"היום לא הייתי משתתף ב'פאודה'"
השחקן והתסריטאי הנרי אנדראוס גילם משתף פעולה ב"פאודה" ואת בן גביר בתוכנית הסאטירה "אלשוסמו". עכשיו הוא הקריין של הגרסה הערבית המצליחה של "בואו לאכול איתי" שמשודרת במכאן. בריאיון הוא מדבר על הסטריאוטיפים שהוא רוצה לשבור ועל בידור בזמן מלחמה
"בעונה הראשונה היינו עסוקים בלאפיין את התוכנית, מיששנו את הדופק. אחרי שראינו שהתוכנית היתה הצלחה גדולה מאוד, הרשינו לעצמנו בעונה הזאת להיות יותר חדים, יותר שובבים", אומר הנרי אנדראוס על העונה החדשה של "תפדלו על עשא" שעלתה בשבוע שעבר. לדבריו, גם המשתתפים הרשו לעצמם להיות קצת פחות נחמדים. "אנשים כבר הכירו את הפורמט, אז זה קרה באופן טבעי. זה טוב, חיכוכים וקונפליקטים קטנים הם חלק מהעניין. הם דרך להתקרב אל השקפת העולם של המשתתפים".
"תפדלו על עשא" היא הגרסה הערבית ל"בואו לאכול איתי". היא משודרת במכאן 33, ופרקיה זמינים בכאן בוקס. העונה הראשונה שלה אכן זכתה להצלחה ולביקורות מצוינות, עם 5.6 אחוזי צפייה בקרב משקי הבית הערביים, וקרוב למיליון צפיות בכאן דיגיטל וביוטיוב. נתוני השבוע הראשון של העונה החדשה מציגים זינוק של 50% ברייטינג לעומת העונה הקודמת. כל זה לא קורה במקרה - זאת סדרה מהנה, מצחיקה ומרתקת לא פחות מהגרסה בעברית, ויש לה יתרון נוסף - היא מציגה את החברה, שלרוב לא נראית על מסכים ישראליים, על גווניה השונים.
"לא מתאפק מלפרוץ בשירה"
התוכנית בנויה על פי אותו פורמט בינלאומי מוכר של חמישה בשלנים חובבים שמארחים ומתחרים ביניהם. אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא הקריין, דמות נעלמה שהיא כמו המקהלה היוונית, שמעירה בדרך משעשעת על המשתתפים והמאכלים שלהם. בגרסה העברית ממלא את התפקיד בהצלחה כבר תשע עונות שי אביבי, ובגרסה הערבית הנרי אנדראוס. הקול שהוא מציע מצחיק, עמוק, עם טיימינג קומי מדויק להפליא.
אנדראוס (39) הוא שחקן ותסריטאי, שהופיע בתיאטרון, בקולנוע וכן בתוכנית הסאטירה "אלשוסמו", ששודרה גם היא במכאן, ומוכר לקהל דוברי העברית מסדרות כמו "פאודה", ו"מנאייכ". בריאיון בזום איתו מביתו בתרשיחא, בין התרעה לאזעקה, הוא מספר על התפקיד שלו בתוכנית. "מעבר לזה שהקריין הוא דמות הומוריסטית, הוא עמוד השדרה של הסיפור. החלטנו, הצוות — זאביק (גורודצקי) הבמאי, עביר (בח'ית) העורכת הראשית של התוכנית וראזי (נג'אר), ידידי והתסריטאי — למקם את הקריין בתוך הארוחה. הוא משכיל, מתקן טעויות, מפתיע באינפורמציה, לפעמים מוסיף פרט היסטורי, כמו מקור המאכל או התבלין. הוא גם אוהב לשיר. אני לא מתאפק מלפרוץ בשירה".
גם המשתתפים בגרסה הערבית מרבים לשיר. זה אולי מאפיין שלהם. יש הרגשה שבניגוד למשתתפים היהודים, שחלקם הזויים, הם אנשים די סטנדרטיים.
"בעיניי לא. בכולם יש משהו קצת מוקצן. אולי זה לא תמיד עובר אצל דוברי עברית. למשל עינאק מדברת רוב הזמן בערבית ספרותית. שינו הטיקטוקר (עם 130 אלף עוקבים — ר"ק) מביא קול נחמד, ואחלאם שהיא דמות חזקה, לוחמנית אפילו, אבל מה שחזק אצלה הוא הסיפור שלה".
אחלאם, העובדת בתחום הקוסמטיקה וחובבת איגרוף, היא אלמנה. בעלה נרצח בגל הפשיעה שפוגע בחברה הערבית. בארוחה בביתה היא מספרת על זה בקצרה. מהשיחה עם אנדראוס מתברר שבעלה סירב להיכנע לדרישות הפרוטקשן, צילם סרטון שבו הצהיר שלא ייכנע, ואז נורה למוות. "היא לא מפרטת כי היא רוצה לשמור על עצמה", אומר אנדראוס. למשמע הסיפור, האורחים מביעים זעזוע רב ופחד מהמציאות הזאת, ואומרים לה שהיא אמיצה שסיפרה.
בניגוד לעונה הקודמת, שבה רוב המשתתפים נמנעו מלגעת בענייני דת ופוליטיקה, הפעם זה שונה.
"נכון. בעונה הזאת יש עניין של זוגיות בין דתות. זהות ושייכות אחרי 7 באוקטובר. נושאים כמו רווקות, קריירה, תזונה ורוחניות. עניין הדת מאוד רגיש בחברה הערבית, כמו בכל חברה דתית, אבל הפעם המשתתפים נפתחו".
אנדראוס השתתף גם בתוכנית הסאטירה "אלשוסמו" ששודרה במכאן במשך שתי עונות. הוא התחיל כשחקן בצוות ובשלב מאוחר יותר הצטרף גם לכתיבה כתסריטאי (לצד ראזי נג'אר, התסריטאי והעורך הראשי). היא הוגדרה כ"ארץ נהדרת" של החברה הערבית, והעבירה ביקורת גם על הממסד הישראלי וגם על החברה הערבית. מערכון שהסתלבט על א־סיסי, נשיא מצרים, צבר מיליוני צפיות בעולם הערבי. היו גם חיקויים של חברי כנסת יהודים וערבים, שיר סאטירי על דובאי ומשאלי רחוב פיקטיביים.
"זאת היתה תוכנית מאוד עוקצנית - גם נגד החברה הערבית וגם היהודית, והיה לה רייטינג גבוה בזמנו. בעקבות 7 באוקטובר עצרו את העבודה באמצע צילומי העונה השלישית. החזרה אליה בעייתית מאוד. הערוץ מפחד וגם אני בתור ערבי שואל את עצמי על מה נדבר. את מי לעקוץ? אפילו ל'ארץ נהדרת' לקח הרבה זמן להבין איך לעבוד במצב הזה".
כשהתוכנית שודרה לא נזהרתם?
"ברור שנזהרנו. אנחנו מיעוט. העין תמיד עלינו. כשעשיתי ב'אלשוסמו' שיר סאטירי שבו אני מגלם את איתמר בן גביר, הוא איים לתבוע אותנו. דרש שהשיר לא ישודר. אבל המחלקה המשפטית של התאגיד עמדה מאחורינו. אז לשאלתך, אני מרשה לעצמי להיות עוקצני, אבל אני גם שומר על עצמי".
בארוחה בחיפה נשאלות המשתתפות לורין ורֶבֶּקָה מדוע יש להן שמות מערביים. הן מסבירות שהשמות עוזרים להן להיטמע בחברה הישראלית, שהמצב שלהן כערביות מורכב, ושזה חלק ממה שהן מכנות "הזהות האבודה".
בקטע הזה אתה כקריין משלב בשיחה את העובדה שגם לך יש שם מערבי, הנרי. האם אתה מזדהה עם ההגדרה של "הזהות האבודה"?
"אני לגמרי מזדהה. בתוכנית שומעים את זה אפילו באיך שאנשים מדברים, ערבוב השפות בין עברית לערבית מלמד על המשבר בזהות. במשך שנים סחבתי את הסיפור של הסבים שלי, של 48', אבל לא חייתי אותו. חייתי רק את הסכיזופרניה שבאה לאחר מכן. מאז שיש לי ילדים, החלטתי שאני מגדיר את עצמי כאיש משפחה. לא רוצה יותר מזה. אני גם איש הכפר שלי שאני אוהב מאוד. כשאני כותב את קורות החיים שלי אני נקלע לבעיה. מה אכתוב? הנרי אנדראוס — שחקן ותסריטאי פלסטיני, ישראלי או ערבי פלסטיני? אני לא צריך את השמות האלה. אני שחקן, תסריטאי, דובר ערבית מהגליל ומכפר מעלות תרשיחא. זהו".
"לדעתי יש בעיית זהות לא רק לערביי ישראל אלא לכל אזרחי ישראל. בעיה אמיתית בגלל כל מה שקורה עכשיו. ישראלי שטס בעולם מתחיל לחפש את המילים. יגיד שהוא ישראלי? לא בטוח, כי לנהג המונית יש חזות ערבית. כשאני טס למצרים ולירדן, שם אומרים לי שאני אחד מערביי 48'. כלומר, הזהות משתנה. מי שאין לו בעיית זהות, ההגדרה שלו לא משתנה. צרפתי הוא צרפתי בכל מקום".
"תרבות מאזנת את הנפש"
התוכנית פונה בראש ובראשונה לקהל הצופים הערבים, אבל מעניין אתכם גם דוברי העברית?
"כבן אדם אני חושב אוניברסלי, אבל התוכנית מופנית לקהל הערבי. להפתעתנו, חלק גדול מהצופים של 'בואו לאכול איתי' בעברית צפה גם בתוכנית בערבית. נכון שאחת המטרות של התוכנית הזאת היא לשבור את הסטריאוטיפ על הערבים. על הדרך לחשוף את דוברי העברית לסוגים שונים של ערבים. הם לא רק לובשי כאפייה, לא הייצוג הגס והאלים שרואים בסדרות כמו 'פאודה'".
סדרה שבה אתה השתתפת (אנדראוס גילם בעונה השניה דמות של משתף פעולה שחוסל).
"בזמן ההוא מצאתי לנכון להשתתף. היום הייתי שוקל שוב, ובטוח שלא הייתי חוזר לאותו פורמט. הכל סופר מנרטיב אחד — של היהודי שמשחיל קצת אנושיות בערבי. לא ככה רואים את העולם".
אז "תפדלו" היא תיקון?
"באופן רחב יותר. לפני עליית העונה הזאת תהיתי מה פתאום תוכנית בידור באמצע מלחמה, סבל, הרג, פשיעה בחברה הערבית, והגעתי למסקנה שאני לא צריך להתבייש במה שאנחנו עושים. דווקא בידור, אמנות, תיאטרון, קולנוע הם אלה שמאזנים את הנפש ומושכים חזרה אל השגרה. מי שצריכים להתבייש הם אלה שמנסים לעשות שגרה ממצב החירום. אם תרבות ובידור לא נמצאים, אנשים מתאבדים. אין דרך אחרת לתאר את זה".
