר שמונחים גם באמצע הדרך.
במהלך הכנת הכתבה והשיחות עם מארגני המרוצים צפו סיפורים מסמרי שיער, חלקם משעשעים במבט הזמן, מדברי ימי רמאות המרוצים הישראלית: רצים שזינקו לתחרויות מרתון כשעל רגליהם שבבי מדידה (פעם שבבי המדידה היו נקשרים לשרוך הנעל) של אנשים אחרים, רץ מרתון מקומי שהתחרה מעבר לים ונתפס שם כשהוא יוצא מהשיחים בסמוך לקו הסיום לאחר שתפס מונית, אנשים שרצו עבור אנשים אחרים כדי לקבל הטבות ממקומות העבודה שלהם. חלקם הודו והתוודו. אחרים התעטפו בשתיקה והכחשה.
"בסופו של דבר אתה חייב לסמוך על האמינות של האנשים", מסכם מזור, ומודה כי המשאבים והאמצעים לאתר רמאים במרוצים הם מוגבלים למדי, "אתה רוצה להאמין שאנשים ירוצו ביושרה. כולנו חובבנים וזה ספורט הפנאי שלנו".
