"אנוסים היו באים, מורידים שטריימל, והיינו עושים מסיבות תחת הקוד 'טראמפ'"
הסדרה החדשה "בהסתורה" של כאן 11 מבוססת על סיפור חייו המטלטל של אחד היוצרים שלה, אבי תפילינסקי. הוא נולד למשפחה חרדית קיצונית, נפגע מינית כילד, עבר טיפולי המרה ומכות רצח מאביו, וחי שנים כאנוס שפתח דירת מסתור ליוצאים בשאלה בירושלים
בסדרה החדשה של כאן 11 דונלד טראמפ ושירה האס מנהלים רומן. זה לא לקוח חלילה מתיקי אפשטיין, אלא ציר עלילתי מ"בהסתורה", שעלתה השבוע לשידור (כל הפרקים יהיו זמינים בכאן BOX). מדובר בסדרת דרמה מיוחדת על עולם מרתק שיצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי. היא עוסקת בהסתרה, כפי ששם הסדרה מרמז במבטא יידישאי. גיבוריה הם חרדים שחדלו להאמין בדת ומנהלים חיים כפולים בדירת מסתור בתקופת מגפת הקורונה, מאחורי כתליה הם נפטרים מכל הסממנים החרדיים. בדירה הם מתנסים בחיים ללא מגבלות החברה החרדית - מלבוש חילוני, דרך אכילת טרפה ועד שימוש בסמים. כדי לא להיחשף, הם משתמשים בשמות בדויים כמו דונלד טראמפ ושירה האס.
לכל חברי הקבוצה יש סיפור רקע שמסביר מדוע הם עוזבים את הדת: שידוך לא מתאים, מיניות אחרת, גזענות ועוד. את "טראמפ" מגלם השחקן אורי קומאי, המוכר יותר כראפר דודו פארוק. את "שירה" מגלמת נעמי הררי. בסדרה מרובת הכוכבים משתתפים גם גל תורן ("הטבח"), נעמי לבוב ("בלאדי מורי") ונועה קולר ("מקום שמח"). מדמוני, אחד היוצרים שלה, חתום על לא מעט סדרות משובחות: מ"בת ים־ניו יורק" ועד "מתיר עגונות". אך היא מבוססת על חייו של היוצר השני שלה, תפילינסקי, שגם משחק בה. היתה לו דירת מסתור כמו בסדרה, בשכונת נחלאות בירושלים, שאליה הגיעו אנשים מהעולם החרדי שאימצו את הכינוי "אנוסים". "אנוסים היו מגיעים אליי, מורידים את השטריימל, והיינו עושים מסיבות", הוא מספר. "היו לנו שמות קוד. היה באמת אחד שקראו לו 'דונלד טראמפ', והיה 'אהוד ברק'. יש הרבה אנשים שמכירים אותי בתור 'זאבי ויינר', שם המסתור שלי, ולא אבי תפילינסקי".
מהשיחה עם תפילינסקי (49) והצצה בקורות חייו, נדמה שהוא חי כמה תקופות חיים בכמעט יובל שנותיו. פעם כחרדי, פעם כאנוס, פעם כנפגע מינית, פעם כפליט, ועד ישראלי חילוני שהוא יוצר טלוויזיה. הוא נולד למשפחה חרדית בפלג קיצוני ביותר, הבכור מבין 14 אחים ואחיות. אחיו וסבו הקימו את נטורי קרתא – קבוצה חרדית שמתנגדת לציונות ולמדינה. הוא היה קורבן לפגיעה מינית כילד, התחתן והקים משפחה חרדית משלו – הוא אב לשישה וסבא לחמישה. הוא עבד בוועדת האכלוס של ביתר עילית. אחרי שחי חיים כפולים בישראל ומחוצה לה, עזב סופית בגיל 36 את הדת, יצא בשאלה, והפך "מפליט למהגר לישראלי אמיתי בחברה החילונית".
בגיל 8 הוא נפגע מינית על ידי הרב שלו, ובהמשך, בגיל 13, נוצל מינית על ידי חבר של אביו. "בעקבות הפגיעות העמוקות שעברתי, אבא שלי הבין שאני הומו". לפי תפיסת אביו, הבן שלו, ילד בן 8, היה אז "פתיין שפיתה את הרב". קצפו יצא עליו ולא על הרב. "אצלנו אין דבר כזה הומו", מרחיב תפילינסקי, "אבא שלי השקיע המון כסף בלהמיר אותי, מחיר של שתי דירות. מגיל צעיר פיתחתי חיים כפולים. בעקבות ההמרה והפגיעות ממש התפצלה לי האישיות. ספגתי אלימות אכזרית מאבא שלי, וכך גם מהממיר שלי. אבא היה מכה אותי מכות עד אובדן הכרה. הוא היה השריף, השייח, המחליט. הוא החברה החרדית בעצמו. הוא התייחס ל־14 ילדיו כאל עבדים".
זה נפוץ בחברה החרדית?
"בקהילה שלנו הדברים האלה היו מקובלים. אבא שלי שלח אותי לחיידר במאה שערים כי ידע ששם נותנים מכות רצח. זאת היתה שיטת החינוך. אחרת הילדים ייצאו חילונים, השם ישמור ויציל. סבלתי גם מניכור ונידוי בתוך הבית, הרחיקו אותי מהאחים והאחיות שלי. זה קשה מאוד כי משפחתיות היא מה שמחזיקה את החברה החרדית, החברות הטובות שהיו לי אז היו הדודות שלי".
"כשעליתי לכיתה ז', התפרקתי נפשית. אני זוכר את כל התקפי החרדה, הניתוקים והכאבים שהיו לי. ואז נכנסתי לקשר עם חבר מאוד קרוב של אבא שלי. החברה הזאת מעודדת פדופיליה, כי לדעתם זה לוכד את כל ההומואים ומונע מהם לגדול להיות כאלה בבגרותם".
"בהסתורה" מזכירה לא מעט את הפגיעות המיניות בחברה החרדית. "לציבור החרדי יהיה קושי עם הסדרה בגלל התיאור של ההטרדות המיניות", הוא אומר.
כדי "לפתור את הבעיה שלו", שידכו וחיתנו את תפילינסקי בגיל 19. "בגיל 24, כשהיו לי כבר ארבעה ילדים, הבנתי שאני חייב לעזוב את החברה הזאת. אשתי, שהבינה שחיתנו אותנו מבלי לספר לה על העבר שלי, היתה מוכנה לעזיבה שלי. אבל העזיבה היתה כרוכה בניתוק מילדיי ומהמשפחה, והיתה משאירה אותי חסר כל, אז נשארתי בעולם החרדי כ'אנוס'. במשך 12 שנים ראיתי מה קורה למי שלא הולך בתלם, מי שיש לו עניינים עם מיניות שונה או כל מתמודד נפש. הפתרון הוא לא לטפל אלא לחתן, לסגור. כשיצאתי לבסוף בשאלה בגיל 36 נישלו ממני את הדירה, לקחו ממני כל אפשרות לעבוד, לא איפשרו לי לראות את הילדים, החתימו אותי על הסכמים הזויים".
איך הגעת ל"אנוסים" אחרים אז?
"זה בתחילת ימי האינטרנט בחברה החרדית. הייתי מהראשונים שהתחברו לאינטרנט כי הייתי המנהל של ועדת האכלוס של ביתר עילית. כך נתקלתי לראשונה בוויקיפדיה וראיתי שלערך 'אלוהים' יש 15 ניסוחים ואחד מהם הוא של סבא שלי. אבא של אמא שלי הוא דוקטור לפיזיקה שהגיע מפילדלפיה. אמא שלי מדי פעם הגניבה אותי אליו, הוא לימד אותי על חשמל וניוטרונים ופרוטונים, דברים שהיה אסור לי לספר לאבא שלי עליהם. מי שקנה לי את המחשב היה הסבא האמריקאי.
"חלק מהתפקיד שלי איפשר לי להסתובב בעולם וגם בישראל. היתה לי ידידה, האמנית לאה גולדה הולטרמן. הייתי נוסע לדירה שלה בגבעה הצרפתית ויושב אצלה שעות. היא לימדה אותי מה זה אינטרנט ופייסבוק. בדירה שלה פגשתי עוד אנשים, היא היתה אחת מדירות הסתר שלי לפני שידעתי שיש עוד אחרות. במקביל, באחד מלילות שבת בבית הכנסת שמעתי את הגברים מדברים בזעזוע על כך שיש אתר אינטרנט שנקרא 'תפוז' ובתוכו יש קבוצה שנקראת 'חרדים בעל כורחם'".
כשתפילינסקי יצא לבסוף בשאלה, הוא חווה משבר גדול. "אבא שלי קרע עליי קריעה, אמא שלי הפסיקה לדבר איתי, 13 אחים ואחיות לא דיברו איתי וכך גם הילדים שלי. אחרי שנתיים, בגיל 38, מצאתי את עצמי בנחלאות בבית לבד. אני, איש משפחה וקהילה כל השנים, מגייס כספים בשביל כולם. הייתי חתום על ערבויות של 10 מיליון דולר לשלושה גמ"חים ענקיים, ופתאום נשארתי לבד. אז פתחתי את הבית שלי לכל היוצאים בשאלה שהיו בדירות סתר".
לקח לו עוד הרבה זמן עד שעמד על הרגליים. היו לו אשפוזים על רקע נפשי, נסיעות לחו"ל שבהן התגעגע לישראל, מערכת יחסים עם אשה, וגם מפגש מחודש עם ילדיו. ואז מינדי ארליך, חרדית לשעבר שכתבה את התסריט לסרט "פינק ליידי", הקימה תוכנית לאיתור מחוננים בקרב קהילת היוצאים בשאלה. בתוכנית הזאת יוסי מדמוני לימד תסריטאות, הוא טיפח את תפילינסקי ככותב, שילב אותו כיועץ תסריט וכשחקן משנה בסדרה שלו "מתיר עגונות".
"נפגשתי עם אבי ב־2015", מספר מדמוני. "לימדתי קבוצה של חרדים וחרדיות עם חצי רגל בחוץ שיעור שבועי בקולנוע כחלק מהקלת הנחיתה שלהם בעולם חדש, ונחשפתי אליו ולעולם המרתק של הסתרה וחיים כפולים. חשבתי שהוא סטוריטלר מצוין. מעבר לכך, ריתקה אותה הקבוצה של אנשים שחיים חיים כפולים. הסביבה חושבת שהם חרדים, אבל בינם לבין עצמם הם חיים בלי לקיים מצוות. שילבתי את זה לקראת סוף 'מתיר עגונות'. ואז עלה לי הרעיון שהאנשים האלה מנצלים את הקורונה כדי לברוח מהמשפחה כי היו בידודים. אבי היה סוג של השראה לסדרה. כמו חצי מה'אנוסים' הוא נושא איתו טראומה, שגרמה לו לפקפק בדת".
מדמוני מוסיף כי "חשוב לי להגיד שזאת סדרה שמבקרת את העולם החרדי אבל מאוד אוהבת אותו. מפרק חמש ניכר שחוסר היכולת של האנוסים להתמזג בעולם החילוני נובע מכך שמשהו חסר שם, משהו שהם כמהים אליו".
ספר על התהליך שהוביל אותך ליצירת הסדרה.
"לקחתי את כושר הכתיבה שלי מהעולם החרדי לתסריטאות. אחרי שעבדתי כתחקירן בסדרה של התאגיד 'שאלה־תשובה', ביקשו ממני ללהק אנוסים כמוני לסרט תיעודי של לינה צ'פלין אבל כל אחד מה־70 שהבאתי התחרטו לפני הצילומים. אז הוחלט לעשות סרט רק עליי. ואז התאגיד ביקש לעשות סדרה עלילתית על כל מה שתחקרנו. יוסי יצא לדרך. במשך שש שנים הבנו שאנחנו מתעסקים פה במשאב שהוא חומר נפץ. סדרה שכתובה כמו 'סיפורי דקמרון' אבל בלוק דוקומנטרי".
היום אתה מגדיר את עצמך כחילוני?
"חילוני־מסורתי. אנחנו, היוצאים בשאלה, הם עם בפני עצמו. זה מאוד ניכר בסדרה. בשביל חרדים היא כתובה נפלא. כל החרדים הולכים לראות את זה, בסתר או בגלוי. מדמוני תרגם את החוויה לשפה חילונית לטלוויזיה. לי ולכל החברים שלי שיצאו בשאלה היו כישלונות להיטמע בחברה החילונית. אנחנו פליטים ופליטות היא בנפש, כל עוד אתה פליט אתה לא ישראלי. ליוצאים בשאלה בדרך כלל יש תקופת הסתגלות של שנתיים־שלוש, תקופה של פליטות, שבה הם אפילו הופכים לדרי רחוב. לוקח עשר שנים עד שנהיים ישראלים. עכשיו אני מרגיש ישראלי. אני משלם מסים, אני עוסק פטור, מוציא קבלות ויש לי סדר יום. אני עובד בעלמה מרקים בירושלים, מוכר מרק מארבע עד 12, מקבל 60 שקל לשעה. וגם עולמות האמנות והטלוויזיה קיבלו אותי מאוד יפה בלי צורך שאסתיר את זהותי".
"שושנה סטרוק היתה סמל לגבורה אצלנו"
בסוף השבוע הזה נודע כי שושנה סטרוק. בתה של השרה אורית סטרוק, נמצאה ללא רוח חיים בביתה. שושנה סטרוק התלוננה על התעללות מינית טקסית מצד הוריה. ברשתות החברתיות ציינה גם כי עברה טיפולי המרה. תפילינסקי, שהוא בעצמו קורבן של התעללות מינית וטיפולי המרה, אמר: "בכיתי אתמול עליה. אני מרגיש שאחת השורדות מתה לפני שהיא סיימה את השליחות שלה. לא הכרתי אותה באופן אישי, אבל כמה מהחברים שלי, כמו טס מאיר (שחקנית שעזבה את העולם החרדי ומעידה על פגיעות טקסיות בו – ר"ק) ועוד, הכירו אותה. היא היתה סמל לגבורה אצלנו. אני לגמרי מאמין לחברות ולחברים היותר צעירים שעברו פגיעות טקסיות על ידי אותם רשעים.
"45 אלף היוצאים והיוצאות בשאלה של העשור האחרון מביאים את השינוי במגזר שלי. הם עדיין כל כך מנודים, אבל השינוי התחיל כבר. יש נרמול של שיח על מיניות, על גוף, על נפש, על התמודדויות נפש. בקרוב הנפגעות והנפגעים יתחילו לדבר. יהיה עוד עשור של בכי, ואולי כבר לא יהיו נפגעים ונפגעות חדשים. זה התהליך".
